ספר דגל מחנה אפרים

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת בראשית

בראשית ברא אלהים. להבין פתיחת תורתנו הקדושה במלת בראשית, דהנה דוד המלך ע"ה אמר (תהלים י"ט, ח') תורת ה' תמימה משיבת נפש, וצריך להבין שייכות זה שהיא תמימה ומשיבת נפש. והענין הוא כך כי ידוע מה שכתוב בזוה"ק (אחרי ע"ג.) קודשא בריך הוא ואורייתא ונשמתיהון דישראל כולהו חד עד כאן. ויש להבין זה כי חיות ישראל הוא כביכול מעצמות הקב"ה כמו שכתוב (בראשית ב', ז') ויפח באפיו נשמת חיים ואיתא כלום אדם נופח אלא מעצמותו, וזאת התורה הוא האדם לכך יש בה רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד אבריו וגידיו של אדם (מכות כ"ג:

וברש"י שם) כמו שכתוב בפסוק (במדבר י"ט, י"ד) זאת התורה אדם וגו', וזה מרמז שהתורה ממש הוא עצמות האדם הרי קודשא בריך הוא ואורייתא וישראל כולהו חד, נמצא כשצריך להשיב נפש מישראל הן ברוחניות הן בגשמיות אי אפשר להשיב כי אם בקודשא בריך הוא ובאורייתא אשר משם אנו חיים, ומה שאנו רואים שלפעמים משיבים נפש חולה על ידי רפואות או שמות וקמיע או סגולות על כרחך שהם ממש התורה כי הכל נכלל בתורה דהיינו אלוקות ורפואות וסגולות ושמות ולית בה חסר כלום, ואם היה האמונה תקועה תמיד בלב כל בני האדם בה' והיה ה' מבטחו בודאי לא היה צריך לרפואות או לשום דבר רק לחסד אל או על ידי תפלה לעורר חסד אל יתברך עליו להשיב את נפשו או על ידי לימוד תורתינו הקדושה כמו שכתוב (משלי ד, כ"ב) ולכל בשרו מרפא, אך מחמת חסרון אמונה ח"ו צריכין לפעמים לרפואות או לשאר דברים, וזה שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים י"ט, ח') תורת ה' תמימה, הוא בשלימות גמור שאין בה שום דבר חסר רק בתכלית השלימות דדא ביה כולי ביה כנ"ל ולכך משיבת נפש לכל אחד לפי מה שמאמין בו אבל הכל היא על ידי התורה כנ"ל, וזה יש לפרש גם כן בפתיחת התורה מרמזת לזה במלת בראשי"ת שהוא ראשי תיבות בתורה יש א' היא אלוקות ר' היא רפואות ש' היא שמות והיא ש' בימין וש' בשמאל מורה על סגולות ות' מורה על תמימה היינו מפני שהיא תמימה לית בה שום דבר חסר

רק נקרא שלימות כל דבר המחיה ברוחניות ובגשמיות והבן:

עוד יש לומר בראשית ברא אלקים. יש לפרש דהנה אלקים גימטריא הטבע וראשית היינו חכמה כמו שתרגם ירושלמי על בראשית בחוכמתא, וזה יש לומר שמרמז הפסוק בראשית היינו בחכמה ברא אלקים השי"ת ברא הטבע בעולם וזהו חכמה נפלאה כי הטבע הם הד' יסודות אש רוח מים עפר וכל עיקר בריאות הגוף תלוי כשהיסודות הם במזג השוה וכאשר יסוד אחד מתגבר על חבירו ח"ו מזה נמשך לאדם איזה מיחוש וחולשת הגוף ח"ו כידוע לחכמי הטבעים כי כל הרפואות הם רק לחזק ולגבר הטבע שלא יהיה שום רפיון באחד מחבירו רק כולם יהיו במשקל השוה, והתורה היא נצחית ומה שיש בעולם יש באדם על דרך עש"ן ע'ולם ש'נה נ'פש, ולכך בודאי אדם שהוא בר שכל ויש לו חכמה יכול לברוא לעצמו טבע חדשה ולשנות טבעו שהיה לו מכבר דרך משל אם נולד בטבע שיהא כעסן או חמדן כשהוא בר שכל יכול להפך ולשנות טבעו ולכבוש כעסו ויהיו דבריו בנחת וכן לא יחמוד וירדוף אחר מותרות רק יסתפק במה שיש לו והכל תלוי בחכמה כמו שכתוב (משלי י"ט, י"א) שכל אדם האריך אפו ועוד כי כעס בחיק כסילים ינוח (קהלת ז', ט') כי הצורה צריך שתדמה ליוצרה כמו שיוצר הכל ברא הטבע בעולם על ידי חכמה כן האדם יכול לברוא לו על ידי חכמה טבע חדשה, ומזה נבין איך בגשמיות יכולין להשיב נפש על ידי התורה כי ביטול וחולשת הנפש בא מחמת רפיון אחד מיסודות הנקראים טבע כנ"ל וכשמתקנים היסודות להיות כולם מתנהגים במשקל השוה בזה נתיישב הנפש על עמדו הראשון, וכבר אמרנו בראשית היינו בחכמה ברא אלקים היינו הטבע נברא בחכמה וחכמה היינו התורה כמו שכתוב (תהלים ק"ד, כ"ד) כולם בחכמה עשית, ולכך תיקון וחיזוק הטבע הוא גם כן על ידי התורה שיש בתורה עניני רפואות גם כן כנ"ל והבן. ואחר שחנני ה' דעת ברחמיו וברוב חסדיו יש לקרב אל השכל האיך בחכמה השי"ת ברא הטבע, כי ידוע שדבר הנעלם שלא יצא עדיין לפועל נקרא כח שהוא עדיין בכח והדבר המתגלה נקרא פועל כמו יוצא מכח אל הפועל היינו מהנעלם אל הגלוי וידוע חכמה היא אותיות כ"ח מ"ה ואותיות מ"ה עם הנעלם מאותיות מ"ה הם מ"ם ה"א במילואו גימטריא אלקים לכן נברא בחכמה, אלקים היינו הטבע כי תיבת חכמה מורה על תיבת אלקים ולכן יכולים הצדיקים הדבקים בתורה ובחכמה לשנות כל הטבעים הן בגשמיות והן ברוחניות לטובה ולברכה והבן:

עוד יש לומר בראשית ברא אלקים. בראשית היינו בחכמה ברא השי"ת, אלקים היינו יראה כמאמר חז"ל (אבות פ"ג, משנה כ"א) אם אין חכמה אין יראה, ויש לומר שמזה למדו לשנות לתלמי המלך ולכתוב אלקים ברא בראשית (מגילה ט'.) כי אם אין יראה אין חכמה (אבות שם) לכן צריך להיות גם כן בהיפוך אלקים היינו ביראה ברא השי"ת בראשית היינו חכמה. עוד יש לפרש דהנה אית יראה ואית יראה יראת הרוממות של אין סוף ברוך הוא בדיל דהוא עיקרא ושרשא דכל עלמין ויראת העונש כמבואר בזוה"ק (ת"ז ת' ל' ע"ג: ל"ג ע"ו:) באריכות מזה יעויין שם, וזה יש לומר שהתורה מרמזת על האדם בראשית היינו על ידי חכמה ברא אלקים, ברא לשון בהירות ואור זכות כמו ברה מאירת עינים כי אותיות אחה"ע מתחלפות והיינו על ידי חכמה יכול אדם לזכך ולטהר אלקים היינו היראה שיהיה רק יראה פנימית בלי שום עירבוב פניה מיראה חיצונית רק יראת ה' טהורה והבן:

עוד יש לומר בראשית. היינו בחכמה, ברא אותיות אבר, היינו נעשה בחינות אבר המיחד אלקים היינו אפילו כל הדברים טבעים וספורי דברים על דרך (סוכה כ"א:) שיחת חולין של תלמידי חכמים וכו' כמו שיבואר לקמן אי"ה מזה (על הפסוק זה ספר תולדות אדם) והבן:

עוד יש לומר בראשית ברא אלקים. סופי תיבות אמת כנזכר בבעל הטורים ותרגום ירושלמי על בראשית בחכמתא, והוא רמז שאי אפשר לבא למידת אמת כי אם מי שיש בו חכמה אבל מי שהוא שוטה אי אפשר כלל שיבא לעולם לבחינת אמת וכן להיפוך מי שמדבק את עצמו לבחינת אמת ומרחק עצמו בכל יכלתו מן השקר אז יכול לבא לחכמה אבל מי שהוא עדיין מוטבע בשקר אי אפשר שיבא לבחינת חכמה אמיתית והבן:

עוד יש לומר בראשית ברא אלקים. על דרך שאמרתי על פסוק (שמות י"ט, ג') ומשה עלה אל האלקים, היינו שכל עליותיו של משה היה רק שיהיה בחינת אלקים והיינו על ידי הזדככות חומרו ונעשה כולו צורה שהוא חיות אור אלקים, על זה הדרך יש לומר גם כן שמרמז הפסוק (דברים ל"ג, א') וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלקים, היינו זה הברכה שבירך משה לישראל שיוכלו לעשות מן איש שהוא מורה על חומר שנברא מאין ליש שיתהווה בחינת אלקים שהוא צורה ואור אלקים והיינו שישתוו למדריגתו העליונה לזכך חומרם שיתהוה כולו אור בחינת אלקים, וזה יש לומר שמרמז כאן התורה בפתיחתה ליתן עצה לזה איך לבא למה שהוא עיקר התכלית והיינו בראשית ותרגום ירושלמי בחכמתא היינו על ידי החכמה ברא אלקים יכול כל אדם לברוא לעצמו שיהיה בריאה חדשה היפך מיום הוולדו רק להתאחד ולעשות מחומר צורה ולא יהיה בו שום חומריות כלל רק בחינת אלוקות והבן:

וירא אלקים את האור כי טוב. ואיתא במדרש כי טוב לגנזו וגנזו לצדיקים ובו משתמשין צדיקים בכל דור ודור (חגיגה י"ב.) עיין שם, ושמעתי מאא"ז נ"ע זללה"ה היכן נגנז האור ההוא ואמר שהשי"ת גנזו בתורה (עיין בזוה"ק בהשמטות ח"א רס"ד.) ולכן משתמשין צדיקים בכל דור ודור באור ההוא היינו על ידי התורה שיש בה אותו האור שיכולין להסתכל בו מסוף העולם ועד סופו כמו שראו עיני ממש כמה מעשיות מה שכתב לדודי זקני המנוח ר' גרשון קוטיבור ז"ל שנסע לארץ הקדושה איך שראה אותו בשבת בחוץ לארץ ומה זה עשה בחוץ לארץ והשיב לו דודי זקני באגרת שבאותו שבת עשה איזה גביר ברית מילה בחוץ לארץ ושלח אחריו להיות מוהל אצלו וכהנה וכהנה אשר קצרה היריעה מהכיל אשר הסתכל ממש מסוף עולם ועד סופו והכל היה על ידי אותו אור שנגנז בתורה, ויש לומר שזה מרומז כאן בפסוק כי הבעל הטורים פירש את האור בגימטריא בתורה נמצא מבואר ממש בפסוק וירא אלקים את האור כי טוב לגנוז והיכן גנזו באת האור ממש היינו בתורה שהוא מספר את האור והבן:

ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. יש לומר בדרך רמז על פי מאמר חז"ל (ברכות ו':) כל העולם לא נברא אלא בשביל זה וכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה עיין שם, העולה משם דעיקר בריאת העולם וכל ישראל היה רק בשביל צדיק אחד שעובד השי"ת תמיד באמת ובתמים ובאהבה שלימה, וכשהצדיק מעורר חשקו ומשתוקק להדבק באלהים חיים ממילא נמשכו אחריו כל ישראל שכולם נקראים מלאכתו שבשבילו נפעלו ונבראו, וזה שאמר הכתוב ויכל הוא לשון חימוד וחישוק כמו (תהלים קי"ט, פ"א) כלתה לתשועתך נפשי (עיין בית יוסף או"ח סימן רפ"א) היינו כשהצדיק שהוא בחינת יום השביעי שהוא שבת מעורר השתוקקות ומדבק עצמו לאור פני מלך חיים אז הוא מפעיל פעולת התשוקה בכל הנבראים שהם כולם מלאכתו אשר עשה על דרך הנ"ל כי כולם לא נבראו אלא בשבילו והבן. עוד יש לומר שמרמז על דרך שכתוב בזוה"ק, כד עייל שבתא וכו' וכל דינין מתעברין מינה, וזה שאמר הכתוב ויכל שיכלה אלקים היינו הדינין, ביום השביעי כד עייל שבתא כל הדינין בטלין ומבוטלין ורחמים גוברים והבן:

ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע וגו', ותוצא הארץ עשב מזריע זרע למינהו. ודרשו חז"ל (חולין ס'.) ובדשאים לא נאמר בצווי למינהו אך מעצמם נשאו קל וחומר וכו' עיין שם, וזהו על פי פשוטו שהיה קשה לחז"ל למה לא צוה השי"ת בדשאים למינהו, אך התירוץ הוא שהשי"ת ידע שהדשאים ישאו קל וחומר בעצמם מאליהם. אבל יש עוד בזה ענין נסתר אחר אשר חנן ה' דעת לאדם לחדש בתורתו הקדושה איש איש על עבודתו ותורתו ואור נשמתו אשר חנן ה' ברחמיו וברוב חסדיו, דהנה איתא במדרשים על פסוק (בראשית ל"ט, י"א) ויבא הביתה לעשות מלאכתו נכנס לעשות צרכיו אך נתגלה לו שם דיוקנו של אביו (סוטה ל"ו:) ובזה נח דעתו להתגבר על יצרו, והוא מרומז בתיבת ואין איש שם, אבל דיוקנו של אביו היה שם, ולכן יש סגולה ועצה להנצל מהרהורים רעים ח"ו או תאות זנות ח"ו לצייר לפניו דיוקן של אביו וזה מוליד בו כח קדושה וינצל בזה מהיצר הרע ומכל התאוות רעות עד כאן שמעתי או ראיתי כתוב באיזה ספר, ואפשר לקרב זה אל השכל שיועיל זה להנצל מהיצר הרע על פי ששמעתי מאא"ז נשמתו עדן רבי ישראל בעל שם טוב שאמר שכתוב בספר ברית מנוחה (דף ז': דפוס וורשא תרמ"ד) שחכמה נקרא קברות התאוה כי כשאדם דבוק בחכמה ממילא כל התאוות בטלין ממנו ולכך נקרא קברות התאוה היינו שעל ידי החכמה הוא מקבר ומבטל כח התאוה מעליו, ועל פי זה אמרתי פירוש הפסוק (דברים כ"ג, ט"ו) והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר כי קודש נקרא חכמה כידוע והוא השכל של אדם וכשהוא מדבק מחשבתו ושכלו בחכמת התורה ואלהות ומנהיג כל איבריו בזה השכל פועל שנעשים כל האברים שלו רוחניות רק חכמה ושכל כיון שדבוקים אל השכל וזהו שהצדיקים קדושי עליון מהפכים החומר שלהם לצורה שהוא החכמה והשכל ונעשה כולו חכמה, וזה שאמר הכתוב והיה מחניך קדוש היינו כל שייפי גופא יהיה קודש היינו שיהיה בחינת חכמה שתראה שיהיה

כולם דבקים ומתנהגים על פי השכל והחכמה הנקרא קודש ואז ולא יהיה בך ערות דבר היינו שיהיה בטל ממך ממילא כל דבר ערוה והרהורין בישין ח"ו כנ"ל. ולזה הטעם יש לומר שמועיל לבטל היצר הרע לצייר לפניו דיוקנו של אביו, כי אבא הוא חכמה כידוע וידוע במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו נמצא כשמחשב בחכמה הוא דבוק ברגע ההוא כולו בחכמה וכל מה שאדם מעורר במחשבתו כך מעוררין עליו מלמעלה לכן כשאדם מעורר בדביקות מחשבתו בדיוקנו של אביו בזה הוא מעורר עליו מלמעלה בחינתו שהוא קברות התאוה ובזה מבטל ומסיר מעצמו התאוות רעות ח"ו, וזה יש לפרש להבין בקיצור נמרץ מה שכתוב בתיקונים ה' בחכמה יסד ארץ באבא יסד ברתא עיין שם והוא על דרך הנ"ל. וזה שאמר הכתוב תדשא הארץ דש"א שהוא ראשי תיבות ד'יוקנו ש'ל א'ביו אז ממילא יהיה הכל למינהו בלי שום עירבוב מין אחר והבן זה היטב:

כל שיח תדשא. (בפיוט הושענא אדון המושיע) יש לומר הרמז בכאן על דרך הידוע שהעיקר הוא להעלות כל דיבור שמוציא מפיו למחשבה וחכמה שהוא אבא, וזה יש לומר שמרומז בכאן כל שיח לשון דיבור ואפילו שיחת דברים וסיפורים תדש"א ראשי תיבות ת'עלה ד'יוקנא ש'ל א'בא והבן:

שם האחד פישון וגו' אשר שם הזהב. וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדולח ואבן השוהם, והנה חז"ל האירו עיני שזה לדרוש פישון הוא פי שונה הלכות וידוע מאמרם ז"ל (שבת ס"ג.) על פסוק (משלי ג', ט"ז) אורך ימים בימינה למיימינים בה לעוסקים לשמה וכו', וזה יש לומר שמרמז כאן הפסוק פישון פי שונה פירוש כששונה הלכות לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שהוא יחוד מספר פי עם הכולל, אשר שם הזהב מזה יש לו עושר וכבוד, וזהב הארץ ההוא טוב היינו שאינם מבחינת משמאילים, ומפרש הכתוב יותר שם הבדולח ידוע בדולח יש בו שני גוונים חיור וסומק וזהו רמז שזהו אי אפשר כי אם שילמוד התורה וההלכה בדחילו ורחימו שהוא בחינת חסד וגבורה חיור וסומק (עיין זוהר ח"ג רצ"ט) ושהם הוא אותיות משה והיינו שילמוד התורה לשמה אותיות למשה לקשר עצמו בבחינת דעת שהוא בחינת משה ואז וזהב הארץ ההוא טוב והבן:

זה ספר תולדות אדם. יש לומר ספר גימטריא שם ושם הוא הנשמה כמו שכתוב ר' נחמן ז"ל (בראשית ב', י"ט) נפש חיה הוא שמו היינו שהשם של אדם הוא הנפש חיות של אדם שהוא הנשמה, וזהו שמרמז כאן זה ספר היינו הנשמה תולדות אדם היא לפי מעשיו הטובים של האדם שנקרא תולדות לפי השתדלות פעולותיו כך הוא זוכה לאור נשמה והבן. או יאמר על דרך (אבות פ"ו, מ"א) כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה, יש לפרש הפירוש שבתורתו לשמה הוא מזכך דיבורים הרבה הן של עצמו שפגם באיזה דיבורים שדבר שלא בכוונה ונפלו בעכירות חומריות הן דיבורים של אחרים הכל הוא מעלה ומזכך ומטהר ועושה הבדלה מן התערובות ונופל השמרים והקליפות למטה ונשאר רק טהור על ידי לימוד תורה לשמה, וזה יש לומר שמרומז בפסוק זה ספר היינו התורה שנקראת ספר לשון ספיר גזרתם יחד מאירות על שם שמנהיר עיינין דמשתדלין בה (תולדות אדם היינו תיבת ספר נמשך גם כן למטה והוא ספר היינו שמבהיק ומנהיר על ידי הספר שהוא התורה) תולדות אדם היינו כל מעשיו של אדם נקראים תולדות ובצדיקים עיקר תולדותיהם מעשים טובים וברשעים להיפך (בראשית רבה ל', ו') ועל ידי התורה הוא מנהיר ומבהיק הדיבורים של אדם שפגם בהם והיינו לימוד לשמה שאז באור התורה שנקראת חכמה הוא מברר הטוב ודוחה הפסולת, וכן יש לומר ספר מלשון סיפורי דברים והיינו אפילו כשמדבר שיחת חולין והם חולין שנעשו על טהרת הקודש היינו שהוא דבוק בשעת שיחתו לחכמה שנקרא קודש בזה הוא מספר ומזהיר ומבהיק תולדות אדם היינו מה שפגם לפעמים בשיחת חולין הכל הוא מתקן ומעלה אותם הן כשמדבר דיבורים בחכמה ומעלה על ידי דיבורים כידוע בשם אא"ז נ"ע הן כשעושה עצמו מרכבה לחכמה ומחשבתו דבוקה בה תמיד על דרך (דברים י', כ') ובו תדבק אז הקב"ה שולח לו דיבורים הצריכים לתיקון האדם ולתיקון העולם ולהעלותן ולהמתיקן, וזה יש לומר שמרומז בפסוק (משלי ל"א, כ"ו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה והיינו כשההתחלה ופתיחת פיו הוא בחכמה אז ותורת חסד על לשונה היינו אפילו שיחת חולין שלו שנקרא לשון על דרך (ברכות ל"א:) דיברה תורה כלשון בני אדם נעשה מזה תורת חסד היינו שהשי"ת מזמן לו דיבורים איך לעשות חסד עם השכינה שנקראת דל"ת וזהו חסד חס דל"ת כידוע והבן:

או יאמר זה ספר תולדות אדם. על דרך (שמואל - ב ח', י"ג) ויעש דוד שם עיין בזוהר (פרשת וירא קט"ז:) הפירוש מה שעשה שם וידוע (ילקוט שמעוני בראשית רמז מ"א) דוד כל מה שחי היה שנותיו של אדם שנתן לו במתנה, וזה יש לפרש שמרומז בפסוק זה ספר היינו השם שעשה דוד שהוא גימטריא ספ"ר תולדות אדם הוא על ידי מי שהוא נולד מחמת אדם הראשון כי ראוי היה להיות נפל ועל ידי אדם הראשון היה עיקר הולדתו וקל להבין:

או יאמר זה ספר תולדות אדם. כנ"ל ספר גימטריא שם הוא השכינה כידוע, וידוע דעיקר כל מגמתינו הוא לאוקמא שכינתא מעפרא ולהעלותה ומי שמקיים זו וכל מעשיו הם בכוונה זו להאיר להעלות השכינה אז השכינה גם כן מרים אותו ועולה למעלה למעלה אבל מי שגורם ח"ו במעשיו השפלת השכינה כביכול ח"ו אז השכינה גם כן משפלת אותו עד שאול תחתית, וזה יש לפרש שמרומז בפסוק זה ספר היינו השכינה כביכול היא לפי תולדות האדם ומעשיו וכן להיפך תולדות אדם ומאורעותיו הם לפי השכינה שנקראת שם שהוא גימטריא ספר והבן: או יאמר על דרך דאיתא (בראשית רבה י"ב, ב') בהבראם בה' בראם, ויש לפרש הפירוש בה' חומשי תורה ברא השי"ת העולם וידוע (זוהר ח"ב קס"א: וח"ג מ"ח:) דעיקר בריאת העולם היה בשביל האדם, וזה יש לפרש שמרומז בפסוק זה ספר היינו הה' חומשי תורה תולדות אדם היינו כנ"ל בה' ברא העולם והעיקר הוא האדם וקל להבין:

או יאמר על דרך אברם אינו מוליד אבל אברהם מוליד (בראשית רבה מ"ד, י"ב). ויש לומר הפירוש כשהוסיף לו ה' חומשי תורה אז נעשה כבריה חדשה והוליד בנים, וזה יש לומר שמרומז בפסוק זה ספר היינו חמשה חומשי תורה תולדות אדם היינו על ידי התורה אפשר לאדם להוליד בנים והשתנות מזלו כמו שהיה באברהם כנ"ל והבן:

או יאמר זה ספר תולדות אדם. ונקדים מה שאמרתי על הפסוק (ויקרא י', ט"ז) ואת שעיר החטאת דרש דרש וגו' ואיתא במסורת דרש דרש כאן חצי אותיות שבתורה (קידושין ל'.), וצריך להבין זה מה בא לרמז בזה שכאן הן מנין חצי אותיות שבתורה, ויש לפרש כי ידוע תורה שבכתב ותורה שבעל פה הכל אחד ואין אחד נפרד מחבירו כלל כי אי אפשר לזה בלא זה דהיינו התורה שבכתב מתגלה צפונותיה על ידי תורה שבעל פה ותורה שבכתב בלא תורה שבעל פה אינו תורה שלימה והוא רק כמו חצי ספר עד שבאו חז"ל ודרשו התורה וגילו דברים הסתומים ופעמים הם עוקרין דבר מן התורה והיינו בענין מלקות שכתוב בתורה ארבעים ובאו רבנן ובצרו חדא (מכות כ"ב:) והכל על ידי הופעת רוח קדשם שהופיע עליהם והיה כח בידם לעשות זה נמצא תלוי שלימות תורה שבכתב בתורה שבעל פה ולכן האומר אין קל וחומר מן התורה או שחולק על מאמר אחד מחז"ל כאילו כופר בתורת משה רבינו ע"ה (סנהדרין צ"ט.) כי הכל תלוי בדרושי חז"ל והם עיקר שלימות התורה שבכתב, וזה יש לפרש שבא הרמז דרש דרש הם חצי אותיות שבתורה היינו עד שדרשוה חז"ל אינה נקראת התורה שלימה רק חצי ובדרושי מאמרי חז"ל נשלם התורה להיות נקרא ספר שלם וכן בכל דור ודורשיו הם משלימין התורה כי התורה נדרשת בכל דור ודור לפי מה שצריך לאותו דור ולפי שורש נשמתן של אותו הדור כך השי"ת מאיר עיני חכמי הדור ההוא בתורתו הקדושה והכופר בזה גם כן כאילו כופר בתורה ח"ו, וכן ראיתי בספר הקדוש (עיין בפרשת וארא בשם ספר ברית מנוחה) ששם המפורש היו משתמשין בו בכל דור כל אחד לפי דורו ולפי שורש נשמתו וכן כל התורה כולה שהוא שמותיו של הקב"ה וידוע דוד המלך ע"ה הוא סוד התורה שבעל פה ואיתא (ילקוט שמעוני בראשית רמז מ"א) שדוד היה ראוי להיות נפל אלא שאדם הראשון נתן לו משנותיו שבעים שנה ונולד דוד המלך ע"ה, וזה יש לפרש פירוש הפסוק זה ספר היינו התורה שבכתב

נעשה ספר שלם תולדות אדם היינו על ידי דוד המלך שהוא סוד תורה שבעל פה והוא תולדות אדם הראשון כנ"ל על ידו נעשה התורה ספר שלם בשלימות כי תורה שבכתב לבד אינו אלא חצי הספר רק תורה שבעל פה משלמת אותה להיות נקראת ספר שלם והבן, ואחר שחנני ה' דעה ברחמיו וברוב חסדיו יש לפרש על פי הנ"ל פירוש על פסוק (שמואל - ב ח', י"ג) ויעש דוד שם, ועיין בזוה"ק (פרשת וירא קט"ז:) מה שפירש על שם זה מה הוא ולפי הנ"ל יובן כי שם גימטריא ספר כנ"ל, וזה שאמר הכתוב ויעש דוד שם היינו דוד המלך ע"ה שהוא סוד תורה שבעל פה הוא עשה לתורה שבכתב ספר כנ"ל והבן הגם שאמרתי על פסוק ויעש דוד שם באופן אחר אבל מכל מקום אלו ואלו דברי אלקים חיים:

עוד יש לפרש בזה אחר שחנני ה' וכו' כי משה הוריד התורה לישראל מן השמים וכשעשה דוד שם אותיות שם עם ה' חומשי תורה נעשה אותיות משה ממש, והרמז בזה כי התורה שבכתב שניתנה על ידי משה היה בכח כל התורה שבעל פה ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש ולכך משה הוא שהוריד התורה משמים לארץ היינו אותיות שם ה' שם הוא תורה שבעל פה שעשה דוד כלול בה' חומשי תורה והבן, והשם יאיר עיני בתורתו תורת אמת לי ולזרעי מעתה ועד עולם אמן:

או יאמר זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלקים ארץ ושמים. יש לפרש על פי מה דאיתא בתיקונים (תיקון ס"ט קע"ט.) על פסוק (ישעיה נ"א, ט"ז) ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה כשאדם מחדש בדברי תורה בורא שמים חדשים וארץ חדשה וזהו ואשים דברי בפיך מה אנא במילולא עבידנא שמיא וארעא אף אתה בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ ולאמר לציון עמי אתה אל תקרי עמי אלא עמי בחיריק בשותפות כנ"ל עיין שם, וזהו יש לפרש שמרמז הפסוק זה ספר היינו זאת התורה ביום ברוא אלקים וגו' היינו שבה ברא השי"ת עולמו שמים וארץ וכל אשר עליה תולדות האדם היינו האדם יכול גם כן על ידי מה שמוליד חידושי תורה לברוא שמים וארץ חדשים כי בצלם אלקים עשה את האדם והבן. וזה יש לומר הפירוש בפסוק (ישעיה מ"ב, ה') כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם וגו' נותן נשמה לעם עליה וגו' היינו השי"ת בורא שמים וארץ בכל עת והיינו על ידי נשמות הצדיקים הבוראים על ידי חידוש תורתם שמים וארץ חדשים כנ"ל וזהו בורא שמים ונוטיהם היינו נשמת הצדיקים שהם נוטיהם של שמים וארץ וזהו נותן נשמה לעם עליה וגו':

או יאמר זה ספר תולדות אדם. דהנה הזוה"ק (ח"א רנ"ז:) מתרץ שני גמרות דסתרי אהדדי, איתא בגמרא (מועד קטן כ"ח.) בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא ואיתא בגמרא (שבת קנ"ו.) אין מזל לישראל, ומתרץ בני חיי ומזוני בכללות העולם וגם לישראל קודם שניתנה התורה להם היה הכל תלוי במזל אבל כשניתנה התורה לישראל אז אין מזל לישראל עד כאן, יעויין שם דבריו שעל ידי התורה יצאו ישראל מכח כוכבים ומזלות. ויש לפרש זה כי התורה היא החכמה והחכמה מאין תמצא היינו שיוצא ממקום הנקרא אין נמצא מי שידבק עצמו לתורה הוא יונק ממקום הנקרא אין ומשם יצאו כל המשכות והשפעות לישראל ושם נשתנו כל הדברים מדרך הטבע ומשם נעשו כל הנסים כמו קריעת ים סוף וכן מזונותיו של אדם כשהוא דבוק לחכמה הנקרא אין משתנה מזלו לטובה ולברכה וכן חיי כי (קהלת ז', י"ב) החכמה תחיה את בעליה וכן בני כי הני תלת במשקל אחד הם שכולם יש בהם הולדה על ידי המוחין כמו בנים וכן חיי הוא על ידי מוחין כנ"ל שהחכמה תחיה בעליה וכן מזוני גם כן הולדה על ידי המוח היינו על ידי שמחשב באיזה משא ומתן יעסוק וכיצד יעשה להרויח ובזה מוליד פירות ומרויח והכל יכול להשתנות על ידי התורה היוצא ממקום הנקרא אין ולכך אין מזל לישראל, וזה יש לומר גם כן כוונת חז"ל (בראשית רבה מ"ד, י"ב) אברם אינו מוליד אבל אברהם מוליד היינו כשניתוסף לו ה' שהוא בכח ה' חומשי תורה אז יצא חוץ למזלו ולמעלה מדרך הטבע כנ"ל, וזהו יש לומר גם כן פירוש הפסוק זה ספר היינו התורה כנ"ל היא תולדות אדם היינו על ידה נמשך הולדת האדם היינו בני חיי ומזוני אף שאלו תלוים במזל מכל מקום על ידי התורה שישראל דבוקים בה משתנה הולדתם ויהיה לו כל אלה אף שמצד המזל אינו מחויב שיהיה להם, משתנה על ידי דביקותם בתורה הנקרא אין כנ"ל והבן:

או יאמר זה ספר תולדות אדם. כי זה גלוי שעל ידי התורה נבראו כל העולמות לכן כל העולמות הם בסוד אדם ישר כי התורה הוא האדם ממש כי יש בה רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה כמנין אבריו וגידיו של אדם ולכן היו תלוים כל העולמות והיו מתרופפים עד שנברא האדם שהוא היה גמר מלאכה ראשון למחשבה ואחרון למעשה נמצא כשהאדם מקיים מצות עשה או ששומר עצמו ממצות לא תעשה אזי מנהיר ומזהיר לכל העולמות ומקיימן כי התורה היא החיות של כל העולמות והתורה נעשה על ידי האדם, וזהו שדרשו חז"ל (שבת פ"ח.) על ארץ יראה ושקטה בתחלה יראה ואחר כך כשקבלו ישראל התורה שקטה כי זה כל חיותם והעמדתם על ידי עשיית וקיום מצות של התורה וכן במחשבה כששומר את עצמו מגאות הלב מקיים לא יהיה לך וגו' ובכללו כל הלא תעשה שבתורה התלוים בה וכן כשמחשב לעשות דבר מצוה או ששומר עצמו מאיזה הרהור הלב מחמת שמאמין שיש אלוה בעולם בזה מקיים אנכי ה' אלקיך ובכללו כל מצוות עשה שבתורה התלוים בה וכבר כתבתי כמה פעמים שהתורה נקראת ספר מלשון ספיר על ידי שהוא מנהיר ומאיר עיינין דמשתדלין בה, וזה יש לפרש פירוש הפסוק זה ספר היינו התורה הקדושה שנקראת ספר כנ"ל וגם העיקר על ידי שהוא חיות ובהירות של כל העולמות תולדות אדם היינו נעשה על ידי תולדות האדם ומעשיו ומחשבותיו כנ"ל בזה הוא מזהיר ומנהיר ומביא חיות לכל העולמות והבן:

או יאמר על דרך שאמרתי על פסוק (דברים ד', ח') ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת. על דרך שכתוב (תהלים צ"ז, י"א) אור זרוע לצדיק וגו' יש לומר הכוונה בזה שהקב"ה כביכול לוקח אור מעצמותו ית"ש וזורע אותו האור בעולם ונצמח ממנו צדיק בעולם כמו אברהם היה נצמח מאור בוקר אור לבן ויצחק מאור אדום וכן יעקב משה ואהרן וכל הצדיקים וחכמים ונבונים שבכל דור ודור כולם נולדו מאור פרטי המתייחס לאיזה מצוה ממצות התורה ולכך יש צדיק שהוא מזהיר מאוד על מצות צדקה ויש צדיק המאיר לעולם בתורה ויש צדיק שמזהיר מאוד על הכנסת אורחים וכן כולם כל אחד לפי שורש אותו האור שנולד משם כנ"ל ולכך משה רבינו ע"ה שהיה בחינת האור של כל התורה כולה בפרט נתגלה כל התורה על ידו ושאר כל הצדיקים נתגלה אור פרטי שהוא לוקח משם על ידו וזהו שאמר בגמרא (שבת קי"ח:) אבוך במאי זהיר טפי בציצית, וזהו יש לומר הפירוש בפסוק (דברים ד', ח') אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים היינו החוקים והמשפטים הם בעצמם צדיקים כנ"ל שנולדים מאיזה אור של מצוה הנזרע בעולם והצדיקים הם בעצמם חוקים ומשפטים, וזהו יש לומר גם כן כאן מרומז בפסוק זה ספר היינו התורה עצמה היא תולדות היינו מן אור מצוות שנאצלו מעצמותו ית"ש נולד צדיק הנקרא אדם והבן:

ונח מצא חן בעיני ה'. יש לפרש על פי דאיתא (זוהר ח"ג רצ"ג:) ארבע גוונין אית בעינא וכו' מחוורא נפקא כל אינון רחמי וכל אינון טבאן בעלמא וכו' ומסומק ואוכמא נפקון כל אינון גבורות ודינין רחמנא ליצלן, והנה בעת ההוא של דור המבול ודאי היה השגחה מהשי"ת בגוון סומק ואוכם על דור המבול לאבדם, אך נח שהיה צדיק מצא לעצמו השגחה של חסד ורחמים אף על פי שבעת ההוא היה השגחות מגוונין אחרים הוא מצא הגוון חיור שהיה בהעלם ובהסתר, וזה יש לומר שמרומז בפסוק ונח פירוש אחר אשר תיקן שורש נשמתו אשר הוא שמו נח מצא החן בעיני השם היינו הגוון החיור שהוא חן וחסד שהיה בהעלם בעת ההוא הוא מצא שם גוון חסד ורחמים עליו וזהו ראשי תיבות חן נהורא חוורא לרמוז על זה שהוא מצא הגוון חיור בעיינין של הקב"ה והבן:

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת נח

אלה תולדות נח. יש לפרש על פי מה שכתבתי בביאור הפסוק ונח מצא חן בעיני שנח מצא בחינת חסד בעין אשגחותא דקודשא בריך הוא וכו' עיין שם, וידוע שבחינת חסד שהוא הטפה מתלבשת בג' אהיה שהוא החותם גושפנקא דמלכא שלא יגע בהם זר, וזהו א'לה ת'ולדות נ'ח ראשי תיבות תנ"א שהוא גימטריא חותם עם הג' אותיות והבן:

נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת. הנה ידוע מזוה"ק (תיקוני זוהר תיקון ס"ט, קי"ג:) אדם הראשון נתגלגל בנח ועדיין לא היה התיקון בשלימות עד דאיזדריקו שם חם ויפת בתלת אבהן ושם ניתקן בשלימות והנה אדם הראשון פגם בברית קודש כמאמרם ז"ל (סנהדרין ל"ח:) מושך בערלתו היה ואיתא תמים מלמד שנולד מהול והיינו לפי שהוא היה ראשון לתקן חטא אדם הראשון שפגם בברית קודש, וזה מרמז הפסוק תמים היינו תמימותו של נח שבא לתקן חטא אדם הראשון היה אחר כך בדורותיו היינו בתלת אבהן כנ"ל כי באברהם כתיב והיה תמים, יצחק עולה תמימה, ויעקב איש תם, את האלהים התהלך נח זה היה כל הליכות נח לתקן את אלקים היינו אדם הראשון שהיה יחיד בעולמו את האלקים ומכל מקום לא תיקן אותו בשלימות עד ויולד נח ג' בנים ונזדרקו בתלת אבהן וכו' ומה שלא נשלמו ונתקנו בשם חם ויפת מפני שהיה ביניהם חם שהיה פוגם גם כן באותו בחינה:

ופתח התיבה בצידה תשים. תחלה נבאר מה שאמרו בגמרא (סנהדרין ל"ח:) בכל מקום שפקרו המינין תשובתן בצידן וכו', ויש להבין זה על פי הקדמה זו דאי אפשר לחושך בלא אור ולרע בלא טוב כי האור יוצא וניכר מתוך החושך וכן הטוב יוצא מן הרע אך שהוא מכוסה ובהעלם שם וצריך לברר הטוב שיהיה הרע נדחה והטוב עולה למעלה, ועל פי זה תבין מה שכתוב בספרים הקדושים של הרב הגאון מו"ה יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז נ"ע על משנה במסכת אבות (פ"ה, משנה י"ז) ארבע מדות בהולכי בית המדרש וכו' עיין שם וכן הוא בתפלה כשלפעמים בא לאדם מחשבות זרות לכסות ממנו אור תורה ועבודה ח"ו אבל מי שהוא חכם עיניו בראשו ויבין כי יש אור גדול מכוסה ונעלם בתוך אותו החושך כי לית אתר פנוי מיניה (עיין זוהר ח"ג רמ"ב. ועיין עוד ת"ז ת' ע', קכ"ב:) וכאשר יבין זה ומאמין זה באמונה שלימה אז יתחזק בעבודתו ובאור החיים והטוב ובזה הוא מזכך ומברר הטוב מהרע שהרע נדחה היינו העכירות והפסולת ממש נדחה ונופל והטוב עולה למעלה וזהו סוד ראש השנה והג' ספרים הנפתחין בראש השנה והבן, וכן הוא בכל דבר ודבר, וזה יש לפרש כוונת מאמר חז"ל (סנהדרין ל"ח:) בכל מקום שפקרו המינים היינו שהביאו ראיה מן התורה על מינות רחמנא ליצלן תשובתן בצידן בצד החושך שלהם שם יש אור גדול בהעלם שמורה בהיפוך על אמונת השי"ת ברוך הוא רק שהוא נתכסה ואינו נגלה מחמת שהחושך מכסה אותו, וכן יש לומר הרמז בפסוק כאן על פי מה שהאיר אא"ז נ"ע תיבה מרומז על מלה שהוא נקרא תיבה וכמו שכתוב צוהר תעשה לתיבה ואמר הוא ז"ל שתראה להאיר התיבה שתוציא מפיך והאריך בזה, וזה שאמר הכתוב כאן אם תראה שלפעמים נתכסה האור ואינו נראה וניכר כלל ואינך יודע מה לעשות לפתוח הכיסוי שיתגלה האור על זה אמר ופתח התיבה היינו הפתח לפתוח התיבה והמלה שלא תהיה סגורה ואטומה בסוד (תהלים ל"ט, ג') נאלמתי דומיה ח"ו, בצדה תשים היינו אם תחפשנה תמצא

פתח להתיבה בצדה דייקא היינו באותו החושך עצמה בוודאי יש אור גדול רק שהוא בהעלם כנ"ל ולא בשמים הוא ולא מעבר לים הוא וגו' כי קרוב הדבר מאוד בפיך (דברים ל', י"ד) והבן:

תחתים שנים ושלשים תעשה וגו'. יש לפרש כאן מרומז מה ששמעתי מן אא"ז נ"ע כי בכל דיבור ודיבור יש עולמות ונשמות ואלוקות וזהו שמרמז כאן אצל התיבה, ותיבה הוא פירוש דיבור וזהו תחתים היינו עולמות שהוא מדריגה התחתונה שניים הוא לשון משנה אותיות נשמה והיינו נשמות ושלישים היינו אלוקות על שם (שמות י"ד, ז') ושלישים על כלו שהוא על ידי שהוא מושל ומנהיג את הכל, וכל אלה תעשה היינו התיבה והדיבור שתוציא מפיך יהיה בכוונה זו ובאמונה שלימה שיש בכל דיבור תחתים שניים ושלישים והם עולמות ונשמות ואלוקות כנ"ל והבן:

וידבר אלקים אל נח ואל בניו זאת אות הברית וגו', נשאלתי למה בדיבור זה נטפל הדיבור גם לבניו, והוא מובן על פי כתבי האר"י זללה"ה שכתב כי תלת בני נח הם תלת גווני הקשת עיין בספר דרושי שמחת תורה ושמיני עצרת והבן:

יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו. יש לפרש בדרך רמז כי הצדיק העובד ה' תמיד נקרא יפת כי יפת ר"ת פי יגיד תהלה ועל שם זה נקרא הצדיק יפת כי הוא תמיד מהלל ומשבח בפיו את השי"ת ואיתא במדרש (עיין פסיקתא זוטא במדבר א', ז') צדיקים כל זמן שמוסיפים גדולה מוסיפין שפלות ומקטינין עצמם לאברהם נתתי גדולה אמר ואנכי עפר ואפר וגו' ועל ידי מידת ענוה שיש להצדיק גורם השראת השכינה עליו כמו שכתוב (ישעיה נ"ז, ט"ו) אשכון ואת דכא ושפל רוח נמצא על ידי שהקב"ה נותן גדולה והרחבה לצדיק ברוחניות ובגשמיות בזה גורם השראת שכינתו על הצדיק כי זוכה על ידי זה למידת ענוה ושורה עליו שכינתו יתברך, וזה יש לומר שמרומז כאן בתורה יפת הוא לשון הרחבה כמו שתרגם על כי ירחיב (דברים י"ב, כ') ארי יפתי והיינו כשמרחיב אלקים ליפת היינו להצדיק הנקרא יפת כנ"ל ונותן לו גדולה ובא מתוך זה למידת ענוה כנ"ל בזה גורם וישכון באהלי שם שהשי"ת משרה שכינתו באוהל של צדיק והוא נעשה משכן להשכינה כביכול והבן:

או יאמר כי יפת לשון יופי ותפארת, ויש לומר כי הקב"ה נקרא יפת על שם שהוא תפארת והדרת גאון ישראל וזה יש לומר בקיצור הפירוש בפסוק יפת אלקים ליפת היינו כשיאיר פני הקב"ה כביכול מהארת עתיקא קדישא אז ישכון באהלי שם היינו נהרין אנפין להשכינה הנקראת שם כמבואר באידרא קדישא ונעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ואז ויהי כנען עבד למו היינו שנתפרדו כל הקליפות ונכנעים תחת יד הקדושה והבן:

או יאמר כי הדיבור היוצא מן האדם בכוונת לבו ומחשבתו בדחילו ורחימו הוא נקרא דיבור אבל כשמדבר בלא כוונה ובלא דחילו ורחימו אינו נקרא דיבור כלל ואין אומר ואין דברים ועיין בתקונים ונקרא בשם אלם כי אין בהדיבור אותיות י"ה שהם בחינת מוחין שיהיה נעשה תיבת אלקים ונשאר אותיות אלם שאין נחשב לדיבור כלל וזה שאמר הכתוב (תהלים ל"ט, ג') נאלמתי דומיה נאלמתי נעשיתי כאלם והטעם דום י"ה שאין בהדיבור אותיות י"ה שהם המוחין שמדבר בלא כוונה ובלא דחילו ורחימו, וזה יש לפרש פירוש הפסוק יפת לשון הרחבה כנ"ל והיינו כשנעשה הרחבה לאלקים היינו כשמדבר בכוונה ובמוחין ובדחילו ורחימו ואז נעשה מן אלם אלקים ליפת היינו זהו תועלת ליפת היינו יוכל להגיד בפה תהלותיו של הקב"ה שמרומז בתיבת יפת כנ"ל והבן:

ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול. והנה הפסוק הזה כולו מוקשה, תיבת גם הוא אין לו שחר כלל, והסימן אבי כל בני עבר הוא מיותר לכאורה כי אין בו תועלת, גם אחי יפת הגדול אינו מובן כפשוטו אם רוצה ליחסו יותר היה ראוי ליחסו אחר נח אביו שכתוב אצלו מפורש שהיה צדיק תמים. אבל יש לומר שהתורה מרמזת לנו והאירה בנועם דבריה הקדושים ענין גדול דהנה הצדיק נקרא מי שכל מעשיו לשם שמים וצריך להבין תיבת לשם שמים ופירושו, והענין הוא דידוע דזה כל מגמתינו בתפלתינו ובתורתינו כל ימינו לאקמא שכינתא מעפרא כביכול וליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה כמו שאנו אומרים קודם עשיית כל מצוה לשם יחוד וכו' וזהו לשם שמים היינו שהשתדלות פעולתנו הם רק לשם היינו השכינה הנקראת שם כידוע ושמים הוא הקב"ה והיינו ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה והוא הנקרא צדיק שהוא בחינת יסוד על שם שמיחד תמיד בפעולותיו ומעורר השפעת השפע בעולם וכשזוכה האדם לזה שכל מעשיו הם רק לאקמא שכינתא וליחדה בבעלה בא לו תועלת מיחודים שהוא מיחד לאור נשמתו מהשפע הקדושה הנשפע מאור היחוד כביכול ונעשה כבריה חדשה וכקטן שנולד שנתוסף לו אור חדש בנשמתו מה שלא היה לו מכבר, גם כשהוא מעלה השכינה כביכול ממילא נתעלו כל המדריגות התחתונות וניצוצין קדישין עם השכינה כביכול שנדבקו עמה כידוע נמצא הוא נעשה מעבר לכל אותן נשמות וניצוצות קדושות שצריכים תיקון שעל ידו יהיה להם תיקון ועליה והוא אב לכולם והם נקראים תולדותיו, וזה יש לומר כל הענין מרומז כאן בפסוק ולשם היינו מי שכל מעשיו הם רק לשם היינו לתועלת השכינה כביכול הנקראת שם היינו ליחדה בבעלה כביכול אז יולד גם הוא ובתורה לא כתיב נקודות ואפשר לומר יולד שפירושו שנמשך גם לו תועלת והיינו שנעשה כבריה חדשה וכקטן שנולד מחמת התחדשות אור נשמתו שבא לו אור חדש מהשפע הקדוש הנשפע על ידי יחודו כנ"ל, אבי כל בני עבר היינו גם שהצדיק ההוא נעשה אב בכל הנשמות וניצוצי קדושות שנפלו לקליפות רחמנא ליצלן ונתעלו כולם על ידו ונקראו כולם תולדותיו שעל ידו יש להם תקון וזה כל בני עבר שהם לו כבנים שעל ידו עוברים לשרשו והוא נעשה מעבר לאותן הנשמות, גם אחי יפת הגדול כידוע יסוד ותפארת הם תרין ווין תרין רעין דלא מתפרשין יסוד היא ואו זעירא ותפארת הוא ואו רבתא וזה שאמר הכתוב שהצדיק ההוא שהוא בחינת יסוד נעשה אח ליפת היינו תפארת הגדול שהוא ואו רבתא והיינו שנעשה יחוד יסוד ותפארת, והבן כל זה כי יש בו דברים נסתרים:

ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים. יש לומר בזה על דרך הלצה וגם כל הענין מקודם ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה, ונשרפה לשריפה, ונעשה לנו שם, הנה התורה מרמזת בכאן על כת שקרנים ומתדמים לשלומי אמוני ישראל ולבסוף אין להם קיום והם כלים מאליהם כי שקרא לא קאי (שבת ק"ד.) והוא מרומז בפסוק כי בתחלה ויהי כל הארץ שפה אחת היינו דבוקים בשכינה גימטריא שפה ודברים אחדים היינו מחמת שהיו דבוקים בה' היה ביניהם אחדות גדול ולא היו מדברים אחד בפה ואחד בלב רק הפה והלב היה אחד אבל ויהי בנסעם מקדם היינו מקדמונו של עולם כמאמר רז"ל (בראשית רבה ל"ח, ז') וימצאו בקעה וגו' היינו שתעו ונפלו בבור עמוק וחושך ועוד להם שמראים עצמם כצדיקים והוא שאמרו ונלבנה לבנים היינו נלבוש בגדים לבנים כדמיון הצדיקים הטהורים ונשרפה לשריפה להכות כף אל כף בהתלהבות והכל הוא כדי לעשות לנו שם כפשוטו ונבנה לנו עיר לכבוש עיירות תחת ידם, וסופם ותהי להם הלבינה לאבן היינו בגדי לבנים שהיו לובשים היה להם לאבן נגף ולמכשול והחמר ר"ת חכם מופלא ורב רבנן (זוהר ג', רע"ה.) שהיו מחזיקים ומראים בעצמם היה לחומר כפשוטו לטבוע וליפול בתוכו, ויפץ ה' אותם משם כי שם בלל היינו בעונותינו הרבים נתעורר על ידם קטטה ומריבה ושנאת חנם ונבלל שפתם שאין אחד יודע מה שהשני מדבר והבן:

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת לך לך

ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך. שמעתי בזה מאדוני אבי ז"ל שאמר בשם אא"ז נ"ע ריב"ש כאן מרומז יחוד של קריאת שמע לך מספר חמשין אתוון דיחודא במסירת נפש וזהו מארצך וגו'. ויש להסביר הדבר ולפרש יותר איך כאן מרומז רזא דיחודא דקריאת שמע דהנה הזוה"ק (ת"ז ת' כ"א, ס"ב.) כתב ה' חלוקי אבנים שבהם לחם דוד המלך ע"ה עם גלית הפלשתי הם ה' תיבות דיחודא שמע ישראל ה' אלקינו ה' ושוי אותם בקורטא חדא היינו באחד יעויין שם והנה בקריאת שמע יש רמ"ח תיבות וזהו שמרמז כאן ויאמר ה' אל אברם לך לך היינו יחוד של קריאת שמע שהוא מספר לך כנ"ל, לך היינו הוא לצורך בנין נשמתך תראה למסור נפשך על קדושת השי"ת ויתעלה ותזכה לרזא דיחודא דקריאת שמע, וזהו ואגדלה שמך היינו שיתוסף לו ה' בשמו ויקרא אברהם שהוא מספר רמ"ח ויהיו רמ"ח תיבין דקריאת שמע כלולין בו ובשמו שהוא נשמתו על ידי מסירת נפשו להשי"ת תזכה לזה להקרא בשם אברהם בחינת קריאת שמע ואחר כך תזכה אל הארץ אשר אראך היינו ליחוד של תפלה שהוא עין לא ראתה אלקים זולתך, וכן הוא בכל אדם ובכל זמן כשהוא נכנס בהיכל אהבה בדביקות גדול ומוסר נפשו על קדושת שמו יתברך זוכה ליחוד של קריאת שמע שהוא אחד שבו כלול כל היחוד כי אהבה ואחד מספרם חד ואחר כך עולה לדביקות גדול מזה וזוכה ליחוד של תפלה כשמחשבתו נזדכך בדביקות יותר גדול להשי"ת כמו שהיה באברהם כי התורה היא נצחית וישנה בכל אדם ובכל זמן והבן:

והיה ברכה. והיה אותיות הוי"ה ב"ה והיינו שהשי"ת הבטיח לאברהם שיהיה בידו מקור הברכות וכשיברך לאיזה אדם יעשה ברכתו הוי"ה והיינו שלא יהיה תועלת לדבר פרטי רק הכל יהיה נכלל בו שפע וברכה והצלחה ובני חיי ומזוני הכל בכלל ולא יהיה חסר כלום וכל אחד יבורך מברכתו כל מה שיוצרך לו כן יעשה ברכתו לתועלתו וקל להבין, וזה שאמר הכתוב אחר כך ואברכה מברכיך ומקללך אאור פירוש שלא תהיה חושש פעמים יהיה לו זו הבטחה לרעה היינו שיבא איזה אדם שאברכו ויקבל טובה ממני ובאמת הוא אינו רוצה כלל בתקנתי רק בתקנתו ואין כוונתו רק לקלות ולבזות אותי על זה גם כן הבטיח לו השי"ת ואברכה מברכיך היינו מי שיהיה באמת ובלב שלם עמך ובנפש חפיצה אז תועיל לו הברכה לכל דבר וקל להבין:

ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל. יש לפרש בזה על דרך הסוד כי יש נוצר חסד ורב חסד ויש ימי עולם וימי קדם, ונוצר חסד הוא ימי עולם ורב חסד הוא ימי קדם, וידוע אברהם הוא מידתו מידת החסד שהוא נוצר חסד ובהשתדלותו תמיד במידת החסד היה מעורר במידת חסד שלו הרב חסד שהוא החסד הגדול הנקרא ימי קדם, וזה יש לפרש כוונת הפסוק ויעתק משם וגו' מקדם היינו ממידתו מידת החסד שהיה מעורר ימי קדם שהוא רב חסד והמשיך החסדים לבית אל היינו השכינה כביכול שיעקב קרא בית אל, וזה יש לפרש כוונת מאמר חז"ל (בבא מציעא פ"ז.) עד אברהם לא היה זקנה שהוא מידת החסד הנקרא עתיק שהוא החסד הגדול ימי קדם עד שבא אברהם שהיה משתדל במידתו מידת החסד עד שהמשיך מידת ורב חסד שהוא עתיק יומין על שם ימי קדם בעולם כנ"ל והבן:

או יאמר ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלו בית אל מים והעי מקדם. והנה ידוע מה שכתוב בזוה"ק (ח"ג ע"ט:) לית מלה או אות באורייתא קדישא דלא רמיזין בה רזין עלאין קדישין ובודאי יש בסיפור הזה מהליכות של אברהם אבינו סודות התורה השייך בכל אדם ובכל זמן. ויש לפרש דידוע אברהם היה מידת החסד וכל השתדלות פעולותיו היה להמשיך חסדים להשכינה כביכול ולהמתיק כל הגבורות והדינין, וזה יש לומר שמרומז בפסוק ויעתק משם הוא לשון המשכה היינו שהמשיך החסדים ההרה מספר גבורה עם הכולל היינו כדי להמתיק כל הגבורות. או ויעתק הוא לשון ביטול וסילוק כתרגומו ואסתלק משם היינו שכל מגמותיו היה להעתיק ולסלק ולבטל הגבורות מספר ההרה ויהיו נמתקים בחסדים כי בראשונה באים הגבורות על דרך (שיר השירים ב', ו') שמאלו תחת לראשי תחלה נתעורר הגבורות שהוא בחינת שמאל ואחר כך וימינו תחבקני היינו מידת החסד שהוא בחינת ימין תחבקני היינו שהוא ממתיק הגבורות וזה שאמר הכתוב מקדם לבית אל היינו שביטל הגבורות והדינין שהם מספר ההרה הבאים מקדם לבית אל היינו קודם החסדים המכונים בשם אל כאמור חסד אל, ויט אהלו היינו שנטה בחינתו ומידתו בחינת החסד בית אל מים היינו החסדים הנקראים אל יהיו באחרונה והעי מקדם העי גימטריא אלקים עם הכולל היינו גבורות יהיו מקדם מקודם החסדים היינו שכך היה עבודתו עבודת השם תחלה נכנס למידת היראה והפחד מידת גבורה ואחר כך כשנתלבש ביראה שהוא השער לה' צדיקים יבאו בו אחר כך נכנס לבחינת אהבה והוא מידת החסד ובזה המשיך התעוררות חסדים בעולם ונמתקו כל הגבורות, וכן הוא בכל אדם כי סיפורי מעשה אבות והליכתם תורה היא להורות לנו הדרך נלך בו והמעשה אשר נעשה כי כל אחד מחויב לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי הקדושים כמאמר חז"ל (תנא דבי אליהו פרק כ"ה) והבן:

או יאמר ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל. על דרך הסוד על ידי החסד שעשה והתקשרות אהבתו להשי"ת ברוך הוא בזה המשיך התעוררות חסדים דעתיק, ההרה היינו אל השכינה הנקראת הר בית ה' מקדם כידוע כי בחינת עתיק נקרא ימי קדם, וזהו לבית אל היינו כנ"ל שהמשיך להשכינה הנקראת גם כן בית אל כנ"ל והבן:

או יאמר בית אל מים והעי מקדם. ולהעיר בדקדוק תיבת והעי והיה די לומר ועי מקדם בודאי ח"ו לית אות או נקודה חסר או יתיר, ויבואר זה על דרך הסוד על פי המשנה (קידושין פ"ב.) קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה וכו' עיין שם. נמצא כל התורה כולה היה כלול באברהם ולכך אברהם מספר רמ"ח לרמז על רמ"ח מצות עשה שבתורה כבר היה בכח תיכף כשנולד אברהם וניתוסף לו ה' להשלים המספר גם ה' שניתוסף לו מורה על ה' חומשי תורה כמבואר ברעיא מהימנא (עיין ת"ז ת' י"ג, כ"ח:) ולכך השיג אברהם מצד עצמו ובאור נשמתו כל מצות התורה וקיומם אך עדיין לא יצא מכח אל הפועל עד משה רבינו ע"ה שאז יצא מפי הקב"ה כל מצוה ומצוה בפני עצמה עם שרשיה ודקדוקיה וסודותיה וכבר נזכר זה לעיל שכל הליכותיו של אברהם ונסיעותיו כולם רזי התורה הם, ויש לומר שבזה רמזה לנו התורה איך שהיה כלול באברהם וידע סוד מילה ופדיון הבן וזה בית אל מים דהנה איתא בכתבים בשעת מילה לא נתגלו עדיין כל החסדים באמצעות מילה עיין שם בדבריו עד אחר שלשים יום שהוא זמן פדיון הבן אז נתגלו כל החסדים עד כאן לשונו בקיצור נמרץ יעויין שם, והנה קבלתי מאא"ז נ"ע ריב"ש זללה"ה אלף הוא ה' אלפין, וצריך להבין זה היטב כי דבריו הקדושים צריכין לפני ולפנים, וזה יש לומר הרמז בכאן בית אל מים היינו הבית שמתגלים בו כל החסדים הנקראים אל גם אותיות אל מרמזות לנו על ענין פדיון הבן מפורש אלף הוא ה' אלפין היינו ששם נתגלו כל החסדים, ולמ"ד מורה על ל' יום של פדיון הבן, וזהו מים שהוא יהיה מאוחר, והעי העי בגימטריא מילה גם כל תיבת והעי הוא מספר המילה עם הכולל שהוא יחוד צ"א, מקדם זה הוא מקדם כך יהיה כתוב בתורה מפורש אך עתה שהיא עדיין בכח ולא בפועל הוא מרומז רק ברמז ואחר כך כשיצא לפועל על ידי משה רבינו ע"ה אז נכתב מפורש באר היטיב כל ענין פרט של כל מצוה ומצוה בפני עצמה והבן:

או יאמר בית אל מים והעי מקדם. על פי דאיתא בכוונת האר"י זללה"ה באומרו המברך את עמו ישראל שהוא גמר כל היחודים עיין שם ועוד יכוון שראשי תיבות שלו מספר אלקים והוא מספר הכסא והם היכלות הבריאה שמתרחקים כשמזדווגת האשה עם בעלה שבאצילות הנקרא הוי"ה ומכסים עליהם שלא יסתכלו החיצונים בהם וכו' עיין שם, נמצא אלקים הוא קודם להוי"ה, וזה יש לומר שמרומז כאן כי מזרח נקרא קדם ומערב אחור לשון מאוחר וזה שאמר הכתוב בית אל היינו שבחינת חסד שהוא הוי"ה ב"ה מים היינו מאוחר והעי עם הכולל מספרו אלקים מקדם זה יהיה מקודם כנ"ל והבן, וזה יש לפרש בראשית ברא אלקים ברא הוא אותיות אבר זה שאמר הכתוב בראשית ברא היינו בתחלת היחוד הוא אלקים שהוא מקודם כנ"ל והבן זה:

ואת הנפש אשר עשו בחרן. ודרשו חז"ל (בראשית רבה ל"ט, כ"א) שהכניסו גרים תחת כנפי השכינה עיין שם, ויש לפרש על פי מה ששמעתי בשם מורי ומצאתי וראיתי בכתבי הקודש של הרב מו"ה יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז נ"ע זללה"ה כי יש בחינת קטנות וגדלות בכל הדברים וגם בעניני סיפורי מעשיות בני האדם וגם ראיתי במקום אחד שהסיפורים הם לעלות אותן הנפשות האחוזים בסיפורים וארציות ולפי דעתי הוא הנקרא זיווגא דקטנות כמו שראיתי במקום אחר בשמו כי כשהאדם עוסק בתורה הוא בבחינות גדלות וגם ראיתי בפירוש על טעם למה במכות בכורות יצאו ישראל דייקא ממצרים וכו', וכאשר האדם הוא בבחינת קטנות ויודע מזה הוא מוליד בזה נשמות גרים כי אותיות גר ג' מרמז על ג' קווין דרך ר' עלמין דכסופין וכו' ודברי פי חכם חן עיין שם, וזהו יש לפרש ואת הנפש אשר עשו בחרן כי חרן הוא מספר ג' אלקים שהוא בחינת קטנות כידוע לכן היו אז עושים גרים ולכן כשרצה הקב"ה שיוליד את יצחק הוסיף לו ה' שיתגדל שמו והיינו שיהיה בבחינת גדלות ולכן דרשו חז"ל (פסחים קי"ז:) על ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב כי ביעקב נשתלמו כל הג' בחינות גדלות כידוע וזה שאמר הכתוב ואגדלה שמך, והבן היטב כי הוא בקיצור:

אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך. צריך להבין איך צדיק כאברהם יתאווה למתנות וצוה בשביל זה לשרה לומר שאחותו היא והיה לו לומר העיקר וחיתה נפשי, גם להבין השינוי תוארים בעבורך בגללך, ולבאר זה נקדים מה שכתב האור החיים בכוונת אברהם בדברים אלו שתאמר אחותו היא ותלקח לבית אבימלך ותחשב לסתירה ועל ידי סתירתה עם איש אחר והיא נקיה יפקדנה ה' בבנים בדומין לו וכו' עיין שם באריכות ומביא אחר כך מאמר חז"ל במדרש סעד לדבריו יעויין שם ואיתא בגמרא (בבא בתרא קט"ז.) כל המניח בן צדיק כאלו הוא חי עיין שם וידוע (נדרים ס"ד:) מי שהולך בלא בנים לגמרי שאין לו אפילו בת אחת הוא קרוי מת לגמרי שאינו יכול לזכות לראות בטוב ה' בארץ החיים כידוע מהזוהר (ח"ג ל"ד:) שלא עייל בפרגודא כלל, וזהו יש לפרש כוונת דברי אברהם אלו אמרי נא אחותי את על דרך שכתב האור החיים שכוונתו היה שעל ידי זה תזכה לבנים וזה שאמר הכתוב למען ייטב לי היינו שאזכה לבא לעולם שכולו טוב בעבורך היינו בעיבור שלך בכל מה שתתעבר אף נקיבה על כל פנים תועיל לי שאהיה עייל בפרגודא ולא אדחה ח"ו כל עיקר מעולם הבא, וחיתה נפשי פירוש גם יכול להיות שאהיה חי לעולם בגללך גימטריא מילה על ידי בן זכר צדיק בדומה לי אהיה אפילו לאחר מיתה כאילו חי כמאמר רז"ל (בבא בתרא שם) ועל זה רמז גימטריא מילה שהוא יסוד והוא בחינת צדיק ואפשר הוא שתועיל סתירתך שתוליד בן צדיק ותועיל לי לא זה לבד שלא אקרא מת לגמרי ח"ו רק אהיה קרוי אפילו חי לעולם כנ"ל וקל להבין, או יש לפרש בגללך מרמז על הנזכר על דרך (ברכות ס'.) אשה מזרעת תחלה וכו' וממילא יהיה צדיק שיהיה בדומה לי כנ"ל באור החיים והבן:

ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב. הנה התורה נכתב בלא נקודות שאפשר לדרוש התורה באיזה נקודות שרוצים, ויש לפרש כאן כאילו כתב כבד בחולם שהוא כמו כבוד מלא בוא"ו והוא מספר ל"ב, וזה שאמר הכתוב ואברם כבד מאוד היינו שהיה מדבק עצמו בל"ב נתיבות החכמה במקנה בכסף ובזהב הם הג' מדות לעילא הם חסד גבורה תפארת ולתתא הם מקנה כסף וזהב שהשתדל בל"ב נתיבות החכמה בכל אלו הג' מדות שהיו כלולים בכל אחד מהג' אבות, וילך למסעיו על דרך (מלכים - א ו', ז') אבן שלמה מסע נבנה מנגב היינו כנ"ל מקום שהיה מנוגב ויבש ממים שהם בחינת חסדים השתדל בו שיהיה לבית אל שהמשיך לתוכו חסדים שמידת חסד היה גובר אצלו על כל הג' מדות והבן:

וילך למסעיו מנגב ועד בית אל. יש לומר שהתורה מרמזת לנו בהליכות אלו של אברהם על דרך (תהלים ק"ז, ל"ה) ישם מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים כי השכינה כביכול מקבלת השפע דרך צינורות ושבילין הידועים לה וכשיש צדיקים בעולם אזי במעשיהם הטובים ותורתם ותפלתם ממשיכים דרך אותם צינורות חסדים להשכינה כביכול שתהא תמיד מקבלת שפע לא יחסר ורשעים ח"ו גורמים להיפוך במעשיהם ח"ו שהנהר יחרב וייבש, וכן כל אדם לפי מעשיו או שגורם שנסתמים צנורות נשמתו ח"ו או שפותח וממשיך דרך צינורות ושבילי נשמתו שפע להשכינה כביכול, לכן נקראים הצדיקים אנשי חסד שכל פעולתם לעשות חסד עם השכינה כביכול ועם נשמתם, וגם כשהרשע עושה תשובה הוא פותח מקורי נשמתו ועושה ממדבר ממה שהוא בחינת חורבה ושממה שאינו עושה פירות והוא בחינת הס"מ רחמנא ליצלן שנקרא זקן שאינו עושה פירות כלל ובתשובתו שלימה הוא מהפך לאגם מים שיהיה עושה פירות וממשיך חסדים שהם בחינת מים להשכינה כביכול וארץ ציה מה שהיה תחלה ארץ ציה נעשה למוצאי מים ויושב שם רעבים על דרך כל דכפין וכו', וזה יש לפרש שמרומז בפסוק וילך למסעיו היינו שזה היה כל הליכותיו של אברהם ופעולותיו שיתפשט מידתו מידת החסד מנגב הוא ארץ ציה כמו (שופטים א', ט"ו) ארץ הנגב נתתני היינו שלא היה בו מים בחינת חסדים המשיך בפעולותיו שיהיה לבית אל שיתגלה בו חסדים המכונים אל על דרך חסד אל, והיינו שהמשיך חסדים להשכינה כביכול על ידי מעשיו הטובים ופתח אורות מקורי נשמתו ונפתחים הצינורות להריק שפע וברכה והבן:

וישב את כל הרכוש וגם את לוט וגו'. והקשה האור החיים מאי וגם את לוט והיה ראוי לכתוב וישב את לוט וגם את הרכוש, ונראה לפי עניות דעתי כי יש לדקדק גם קודם בפסוק ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי אברם שהיה ראוי לכתוב ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו ולמה הפסיק בתיבת את רכושו באמצע, וראיתי בספרי קבלה שראשי תיבות של אותיות רכושו בן אחי הוא רבא והוא רמז שהיה בלוט ניצוץ הקדוש מנשמת רבא פירוש שזהו הרכוש ששבו ניצוץ הקדוש כזה, ועל פי זה יש לומר גם כן וישב את הרכוש היינו הניצוץ הקדוש והיקר מנשמת רבא שהיה בשביה בין הקליפות והשיב אותו אל הקדושה לשרשו והיא העיקר וגם את לוט וגו' היינו שהוא טפל לנשמת הצדיק והבן. ויש עוד בזה לאלוה מילין ויראתי לדבר ולכתוב כי לא שמעתי בזה הקדמה מרבי אך אדבר מעט בכוונה על דרך ששמעתי בזה הקדמה מאא"ז נ"ע זללה"ה כי יש לכל צדיק וצדיק ניצוצין קדישין השייכים לשורש נשמתו אשר צריך לתקן ולהעלותם ואפילו משרתיו ובהמותיו וכליו הכל יש בהם ניצוצין קדושים וצריך הוא לתקנם ולהעלותם לשרשם ושורש של אדם הוא נשמתו והוא השם של אדם כמו שאמר ר' נחמן הארידענקיר ז"ל נפש חיה הוא שמו (בראשית ב', י"ט) פירוש הנפש חיה החיות והנשמות של האדם הוא שמו של האדם עד כאן, ואם תבין ותעיין היטיב בפסוק ויקחו את לוט ואת רכושו בן אחי תמצא שורש הדברים כי היו ניצוצי הצדיק וצריך לתקנם ולהעלותם לשורשם והבן היטיב:

ויאמר מלך סדום אל אברם תן לי הנפש והרכוש קח לך ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' וגו' אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך. יש לומר כאן על דרך רמז שמרומז כאן בראשי תיבות מלך סדום ותיבת אל הוא אותיות סמא"ל והוא השטן הוא היצר הרע המתגבר על האדם בכל יום בפיתויי דבריו ורוצה ליקח בשבי הקליפות היינו לחלק סטרא אחרא הנפש של האדם ואלמלא השם עוזרו לא יכול לו כמאמרם ז"ל (קידושין ל':) מפסוק ה' לא יעזבנו בידו וגו', וזה יש לומר שמרומז כאן בפסוק שזהו טענת ופתוי הס"מ שהוא היצר הרע תן לי הנפש שיהיה נפשו ונשמתו בידו לחלק הסטרא אחרא רחמנא ליצלן והרכוש קח לך היינו ענייני עולם הזה נכלל בבחינת רכוש שהאדם ירדוף אחר תאוות גופניות ולא אחר תאוות נפשיות ויאמר אברם אל מלך סדום היינו אל הס"מ הנ"ל הרימותי ידי אל ה' היינו בעזר הקב"ה כנ"ל אם אקח מכל אשר לך היינו מענייני תאוות העולם הזה שהוא שלך חלק סטרא אחרא לא יהיה לי שום חלק בך רק בקדושה וענייני תאוות נפשיות והבן:

ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. פירוש האדם צריך לעבוד בארבע מיני עבודה בחסד בגבורה ובדעת וכו' ובכל אחד לעלות ולא לירד חלילה ועל ידי זה מעלה כל הניצוצין שהוא מכניס כל הדברים ומלבישן באותיות ולכן מעלה כל הניצוצין ממקום שהוא שם, וזהו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול:

בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה וגו' ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך אנכי נתתי שפחתי וגו' ותרא כי הרתה וגו' ותעניה שרי ותברח מפניה וגו' ויאמר שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה וגו' עד על כן קרא לבאר באר לחי רואי וגו'. יש לומר שמרומז בפסוקים ענין הדרכת האדם בעסק לימוד התורה ועבודת השי"ת ברוך הוא על פי מה שאמר ר' נחמן הארידענקר ז"ל על פסוק זה בא נא אל שפחתי וגו', ואני אבא אחריו למלאות דבריו ולהוסיף על דבריו הקדושים במקראי קודש שאחריו כי שמעתי ממהר"נ הנ"ל על פסוק בא נא אל שפחתי וגו' דמי שעוסק בתורה ועבודה שלא לשמה נקרא בחינת שפחה וזהו בא נא אל שפחתי היינו שילמוד ויעסוק אף שלא לשמה אולי אבנה ממנה היינו שהשכינה אומרת כן אולי מתוך שלא לשמה יבא לשמה עד כאן, ויש להבין ולהסביר דבריו הקדושים שאמר שפחה היא בחינת שלא לשמה כי האמת הוא מי שלומד תורה לשמה ולא לשום צד הנאה וקיבול שכר רק עובד השי"ת בזה באמת הוא בחינת בן שזהו נקרא עושה רצונו של מקום שבודאי זהו רצון המקום ברוך הוא אבל מי שעוסק בתורה ועבודה שלא לשמה רק לשום איזה צד הנאה וקבול שכר הוא נקרא בחינת עבד ושפחה שכל עמלם הוא רק לקבל שכר מאדונם והשכר הוא בעיניהם עיקר התכלית שכל השתדלות פעולתם היא רק בשביל השכר וכמה מדרגות יש בענין זה יש שהוא בחינת עבד ויש שהוא בחינת אמה ושפחה, ותורה לשמה הוא בחינת גבירה ומלכה שעל ידי עבודה לשמה ממליכים הקב"ה ושכינתיה בכל העולמות וגורם התגלות אלהותו ומלכותו בכל משלה ונכנעים כל הקליפות תחת יד הקדושה, וזהו שמרומז כאן בפסוק על פי דברי מוהר"נ הנ"ל ותאמר שרי אל אברם היינו השכינה כביכול כשהיא רואה שאין האדם יכול ללמוד ולעשות בתחלה תיכף לשמה באמת ובתמים מחמת היצר הרע השוכן בקרבו אזי היא מכניסה בלב האדם לעשות שלא לשמה ועיקר כוונתה היא כמאמרם ז"ל (פסחים נ': סנהדרין ק"ה:) מתוך שלא לשמה בא לשמה, וזהו בא נא אל שפחתי שהוא בחינת שלא לשמה אולי אבנה ממנה שיתהווה ממנה בנינה שיהיה לשמה התכלית האמיתי וזהו הדרך הטוב והנעים כשבא אחר כך לשמה אזי הוא מעלה אפילו הלימוד שלא לשמה כי נעשה כסא זה לזה כידוע בשם אא"ז נ"ע זללה"ה, אבל יש בני אדם המתחילים ללמוד שלא לשמה ונשארים בזה כל ימיהם לעולם ואינם מגיעים כלל להתכלית האמיתי ח"ו ולא עוד אלא שבאים לגדלות והתפארות מאוד ומבזין הצדיקים הלומדים מעט בכוונה באומרם ידינו רמה כי מלאו כריסם בתורה הרבה וזהו שמרומז בפסוק (בראשית ט"ז, ד') ותרא כי הרתה היינו אותו שהוא בחינת שפחה כשראה שכבר הוא למד תורה הרבה וזהו הרתה על ידי מילוי כריסו בתורה גם הרתה עם הכולל גימטריא תורה, ותקל גבירתה בעיניה היינו שנעשו נבזים ונמאסים בעיניו אותם הצדיקים הלומדים מעט בכוונה דלבא לשמה שזהו גבירתה בחינת גבירה כנ"ל גם מספר גברתה והרתה שווין והוא לרמוז על דרך אין בין חמץ למצה וכו' כי למראה עינים אינו ניכר העוסק לשמה מן העוסק שלא לשמה שהוא ענין ועסק אחד ואינו תלוי ביניהם רק נקודה אחת אמיתת הלב ההפרש ביניהם וכשהשכינה כביכול רואה זה כי השליכו תורת אמת ח"ו ארצה ונשארים בשטותם שהתחילו ללמוד ולעשות אז היא מתרעמת וקובלת מאוד על שמתחלה הכניסה בלבו זה שילמוד שלא לשמה כי לא הועילה כלל בזה ואדרבא מגרע גרעה וזהו שאמר הכתוב אנכי נתתי שפחתי וגו' היינו שמה שהתחיל כלל ללמוד היה ממני שאני הכנסתי זה בלבו אולי יבא לתכלית אמיתי ועתה למה זה אנכי כי ותרא כי הרתה כנ"ל ואקל בעיניה שכביכול השכינה והצדיקים המדבקים עצמם אל האמת מידת גבירה הם נבזים ונמאסים בעיניו ובזה גורמים ותעניה שרי ותברח מפניה היינו השכינה כביכול מענת ומשפלת אותו האדם שהדביק עצמו לבחינת שפחה, ותברח מפניה יש לפרש שקאי על השכינה והתורה כביכול שהיא בורחת ממנו ומשכח תלמודו כמו ששמעתי כמה מעשיות מבני אדם כאלו שנשתכח תורתם לגמרי מהם ואינו עושה פירות כלל אבל יראי ה' באמת הוא יכבד היינו אותם שלומדים מעט בכוונה לשמה הם ילכו ויצמחו ויעשו פירות ויגדלו למעלה למעלה לגודל אמתתם ותורתם תורת אמת וכשהוא רואה זה ומכיר האמת ושב על ידי זה בכל לבו ובכל נפשו לה' וזהו שאמר הכתוב שובי אל גבירתך שיעסוק שוב בתורה לשמה בחינת גבירה ולא לשום צד הנאה ויחשיב בעיניו מאוד אותם הצדיקים הלומדים מעט בכוונה כי טוב מעט בכוונה וכו' וזהו והתעני תחת ידיה שהוא משפיל את עצמו לפני הצדיקים ואז יאמר לה מלאך הרבה ארבה את זרעך היינו שיהיה עושה פירות בתורתו תורת אמת ומעלה את לימודו שלא לשמה כנ"ל, על כן קרא לבאר ההוא באר לחי רואי היינו שיזכה מחמת לימוד תורה לשמה שנעשה כמעיין המתגבר וכבאר מים חיים כמאמרם ז"ל (אבות פ"ו, מ"א) והוא מחמת לחי רואי שמקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ורואה תמיד לנגד עיניו שלפני חי עולמים הוא עומד והבן:

ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך ישפוט ה' ביני וביניך. הנה עלינו לתרץ הקושיא הגדולה על שרה אמנו כי נראה שדיברה שלא כדת לאברהם הצדיק ומה גם שמסרה עליו דין לשמים ואינו מן המוסר כלל בפרט לצדקת כמוה, והנה חנני ה' בזה ברוב רחמיו וברוב חסדיו להבין מנועם אמריה שרמזה ענין אחר דהנה ידוע (סוטה י"ז.) איש ואשה שכינה שרויה ביניהם כי באותיות איש ואשה יש אותיות י"ה מהשם ברוך הוא גם ידוע מאמרם ז"ל (אבות פ"א, משנה י"ח) על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום והיא בחינת שלשה אבות כידוע, גם ידוע מאמרם ז"ל (מגילה י"ד.) שלכך נקראת שרה יסכה שהיתה סוכה ברוח הקודש, ולזה יש לפרש שכל זה לא נעלם ממנה שצריך בחינת שלשת אבות לקיום העולם והיתה דנה בעצמה שממנה יצאו האבות הצדיקים להיות בעולם לקיום ולא משפחה זולתה, וגם הבינה בשמה שרה שהיה מרמז כל אותיותיה על שם אלקים בחינת גבורה היינו שי"ן מספר אלקים במלואו רי"ש מספר אלקים ברבוע ה' מספר אלקים פשוט, וידוע שאברהם היה מידת החסד ולכך היתה דנה בעצמה שמחויב לצאת מבין שניהם בחינת דעת המכריע שהוא כולל כל הג' אבות וחשדה לאברהם שבדעתו הוא שאפשר שיצאו האבות גם כן מהגר ואין הפרש לדעתו בין הגר לשרה, והיא שאמרה לאברהם בלשונה הזך חמס"י עליך ראשי תיבות ח'ונה מ'לאך ה' ס'ביב י'ראיו כי היו"ד במילואה הם שני יודי"ן היינו מה שזכית להשראת השם היא בחינת חמסי דייקא, עליך היינו בשבילי הוא שאני היא האשה ששכינה שרויה בינינו ולא זולתי, ישפוט ה' ביני וביניך כי ידוע (זוהר ח"א רכו: רכ"ז.) תלת אבהן הם תלת דיינין והבן, והיא שרמזה ישפוט ה' היינו בחינת המשפט שהם שורש בחינת תלת אבהן וכו' הצריך להיות בעולם זה לא יצא כי אם ביני וביניך ולא בזולתי, ובאמת השם הסכים לדבריה וצוה לגרש בן האמה ולא יחשב כלל בכלל חוט המשולש הם האבות כי ולד השפחה כמוה והבן היטב:

ולא יקרא שמך עוד אברם כי אם אברהם יהיה שמך. צריך להבין מפני מה לא נולד יצחק עד שנתוסף לו ה'. ונקדים לפרש מה שכתב רש"י על ואגדלה שמך היינו שיוסיף לו אות אחד על שמו וזהו ה', דבר אחר ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב וכו' צריך לומר זה גם כן שהוא ממדרש רבה, (הוא בפסחים קי"ז.) ויש לומר דשני הפירושים אחד הוא דאיתא בזוהר ברעיא מהימנא (ת"ז ת' י"ג, כ"ח:) ה' שניתוסף היינו ה' חומשי תורה וידוע דיעקב הוא סוד התורה והוא התורה עצמה שנקראת בשם יעקב תורת אמת, וזהו שאמר הכתוב ואגדלה שמך היינו שיתוסף לו ה' חומשי תורה ולכך אומרים אלקי יעקב שהוא סוד התורה ובו נכלל כל התורה כנ"ל, ועתה נבאר מה שהתחלנו על דרך שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה על גמרא (מדרש איכה פתיחתא ב') הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו כי יש שני סוגי אנשים אחד מיישב בדעתו מאחר ששמעתי שהקב"ה כביכול הוא אין סוף למה לי החקירה בו ומאמין בזה בלי דרישות וחקירות ואין זה הדרך ישכון אור, אבל יש סוג שני שאינו מאמין בזה כי אם בדרישות וחקירות היינו על ידי לימוד תורה כמו שכתב דוד המלך ע"ה (דברי הימים - א כ"ח, ט') דע את אלקי אביך ועבדהו מתחלה דע ואחר כך עבדהו ואחר שלומד תורה ומעיין בה שמכיר על ידי התורה גדולת הבורא ברוך הוא וברוך שמו שהוא אין סוף ואז עוזב מלחקור ולדרוש ולהתבונן בענין אלוקות כלל מחמת יראת הרוממות של אין סוף יתברך ויתעלה שהשיג שהוא אין סוף ובאתר דאין סוף מאן יכול וכו', וזהו מאמרם ז"ל הלואי אותי עזבו היינו שיעזבו מלהתבונן בענין אלקות ותורתי שמרו היינו על ידי לימוד תורה מתחלה משיג קצת גדולת הבורא ברוך הוא ואז מחמת יראת הרוממות יעזוב מלחקור עוד אבל לא שיאמין תיכף ומיד כי על זה נאמר פתי יאמין וגו', והנה ידוע מידת אברהם הוא מידת התפשטות מעילא לתתא בכל מקום עד בלא די ומידת יצחק הוא צמצום בכל מקום ומידת יעקב הוא המכריע בין שני הקצוות הנ"ל ומי שרוצה לידע את בוראו ולהכירו ולעבדו בלב שלם ובנפש חפיצה ואם הוא רוצה להכירו כמידת אברהם שהוא מידת התפשטות בלי גבול אין זה הדרך הנכון כי מחמת רוב התפשטות יכול ח"ו לחקור במקום האסור כמו שאיתא (חגיגה י"ג.) במופלא ממך אל תדרוש וכו' וכן להיפוך אם אינו רוצה כלל לחקור ולדרוש גדולת הבורא ברוך הוא והיא בחינת יצחק זה גם כן לא טוב כמו שכתוב דע את אלהי אביך ואחר כך עבדהו רק העיקר התכלית הוא בחינת יעקב היינו שהוא הדרך הממוצע כמו שכתוב בשם אא"ז נ"ע זללה"ה שיחקור את הבורא ברוך הוא ומשם יבין מקום האסור לחקור ומקום המותר כמו שאמר אליהו ז"ל (בפתח אליהו) סתימא דכל סתימין לית מחשבה תפיסא בך כלל, והוא הנקרא מידת יעקב כנ"ל וזהו הולדת יצחק פירוש צמצום החקירה ועל ידי מה על ידי שנתוסף לו ה' חומשי תורה ועל ידי התורה יבין מקום המותר לחקור ויבין ויחקור כי הבורא ברוך הוא הוא אין סוף עילת כל העילות, וזה יש לפרש כוונת דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט, קנ"ב) קדם ידעתי מעדותיך כי לעולם יסדתם, קדם היינו אין סוף ב"ה קדמון של עולם ידעתי זה מעדותיך היינו על ידי התורה הקדושה שהוא עדות והתורה מודעת זאת לכל באי שעריה, וזהו הפירוש שאומרים אלקי יעקב היינו על ידי חקירת הבורא ברוך הוא על ידי התורה הקדושה בחינת יעקב מזה נתגלה אלהותו כביכול כנ"ל, וזה שאמר השי"ת

לאברהם (בראשית י"ז, ו') ומלכים ממך יצאו דמלכות הוא בחינת יראה וזה שאמר ממך יצאו על ידי הולדת הצמצום על ידי התורה שיבין שהבורא ברוך הוא הוא אין סוף יבא מזה ליראת הרוממות בחינת מלכות בגין דאיהו עקרא ושרשא דכל עלמין רב ושליט על כל והבן כל זה:

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת וירא

וירא אליו ה' באלוני ממרא. ופירש רש"י לבקר את החולה בא, ויש לומר שמרומז זה בפסוק עצמו כי יו"ד הוא אלף כי אלף נכתבת למעלה יו"ד ובאמצע וא"ו ולמטה דל"ת והוא אותיות יו"ד נמצא אלני הוא אותיות אל נא וממרא גימטריא רפא, וזהו שאמר הכתוב וירא אליו ה' באל נא רפא, היינו באותו בחינת של רפואה היה הראיה או כמאמר חז"ל באותו ראיה נתרפא כי (משלי ט"ז, ט"ו) באור פני מלך חיים והבן:

או יאמר לתרץ קושיות האור החיים למה נשתנה כאן מבכל מקום שהקדים כאן הרואה להנראה שהיה ראוי לומר וירא ה' אליו, ויש לומר כי ידוע שהאבות ע"ה הם תקנו כל אחד מה שפגם אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע ואברהם ע"ה היה הראשון לתיקון זה, וזה יש לומר שמרומז בפסוק וירא אליו דייקא שהוא היה התיקון לעץ הדעת וזהו שנתראה ונתגלה אליו ה' באלני אותיות באילן ממרא היינו באותו אילן שאדם הראשון היה ממרא בו ציווי השי"ת תיקן אברהם זה שנתהפך מרע לטוב ואדרבה משם נגלה אליו האלקים כי הוא תיקן מה שגרם אדם הראשון שנתערבו טוב ורע וצריך להפריש הטוב מן הרע ולהסיר הרע ולעשותו לטוב כמו שכתוב (תהלים ל"ד, ט"ז) סור מרע להסיר מהרע שבו ועשה טוב היינו לעשותו טוב וזהו שתיקן אברהם ונעשה טוב ולכך נתגלה אליו ה' שם והבן:

או יאמר לתרץ קושית האור החיים שהתורה בכוונה שינתה הלשון כאן לרמוז בזה ענין עמוק, כי יש לפעמים יושב הצדיק בין כמה אנשים ומדבר עמהם כמה דברים גשמיים וסיפורים שכפי הנראה הם דברים בטלים ובאמת הצדיק ההוא היושב הוא דבוק מחשבתו בה' והדיבור שמדבר אף שלהם הם גשמיים ודברים בטלים והוא חושב ומסתכל בזה דברים רוחנים דברים קדושים וכן בכל סיפורי העולם שמספרים לפניו ומדברים עמו בכל ענינים הוא מסתכל תמיד ענינים קדושים באותן הדיבורים, וכמו ששמעתי מן אא"ז נ"ע זללה"ה שמה שאומות העולם משוררים לידע"ר בכולם הם בחינת יראה ואהבה בהתפשטות מעילא לתתא בכל המדריגות התחתונים, וזה יש לומר שמרומז בפסוק וירא אליו ה' באלני ממרא אלני היינו בני אדם על דרך (דברים כ', י"ט) כי האדם עץ השדה וממרא לשון סורר ומורה והיינו אפילו באותם בני אדם שהם בדיבורם ממרים להשי"ת והם רשעים אף על פי כן וירא אליו דייקא להצדיק הדבוק תמיד בה' הוא רואה תמיד השי"ת בענינים ההם והוא רק אליו ולא להם כי הוא אחד והוא יושב היינו אף שהוא יושב עמהם כאחד מהם מכל מקום הוא לשון נסתר שהוא בהסתר ובהעלם בעולם המחשבה, פתח האוהל כדאיתא בזוה"ק דא יראה והיינו מחמת שהוא דבוק תמיד ביראת ה', כחום היום היינו כמו חום השמש שהוא מחמם היום לכך נקרא חום היום, ויש בה ב' בחינות דרך משל אם האדם שוטח פשתן נגד השמש ללבנו ואז על ידי החום נתלבן ולאדם, חום השמש משחירו וכן הוא גם כן בכל הדברים וענינים על דרך (הושע י"ד, י') צדיקים ילכו בם וגו', היינו לפושעים ורשעים יכשלו בם שעוברים על ודברת בם ולא בדברים בטלים אבל לצדיקים הם ילכו בם היינו הדיבורים ההם הם ממש מדברים בתורה ועבודת השי"ת כי מחשבתו דבוקה תמיד לשורשו ולמקורו וזה להם ליבון על דרך (ישעיה א', י"ח) כשלג ילבינו היינו שמושכים עליהם מדה של חסד בחינת ליבון ולרשעים משחירים אותם שהם ממשיכים עליהם את הדין בחינת גבורה גוון אוכם ולצדיקים להיפוך כנ"ל והבן:

או יאמר וירא אליו ה' באלני ממרא והוא יושב פתח האוהל וגו' וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם וישתחו ארצה וגו'. פירש רש"י ישב כתיב ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואני אעמוד ואתה סימן לבניך שהדיינים יהיו יושבים ואני אעמוד עליהם שנאמר (תהלים פ"ב, א') אלקים נצב בעדת אל עד כאן לשונו. וצריך להבין איך הוא מרומז בכאן ענין דיינים שיהיה אותו העמידה סימן לבניו דיינים כי לא נזכר בכאן שום ענין דיינים, ויש לפרש לפי עניות דעתי שיש בכאן רמז מענין דיינים בכל הפסוקים האלו ונקדים מה שכתב בעל הטורים על והוא יושב פתח האוהל שנסמך אצל נימולו אתו, והוא רמז למאמרם ז"ל (עירובין י"ט.) אברהם יושב על פתח של גיהנם ואינו מניח ליכנס לגיהנם מי שהוא מהול וכו' עיין שם, וצריך להבין גם כן מה ענין פתח של גיהנם לכאן, ויש לומר דהענין הוא שאברהם אבינו ע"ה היה עוסק אז בתורת דיינים ומהדר ומעיין בה ואיתא (סנהדרין ז'.) בשעה שהדיין יושב בדין יהיה בעיניו כאילו גיהנם פתוח לו מתחתיו, וזהו והוא יושב פתח האוהל היינו שהיה יושב אז באותו בחינת של פתחו של גיהנם כי היה עוסק אז ומעיין בהלכות דיינין ולכך שפיר אמר לו הקב"ה שב ואתה סימן לבניך וכו' כי היה עוסק אז בתורת דיינים, ועל דרך זה יש לפרש כל הענין שאחריו משתעי מענין דיינים ודיניהם וישא עיניו היינו על דרך מאמר חז"ל (שם ו':) אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות כי הדן דין אמת הוא מאיר את עיניו ומנשא אותם היפוך ממה שהשוחד יעור וגו', וזהו וירא שעל ידי הדין מאירים יותר עיניו והנה שלשה אנשים נצבים עליו פירוש הסתכל בהלכות דיינים והבין שעיקר הדיינים הוא שיהיו ג' דייקא כמאמר חז"ל. ועל דרך הסוד כי הדיינים הם בחינת חסד והוא בחינת אברהם יצחק ויעקב כידוע והוא שכתב הזוה"ק (ח"א צ"ח.) מאן אינון שלשה אנשים אברהם יצחק ויעקב, וכמו ששמעתי בפירוש מן אא"ז נ"ע זלל"ה כי אברהם יצחק ויעקב הם תלת דיינים והסימן הוא כי אותיות שניות מן שמות האבות הוא בצע והוא רמז על הדיינים שצריכים להיות שונאי בצע. וזה יש לומר הפירוש והנה שלשה אנשים נצבים עליו, עליו היינו בסמוך כמו (במדבר ב', כ') ועליו מטה מנשה והיינו בסמוך עמו הם שלשה דיינים הוא עם בחינת יצחק ויעקב, וירא וירץ לקראתם, וירא זה פירוש הבנה כפירוש רש"י ז"ל, וירץ לקראתם, וירץ לשון ריצוץ ושבירה היינו שנושאים ונותנים בדין בהבנת לבם ומתווכחים הדיינים זה עם זה אחד לקראת רעהו זה אומר לפטור וזה אומר לחוב, וישתחו ארצה כמו לארץ היינו שצריכים לנטות דעתם אל דיין השלישי בחינת יעקב מידת אמת וארץ הוא אמת על דרך (תהלים פ"ה, י"ב) אמת מארץ תצמח והוא בחינת דעת המכריע ביניהם בשיקול דעתו וצריכים להסכים אליו ובזה יוצא הדין לאמיתו. וזהו שאמרו חז"ל (שבת י'.) כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית כי אי אפשר להיות דין אמת כי אם שיהיו ג' דיינים בחינת אברהם יצחק ויעקב וידוע דבאברהם נברא העולם כמאמר חז"ל (בראשית רבה י"ב, ב') בהבראם אל תקרי בהבראם אלא באברהם וכן ביצחק ויעקב וכדאיתא בזוה"ק על פסוק (תהלים נ', א') אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ, היינו שהבריאה היתה באברהם שהוא מידת החסד בחינת אל וכן ביצחק מידת גבורה בחינת אלקים וכן ביעקב שהיה מרכבה להשם הוי"ה ב"ה באלו ג' דבר ויקרא ארץ. וזהו הטעם גם כן כל האומר ויכולו נעשה

שותף להקב"ה במעשה בראשית כי ג' פעמים ויכולו אחד בעמידה בלחש ואחד בקול רם ואחד בקידוש מספרם ג' פעמים ע"ב והם בחינת ג' אבות שבהם נברא העולם והבן:

וישא עיניו וירא. על דרך (אבות פ"ב, מ"א) דע מה למעלה ממך, וזהו שאמר הכתוב וישא לשון הגבהה למעלה היינו שהסתכל בעיניו וחשב שבכל הענינים יש יראה ואהבה בהתפשטות מעילא לתתא ושורשם למעלה כנ"ל והבן:

או יאמר לתרץ קושית האור החיים על דרך דאיתא בתיקונים (ת' כ"ד, ע'.) ענין מילה לאו לכל אנפין שווין לצדיקים שריא בכח המילה ופריעה השם הוי"ה ב"ה, ולבינונים היא במקום קרבן ולרשעים וכו' והנה בסוף הסדרה הקודמת כתיב שאברהם מל עצמו ואת ישמעאל וכל בני נכר נמלו אתו, וזהו שמפרש כאן וירא אליו אליו דייקא השם הוי"ה ב"ה לא נתגלה רק אליו במילתו שהוא צדיק גמור ולכך בכח מילתו היה שורה ונגלה הוי"ה ב"ה אבל לא לשאר הנמולים אתו כי אם כל אחד לפי בחינתו ומדריגתו, והוא הנכון לפי קט שכלי אשר חנני ה' ברוב רחמיו וברוב חסדיו שלכך יש כאן שינוי בהקדים אליו לה' לרמז זה לדייק תיבת אליו מה שלא היה נשמע אם היה כתוב כסדר כל התורה ה' אליו והבן:

או יאמר על דרך דאיתא בכתבים כי ענין המילה היא התגלות החסדים יעויין שם, וזה יש לפרש וירא היינו שנתגלה אליו היינו אל אברהם שהיה בחינת חסד ה' היינו הוי"ה ב"ה שהוא מקור ושורש לכל החסדים כפי אשר קבלתי זה ונזכר במקום אחר, והיינו על ידי מילתו נתפשטו ונתלבנו החסדים בכל הבחינות, ועל דרך זה יש לומר (בראשית י"ז, א') התהלך לפני והיה תמים ואמרו חז"ל כי אברהם היה נתיירא כשאמר לו השי"ת והיה תמים ונשמע דעד הנה לא היה נקרא תמים ולא היה עדיין בשלימות והיה נקרא חסר אמר שמא דבר מגונה ראה בי וכו' עד שאמר לו השי"ת ואתנה בריתי ביני וביניך והבין שקאי על ענין המילה יעויין שם, וזה יש לפרש הפירוש והיה תמים היינו שתהיה אתה בחינת החסד תמים ושלם שיתגלו ויתפשטו החסדים בכל הבחינות כנ"ל. ועוד יש לפרש בזה על דרך הראשון והיה אותיות הוי"ה ב"ה וברוך שמו והוא מרומז שבמילתו ישרה השם הוי"ה ב"ה מחמת שהוא תמים בשלימות גמור אבל לא במילת שאר בני ביתו כנ"ל:

או יאמר על דרך הנ"ל וירא אליו ה' באלני ממרא. הוא אותיות אל נא רפא, אך אין מדרש בלא חידוש והוא כי אל הוא בחינת חסד כמו שכתוב (תהלים נ"ב, ג') חסד אל, וידוע (סוטה ט'. זוהר ח"ג צ"ב. ועוד) שהמדה שאדם מעורר מלמטה כך מעורר עליו מלמעלה ואברהם היה עוסק אז במצות המילה שענינה הוא התגלות החסדים ובזה היה מעורר עליו התגלות השי"ת גם כן באותה מדה היינו במידת החסד שנקרא אל, גם אלני מספר צ"א כמספר המילה עם הכולל והבן זה:

או יאמר וירא אליו ה' באלני ממרא. על פי מה שכתב האור החיים על פסוק (בראשית י"ב, י"ג) למען ייטב לי בעבורך עיין שם כי אברהם אבינו ע"ה רצה שתפקד שרה בבנים על ידי סתירתה והיא תהיה נקיה דכתיב ונקתה ונזרעה זרע עיין שם באריכות, נמצא אברהם אבינו ע"ה רצה שתפקד אשתו בדרך סוטה כי ידע כל התורה כידוע מאמר חז"ל (קידושין פ"ב.) קיים אברהם אבינו וכו', אך שיש כמה ענינים שצריך להיות בסוטה היינו שצריך להשים השם הקדוש במים וליקח עפר מקרקע המשכן מקום קדוש והיינו שיהיה מים קדושים ועפר קדוש ואלו דברים לא היו בשרה ואיך רצה אברהם שתפקד בדרך סוטה, אבל האמת יש לומר שיש בכאן רמז לזה כי אברהם היה בחינת חסד שהוא בחינת מים וגם היה בחינת עפר קדוש כמו שכתוב (בראשית י"ח, כ"ז) ואנכי עפר ואפר וזהו וירא אליו שהוא בחינת מים נתראה אליו ה' שהוא השם הקדוש באלני ממר"א גימטריא אפר והוא עפר כי אותיות אחה"ע מתחלפות נמצא היו כל הבחינות שבסוטה ובאמת עלתה בידו שאחר כך נתבשרה שרה בזרע קודש אחר שהיו כל הבחינות שבסוטה הרמוזים כאן והבן, ויש עוד בזה לדבר בעזרת השי"ת אם אזכה שהשי"ת יחנני דעת לכתוב בעזרתו יתברך בטוב ויושר לפני אלקים ואדם:

והנה שלשה אנשים נצבים עליו. ואיתא במדרש כאן הוא אומר נצבים עליו ולהלן הוא אומר והוא עומד עליהם ומתרץ קודם שיצאו ידי חובתן נצבים עליו ולאחר שיצאו ידי חובתן והוא עומד עליהם, והנה דברים הללו צריכים ביאור, ויש לבאר על דרך דאיתא בזוה"ק והנה שלשה אנשים אילין תלת רישין והיינו ג' מדות חסד גבורה תפארת כידוע וידוע דבכל מדה מהמדות יש עירוב טוב ורע וצריך לשבר כח הרע שיש באותן המדות ולהתנהג בהמדות רק בטוב מה שהוא תועלת לטוב לפני ה', וזה יש לומר הפירוש קודם שיצאו ידי חובתן היינו קודם שיצאו אלו הג' מדות מן הרע שבהן והיינו חובתן דייקא אז נצבים עליו היינו באיזה מדה שהמשיך עליו לרע ח"ו היא מושלת עליו ומתגברת עליו וזהו נצבים עליו שהם מושלים עליו ואחר שתיקן הג' מדות אלו והמשיכם רק לצד הטוב וזהו יצאו ידי חובתן מן הטוב ורע שבהם אז הוא עומד עליהם היינו שהוא מושל עליהם כיון ששיבר כח הרע שבהם והבן, כמו שאמרתי על פסוק (בראשית א', כ"ח) ורדו בדגת הים ובעוף השמים וגו' על הארץ שמרמז שבכל אחד מהיסודות שבאדם אם מגביר עליו בחינת הטוב ומשליך הרע שבו נעשה מלך על אותו היסוד והמשכיל יבין:

יוקח נא מעט מים וגו'. והשענו תחת העץ ואקחה פת לחם וסעדו לבכם אחר תעבורו כי על כן עברתם על עבדכם ויאמרו כן תעשה כאשר דברת, והנה רבו בכאן הדקדוקים, א' תחת העץ דכתיב בה"א הידוע על כרחך לרמז מה בא, ב' קושית הבעל הטורים ואקחה קחו היה ראוי לומר שהיה רוצה ליתן להם והם יקחו אבל ואקחה משמע שהוא יקח מהם ואינו מובן כלל, ג' כי על כן עברתם וגו' צריך להבין ענינו, ד' ויאמרו כן תעשה היה ראוי לומר כן נעשה, ה' כאשר דברת מיותר לגמרי, והנה האור חיים פירש בזה מים היינו התורה פשטיות פת לחם היינו התורה פנימיות מענין דקות רוחניות המלאכים וכו', עיין שם שהאריך, וגם אני אלך בדרך זה לפי מה שחנני ה' ברוב רחמיו וברוב חסדיו על פי מה שקבלתי מאא"ז נ"ע זללה"ה על הענין פתח באכסניא של תורה שהאורח הבא הוא המביא תורה לבעל הבית ולפי האורח כך הוא ענין התורה נתגלה לבעל הבית עד כאן דבריו הקדושים והבן, וזהו שאמר הכתוב והשענו תחת העץ בה"א הידוע היינו בהתורה שהיא עץ חיים למחזיקים בה כמו שכתב האור החיים שבשביל תורה באו המלאכים עיין שם והוא שאמר והשענו וגו' שהיה אומר להם תורה והוא מה שאיתא בזוה"ק (ח"א ק"ב:) באילנא הוי בדיק אורחים היינו על ידי התורה שהוא האילן והעץ היה יודע ענינם של האורחים ומה טיבם כי לפי האורח כך הוא התגלות התורה לבעל הבית כנ"ל, וזהו ואקחה פת לחם שהוא יקח התורה הפנימית מן המלאכים כמו שכתב באור החיים וכנ"ל שהם היו מביאים תורה לאברהם לפי דקות רוחניות, כי על כן עברתם על עבדכם כן מספר סוד והיינו שבשביל לקבל תורה פנימיות גם כן עברתם על עבדכם כי באברהם היה כלול כל התורה על דרך (בראשית רבה י"ב, ב') בהבראם באברהם שבשבילו נברא כל העולם ואפילו עולם המלאכים כמו שאיתא בזוהר (בהקדמה ה'.) על (ישעיה נ"א, ט"ז) ולאמר לציון עמי אתה אל תקרא עמי אלא עמי בחיריק היינו עמי בשותפות מה אני במילולא עבידנא שמיא וארעא אף אתה גם כן במילולך עבדת שמיא וארעא חדתא עיין שם, נמצא על ידי דיבורם של ישראל בוראים שמים חדשים ועולם המלאכים כולם תלויים על מאמרו של אדם ובפרט באברהם שהיה כלול בו כל התורה כי אברהם מספר רמ"ח שהוא נגד רמ"ח מצוות עשה וממילא יש בכללן שס"ה מצות לא תעשה כי כל הלא תעשה כלולים בולא יהיה לך וכל זה הוא כדי לבא למצות אנכי ה' אלקיך שהוא כולל כל מצות עשה והיה כלול באברהם כל התורה פשטיות ופנימיות וסוד, וזהו כי על כן עברתם על עבדכם כן הוא מספר סוד שבשביל פנימיות התורה גם כן באו המלאכים אל אברהם שהיה בו כלול כל התורה, ויאמרו כן תעשה כאשר דברת היינו שתעשה ע' פנים לתורה כמנין כן, כאשר דברת שאנו רוצים לשמוע תורה שהיא ע' אנפין שיש בכללם פשטיות וגם פנימיות והבן:

או יאמר והשענו תחת העץ. תחת הוא פירוש מקום כמו עין תחת עין היינו שישענו ויסמכו במקום והיכל הצדיק הנקרא עץ חיים כמאמר חז"ל (בבא בתרא ט"ו.) על היש בה עץ אם אין עיין שם וקל להבין:

והוא עומד עליהם. על דרך הנ"ל שהבעל הבית הוא לוקח תורה מן האורחים שכפי האורחים כך הוא התגלות התורה לבעל הבית לפי צורך האורחים והנה אז אצל אברהם היו המלאכים אורחים והיה התורה של אברהם מתפרשת כפי ענין המלאכים ומלאך נקרא עומד והיה אברהם מהרהר אז בענין התורה שלפי צורך המלאכים, וזהו שאמר הכתוב והוא עומד עליהם תחת העץ, תחת פירוש מקום כנ"ל היינו במקום התורה שאז היה בחינת עומד כפי בחינת המלאכים כי במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו, (ת"ז ת' כ"א, ס"ג. וזוה"ק ח"ג ה':) ותיבת עליהם כי הוא היה למעלה מהם שהוא היה בחינת משפיע להם והם היו המקבלים ודי בזה:

או יאמר והוא עומד עליהם. על פי משל כשצפור עומד על גבי אילן גבוה ואינם יכולים להשיגו רק כשאחד עומד על גבי חבירו וחבירו על גבי חבירו אז יכול העליון להשיגו, וזהו והוא עומד עליהם שהיה משיג תורה עליהם על דרך (תענית ז'. ) ומתלמידי יותר מכולם והמשכיל יבין:

ויאמרו אליו איה שרה אשתך וגו'. ואיתא נקוד על איו שבאליו, ולפי עניות דעתי יש בו רמז נכון בהניקוד זה על דרך דאיתא (מועד קטן כ"ח.) בני חיי ומזוני במזלא תליא עיין שם בזוה"ק (בראשית רנ"ז:) ענין מזלא מה הוא. ואיתא בכוונת מוסף שבת על איה מקום כבודו איה הוא מזלא עיין שם וידוע (יבמות ס"ד.) דאברהם ושרה שניהם היו עקרים והיה צריך להמשיך בשניהם בחינת מזלא שיהיה להם הולדה, וזהו שמרומז אליו נקוד איו שהוא מספר איה שהוא מזלא ואחד יותר שהוא שכר כנזכר בכתבים אצל מוסף שבת עיין שם גם איה שרה והמשיכו לשניהם בחינת מזלא בב' פעמים איה הרמוזים אצלו ואצלה כדי שיוכלו להוליד והבן:

ויאמר שוב אשוב אליך וגו'. והנה בן לשרה אשתך, יש לומר בדרך רמז על דרך (בראשית כ"ד, א') ואברהם בא היינו בתחלה היה אברהם שהאותיות של הא"ב כסדרן א"ב רהם מפני שמידתו חסד ואחר כך כשהוליד יצחק שמידתו מידת גבורה נתהפך ונעשה בא שהאותיות של הא"ב בהיפוך מצד הדין והפחד כמו שם של ע"ב שהוא ישר והפוך, ישר מצד אברהם והפוך מצד יצחק, וזהו שאמר הכתוב שוב אשוב אליך היינו שאשוב ואהפוך את בחינתך, והנה בן לשרה והוא יהיה בן לשרה שהוא בחינת אלקים והוא מצד הגבורה והפחד, והבן:

ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו. יש לומר על דרך שאיתא פתח האהל היא השכינה כביכול, וזהו שאמר הכתוב ושרה שומעת מן השכינה שהיא פתח האוהל, והוא אחריו היינו המלאך המבשר לאברהם היה אחר השכינה וצריך לבאר בעזרת השי"ת:

האף אמנם אלד ואני זקנתי. יש לומר בדרך רמז כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל והוא על דרך צינן את הזכר שלא יוליד (עיין בבא בתרא ע"ד: ושם איתא סירס הזכר וצינן הנקבה) כדי שלא יטשטשו עלמא ולכך הסטרא אחרא נקרא זקן שאינו מוליד, וזה יש לפרש האף מספר אלקים פ"ו אמנם מספר סמא"ל שהוא אלהים אחרים וסטרא אחרא. וזהו שתמהה שרה אלד ואני זקנתי היינו שבחינות אלו אינם מולידים והמשכיל יבין:

היפלא מה' דבר וגו'. יש לומר על דרך כי פלא הוא אלף ואלף היא בחינת בינה כמאמרם ז"ל (שבת ק"ד.) אלף בינה והוא בחינת אימא שהוא הולדה כי אין אם בלא לידה ולכך היה זה תשובה על דברי שרה איך אלד ואני זקנתי לכן אמר הקב"ה היפלא היינו אלף בינה וכשהשם אלד כלול במקורו שהוא אהי"ה משם נמתקו כל הדינים ומשם בא הלידה והבן, ויש בזה רמז נפלא היפלא היינו ה' ראשונה שהיא תמיד קשורה עם היו"ד והבן היטיב:

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'. ושמרו דרך ה' למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו, ופירש רש"י ז"ל מכאן שהמניח בן צדיק כאילו הוא חי לעולם. והנה להבין הטעם לזה כי איתא בירושלמי (שבת פ"א, הלכה ב') אמר ר' גידל לעולם יראה אדם כאילו בעל השמועה עומד לנגדו שנאמר (תהלים ל"ט, ז') אך בצלם יתהלך איש נמצא מי שאומר תורה בחייו באמת ואחרי מותו אומרים בשמו אף שהוא בעולם עליון הנשמה קדושה מתלבשת בצלמו ובתבניתו כמו שהיה בעולם הזה כמאמר רב גידל הנ"ל ולכך המניח בן צדיק שיאמר תורה משמו כאילו הוא חי תמיד שתמיד מתלבשת נשמתו בצלם דמות תבניתו שהיה חי בעולם הזה, וזה יש לומר הפירוש על הוכחה לזה מפסוק זה כי איתא בבעל הטורים אשר יצוה את בניו סופי תיבות תורה עיין שם נמצא התורה שיאמר אברהם יאמרו אחר כך בניו תורתו, ויתלבש בדמותו ובצלמו תמיד וחי לעולם כי אברהם ממש הוא התורה שהיה כלול בו כל התורה כנ"ל וזהו את אשר דיבר עליו היינו מה שדיבר אברהם כשהיה בעולם הזה מביא עליו ממש והבן כי קצרתי, והשם יתן לי כח להשיג נפלאות מתורתו ויתן לי כח להעלות על הכתב כל תורתי ויהיה כמאמר דוד נעים זמירות ישראל (תהלים ס"א, ה') אגורה באהלך עולמים:

הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים וגו'. יש לפרש בדרך רמז על דרך מה ששמעתי אומרים בשם המנוח הרב המגיד ר' דוב בער ז"ל שאפשר שהיו דבקים תמיד שני הצדיקים אברהם ושרה ברוחניות תאוות העליונים בשעת הזיווג ולכך לא היו יכולים להוליד בגשמיות רק נשמות גרים ברוחניות ועל ידי אבימלך נתרבה התאוה בגשמיות והיו מולידים אחר כך, וזה יש לפרש שמרומז בפסוק בדברי אבימלך הנה נתתי אלף כסף, כסף הוא לשון תאוה כמו (בראשית ל"א, ל') נכסוף נכספת, ואלף היא אותיות פלא שפירושו לשון מכוסה ונעלם, והוא שאמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך היינו התאוה והכסף שהיה נפלא ומכוסה מכם נתתי לאחיך כנ"ל שעל ידו נתרבה התאוה, והנה הוא כסות עינים היינו שהוא כסות ולבוש אל העינים:

ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים. יש לומר על דרך דאיתא בזוה"ק (ח"א ק"ל.) ואת הנפש אשר עשו בחרן זו נשמות קדושות ועיין ברש"י על פסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם ולא היה להם תאוות גשמיות כלל על כן לא היו מולידין בגשמיות רק ברוחניות נשמות קדושות אך כשנלקחה שרה לאבימלך נתעורר להם קצת תאוות גשמיות, כידוע שמחמת מעשה בני אדם נמשך לצדיק הרהור על דרך ששמעתי על פסוק (שמות ל"ב, ל"ב) ואם אין מחני נא כי משה תלה הקלקול בעצמו שמן ההרהור שהיה לו נמשך להם המעשה והקב"ה השיבו מי אשר חטא לי וגו' אדרבא מהם נמשך לך ההרהור, וזהו הנה נתתי אלף כסף לשון תאוה כמו נכסוף נכספת ואלף אותיות פלא היינו תאוות נעלמות שהיו נעלמים ממך עד הנה הוא מחמת הוא לך כסות עינים היינו שלא היה מסתכל בך כלל, לכל אשר אתך היינו אפילו בלבושין דילך לא היה מסתכל ולא היה נמשך לו הרהור כלל ועל כן לא היה מוליד בגשמיות כלל אבל עכשיו נתתי לך אלף כסף היינו תאוות גשמיות נעלמות הנ"ל ומזה יומשך את כל ונוכחת היינו שיהיה הולדה ממש בנוכח וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד בגשמיות והבן:

כי ביצחק יקרא לך זרע, ודרשו חז"ל (סנהדרין נ"ט:) ביצחק ולא כל יצחק והוא יעקב, ולכאורה הוא תמיה האיך הוא מרומז בפסוק שקאי דוקא על יעקב ולא על עשו, ונראה לפרש כי בעשו כתיב (בראשית כ"ה, כ"ה) ויקראו שמו עשו ופירש רש"י שהכל קראו לו כן וביעקב כתיב (שם כ"ה, כ"ו) ויקרא שמו יעקב והיינו שאביו לבדו קרא לו שם זה כך פירש רש"י ורבותינו ז"ל דרשו (זוה"ק ח"א נ"ח. ס'. קל"ח. קפ"ו:) שה' קרא לו שם זה יעקב ופירש באור החיים דזה הפסוק הוא מוכרח דקאי על הקב"ה דאי קאי על יצחק אביו למה לי ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם היה די לומר והוא בן ששים שנה היה נשמע שעליו קאי אלא על כרחך דקאי על הקב"ה עד כאן, ולפי עניות דעתי נראה ששניהם אמת על דרך דאיתא (משנת חסידים בשם האר"י ז"ל) שה' מזמין לאביו בפיו השם שיקרא לבנו בשעת מילה וזהו ויקרא קאי על הקב"ה ויקרא לשון המשכה היינו שה' המשיך שמו יעקב לאביו שהזמין בפיו השם זה נמצא שניהם אמת וזהו הפירוש כי ביצחק יקרא היינו אותו שיקרא וימשך בפיו של יצחק הוא יהיה לך זרע ועל כרחך המכוון היא על יעקב וקל להבין:

ויטע אשל בבאר שבע. ודרשו חז"ל (סוטה י'.) אכילה שתיה לויה, יבואר בדרך רמז כי איתא בזוה"ק תא חזי אדם חב בעץ הדעת ואברהם תיקן בעץ החיים ואודע רזא דמהימנותא עיין שם, והענין הוא כי ידוע כי אברהם אבינו ע"ה היה תיקון של אדם הראשון ואדם חטא בעץ הדעת טוב ורע ואברהם הפך הרע ועשה אותו טוב כמו שכתוב (תהלים ל"ד, ט"ז) סור מרע ועשה טוב כנזכר לעיל שיראה להסיר מהרע ולעשות מהרע טוב דרך משל אם נופל במחשבתו איזהו הרהור זנות ח"ו ידע שזה הוא מחמת שהשורש שהוא בחינת חסד נפל ואין מי להקימו ולכך יתגבר כארי לעשות חסד עם השכינה כביכול בצדקה וגמילות חסדים ושאר דברים וזהו (זוהר ח"ג רכ"ב:) איזהו חסיד המתחסד עם קונו וכן כל הבחינות של כל הספירות כנודע בשם אא"ז נ"ע זללה"ה ובאדם הראשון כתיב (בראשית ג', כ"ב) פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים וגו' כי לפי שחטא בעץ הדעת לא הניחוהו ליגע בעץ החיים אבל אברהם שתיקן בחינת עץ הדעת זכה לעץ החיים, וזה יש לומר בפירוש הפסוק וירא אליו ה' באלני ממרא היינו באותו אילן שחטא בו אדם הראשון, ממרא מלשון סורר ומורה אברהם אבינו תיקן אותו אילן ושם נגלה אליו האלהים והוא היה חסיד המתחסד עם קונו כנ"ל לכן אלני מספר צ"א הוי"ה אדנ"י כי המתחסד עם קונו נעשה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ואחר אשר תיקן לעץ הדעת זכה לעץ החיים, וזהו ויטע אשל ואיתא בזוהר שהוא עץ החיים וזהו אכילה שתיה לויה כולם על שם היחוד כמו (בראשית ל"ט, ו') הלחם אשר הוא אוכל שתיה גם כן מורה על היחוד כמו (נדרים ד':) אל ישתה אדם בכוס זה ולויה כמו (מלכים - א ז', ל"ו) כמער איש ולויות והיינו שזכה בכל הבחינות ליחד קודשא בריך הוא ושכינתיה וזהו שרמזו חז"ל (בבא מציעא פ"ז.) אברהם אבינו ע"ה אוכל חולין בטהרה היה והבן:

ויקרא שם בשם ה' אל עולם. על דרך ששמעתי על פסוק (תהלים פ"ה, ח') הראנו ה' חסדך היינו כי בודאי מחויב להאמין שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ס':) אך שהחסד הוא בהעלם ואינו נגלה, ועל זה התפלל דוד המלך ע"ה הראנו וגו', היינו שיהיה נגלה לי החסד, וזהו ויקרא שם אברהם בשם ה' היינו שיהיה נגלה לו המשכת אל היינו חסד עולם שהיה בהעלם ממנו והבן:

ספר דגל מחנה אפרים - פרשת חיי שרה

ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון. יש לומר בזה על דרך הסוד כי איתא בתיקונים (ת' י"ח ל"ד:) בחינת מלכות נקרא קרית ארבע על שם ארבע שמהן דמתחברן בה הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י עיין שם. ויש להסביר הדבר קצת כי ידוע שמידת מלכות הוא המחלקת מזון וטרף לביתה וחוק לנערותיה והיינו בתחלה צריך האדם להשתדל בעבודה להמשיך מתתא לעילא ומעילא לתתא, מתתא לעילא בסוד הוי"ה אדנ"י ומעילא לתתא בסוד הוי"ה אהי"ה, ובמלכות נתחברו הד' שמות אלו כי שם הנחתן וכשיגמרו היחוד של ד' שמות הנ"ל אז מלכות מולדת כל טוב בעולמות ומחלקת מזון ושפע לכל הנבראים ואז היא נקראת אימא כמו אימא עילאה אפקת שית כך היא אפקת שית היכלין ועיין בזוהר בכמה מקומות וידוע חברון נקרא עלמא דאתי על דרך (במדבר י"ג, כ"ב) וחברון שבע שנים נבנתה וגו' ועיין בזוהר שלח לך, וזה יש לומר פירוש הפסוק ותמת שרה השכינה נקראת שרה ותמת היא לשון תמימות ושלימות והיינו השכינה כביכול נעשה תמה ושלימה בקרית ארבע היינו באותו מקום הנקרא קרית ארבע כנ"ל כד מתחברן ארבע שמהן מתתא לעילא ומעילא לתתא היא חברון היינו אז נעשה בחינת אימא כנ"ל והבן זה, ויש לפי דרך זה רמז לרוב הפרשה והמשכיל יבין:

ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. יש לומר בדרך רמז על פי הידוע שבאברהם היה כלול כל התורה כנ"ל כמה פעמים, זקן היינו קנה חכמה (קידושין ל"ב:

) וממילא היא גם כן יראה שהחכמה קשורה עם יראה כמו (אבות פ"ג, משנה כ"א) אם אין יראה אין חכמה גם כי היראה הוא קן וכלי להחכמה וזהו קנה חכמה יראה עם חכמה, בא בימים היינו מדות כמו (תהלים ל"ט, ה') ומידת ימי, ומדות היינו לבושין כמו (ויקרא ו', ג') ולבש הכהן מדו בד וגו' והיינו כשבא לחכמה ויראה עשה לבושין לאורייתא, וה' ברך את אברהם בכל השכינה נקראת בכל שממנה כל השפעות ובזה הבחינות ה' ברך לאברהם והבן:

או ירמוז ואברהם זקן בא בימים. כי השבעה רועים נקראים ז' ימים והחסד הוא עם כולם כידוע בכוונות, וזהו ואברהם שהוא מידת החסד זקן תרגומו סיב שהוא גימטריא ע"ב שהוא גם כן חסד כידוע בא בימים היינו עם כל הז' ימים והבן:

או יאמר על דרך דאיתא בגמרא (סוכה נ"ג.) יש מהן אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנתנו וזהו (ויקרא י"ט, ל"ב) מפני שיבה תקום על דרך דאיתא בזוה"ק (ח"ג פ"ז:) קדם שיבתא דילך תקום היינו שתשוב בילדותך ואז והדרת פני זקן היינו שלא תבייש זקנתך כמאמרם ז"ל (שם) אשרי ילדותנו וכו', וזה יש לומר גם כן כאן ואברהם בא בימים היינו שהוא בא בכל הימים שאף בימי הילדות היה מקרב עצמו להשי"ת וזהו אשרי ילדותנו וכו' והבן:

או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. כי בכל אדם יש כ"ב אותיות התורה כמו שכתוב בספר יצירה (פ"ו, מ"ד) שקשר כ"ב אותיות בלשון וכו' אך כפי מידתו של אדם כך הם צירופי אותיותיו ואברהם שהיתה מידתו מידת החסד היו צירופיו כסדרן שהוא ויסע כידוע ויצחק שהיה מידת הגבורה היו צרופיו שלא כסדרן כפסוק ויבא שהוא למפרע אך באברהם היתה גם כן מידת הגבורה שיוכל להוליד את יצחק כמו שכתבתי לעיל על פסוק שוב אשוב אליך והנה בן לשרה אשתך וגו', וזה יש לומר ואברהם שהיה מידת החסד בא היינו אותיות א"ב שהוא למפרע שהיה בו בחינת יצחק גם כן וזהו וה' ברך את אברהם בכל גימטריא בן היינו שעל ידי זה היה יכול להוליד בן שהוא יצחק מצד הגבורה והבן:

או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. ולבאר זה נקדים לפרש הפסוק (מלכים - א ה', י') ותרב חכמת שלמה מכל בני קדם כפי אשר חנני ה' ברחמיו וברוב חסדיו שהיא רמז כי ידוע לפתח חטאת רובץ והיצר הרע בא קודם היצר הטוב ומפתה אותו בתחבולותיו לילך אחר תענוגי שקר וחכמות זרות אשר על זה נאמר (ירמיה ד', כ"ב) חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו ובאמת חכמה כזו אינו חכמה כלל כי יש לה סוף כמו כל תענוגי עולם הזה ודברים גשמיים יש להם סוף ותכלית כגון אחר פטירת האדם אבדה ונסרחה חכמתו ואין חכמה זו חכמה שלימה אבל איזהו חכמה שלימה אותם שאינם שומעים לעצות ותחבולות של היצר הרע וממאסים בחכמות זרות ואינם בוחרים רק בחכמת התורה והעבודה שהיא אין סוף ואין תכלית כמו השי"ת שהוא אין סוף כי אורייתא וקודשא בריך הוא וישראל כולהו חד (זוהר אחרי ע"ג.) וחכמה זו לעולם עומדת ואפילו לאחר פטירתו כמאמר רב גידל (ירושלמי שבת פ"א, הלכה ב') לעולם יראה אדם כאילו בעל השמועה עומד לנגדו עיין לעיל מזה והיא הנקראת חכמה שלימה שבכל יום ויום נתרבה ומוסיף והולך וחכמתו עושה פירות ואינו נפסק לעולם, וזהו שמרמז הפסוק (מלכים - א ה', י') ותרב חכמת שלמה היינו אותה החכמה שהיא שלימה ותמימה והיינו חכמת התורה אותה החכמה נתרבה והולך ומוסיף תמיד יותר מכל חכמת בני קדם היינו אותם ההולכים אחר חכמת היצר הרע הבא מקודם והם נקראים בני קדם וחכמתם נפסקת ונאבדת אבל חכמת אמת קיים לעד ולעולמים, הגם שיש לפרש מכל חכמת בני קדם היינו מאותם החכמות עצמן של היצר הרע נתרבה החכמת אמת על דרך (אבות פ"ד, מ"א) איזהו חכם הלומד מכל אדם ואפילו מיצר הרע והבן זה ואין אנו בביאור זה כעת, ועל פי זה נבין מה דאיתא בזוה"ק כי בימי שלמה היה הסיהרא באשלמותא כי ט"ו דורות היו מאברהם ועד שלמה לכן היתה מלכותו על כל העולם כמו שכתוב (מלכים - א ה', ד') כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה כמאמר רב ושמואל עיין שם בזוה"ק וגם איתא שהיה מלך על עליונים ותחתונים ואף בחיות ושדים (מגילה י"א: עיין שם ברש"י), ולהבין זאת כי אז היה סיהרא שהוא בחינת מלכות בשלימות כי מלכותו בכל משלה פירוש בחינת מלכות דאצילות מושלת ומכניע כל הקליפות דעשיה וזהו משלה אותיות שלמה היינו מפני שהיתה שלימה לכך בכל משלה ועל זה ירמוז שמו שלמה שהיה בשלימות ולכך היתה מלכותו בכל משלה מעליונים עד תחתונים ואפילו כל הקליפות היו נכנעים תחת ידו והבן, ועתה נבא אל הביאור במה שהתחלנו בו ותחלה נבאר באברהם ואחר כך בכל אדם ואדם כי אברהם הוא מידת החסד וחסד שורשו בחכמה וחכמה קשורה עם יראה כמאמר חז"ל (אבות פ"ג, משנה כ"א) אם אין יראה אין חכמה, וזהו ואברהם היינו שבתחלה היה במידת החסד זקן זה קנה חכמה (קידושין ל"ב:) ומחכמה נעשה ממילא יראה היינו בתחלה היה הא"ב כסדר שהיה האב ואחר שהוליד את יצחק והיה הא"ב מהופך מידת הגבורה ונעשה בא ואחר כך בימים הוא בחינת יעקב שהוא כולל ב' ימים כי המדות נקראים ימים כי בששת ימים לא נאמר אלא ששת ימים עשה ה' והם המדות כדאיתא בזוה"ק ובתיקונים וה' ברך את אברהם בכל פירוש נעשה המשכת החסד שהוא הוי"ה ב"ה ביסוד הנקרא ברוך על שם בריכה וזהו את אברהם היינו עם אברהם ועל ידו נעשה זה ואחר כך בכל הוא מידת מלכות וכשהיא מליאה ומתברכת מכל המדות נקראת שלימה וזהו ומלכותו בכל משלה שהיא מלכות שלימה ומושלת בכל כי קודם היחוד נקרא פרוסה ואחר היחוד

נעשה שלימה ובכל משלה ומכנעת כל הקליפות והבן, וכן הוא בכל אדם ואדם ובכל דור ודור כי התורה היא נצחיות ומורה הדרך ילכו בה כאשר הלכו האבות כמאמר חז"ל (תנא דבי אליהו פרק כ"ה) שחייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אבותי והענין הוא כשאדם עובד את ה' מאהבה שלא על מנת לקבל פרס הוא קשור במידת החסד כמו ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד וחסד שורשו בחכמה ויראה כנ"ל כי העובד מאהבה הוא ירא שלא לפגום ולצער חלילה את אוהבו ואחר שזכה לבא למידת יראה בחינת יצחק זוכה לבא למידת אמת בחינת אמת, ואמת יורה דרכו איך לעשות נחת רוח לאוהבו ולמלכו ואלהיו ומקרב כל העולם והבריות לה' עד שמגלה ומפרסם אלהותו על כל העולם וזהו המשכה מעילא לתתא כמו שאמר אברהם אבינו ע"ה בתחלה היה רק אלקי שמים ועכשיו גם אלהי הארץ שהמשיך אלוהותו כביכול לכל העולם, וזהו ברך את אברהם בכל כנ"ל על דרך ומלכותו בכל משלה כנ"ל שנעשה שלימה במלכות כביכול על ידי אברהם וכן היא באדם ממש כשממשיך חכמתו בכל האברים שלו ומקדש כולם לה' נעשה שלם, וזהו (דברים כ"ג, ט"ו) והיה מחניך קדוש והיינו שכל האברים יהיו קשורים עם החכמה הנקרא קודש ולא יראה בך ערות דבר שלא יראה שום קליפה וערוה נגד השכינה הנקראת דבר כי כולם יהיו בטלים ומבוטלין כל הקליפות רחמנא ליצלן בל יראה ובל ימצא וזה יהיה בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו לעולם יראו עינינו וישמח לבנו במהרה בימינו אמן סלה:

או יאמר ואברהם זקן בא בימים. על פי מאמר חז"ל (סוף מסכת קנים) זקני תלמידי חכמים כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן וכו' נמצא בכל יום ויום מוסיפים חכמה ודעת ומזה נמשך שבזקנותם מלאים חכמה ודעת, וזה יש לומר שמרמז הפסוק ואברהם זקן זה שקנה חכמה בא בימים היינו בריבוי ימים זכה לחכמה כנ"ל כל זמן שמזקינים וכו' וקל להבין:

או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. ולבאר זה נקדים לבאר פסוק ביחזקאל (מ"ז, י"ב) והיה מעיין יוצא מבית ה' וגו' ועל שפתו יעלה עץ מזה ומזה והיה פריו למאכל ועליהו לתרופה, יש לפרש בזה שורש הדברים הוא כי בית נקרא יראה כמאמרם ז"ל (שבת ל"א:) על מי שלומד תורה ואין בו יראת שמים, חבל על דלית ליה דרתא וכו' וחכמה ויראה דבוקים זה בזה ובמקום שיש יראה יש חכמה כדאיתא באבות (פ"ג, משנה כ"א) אם אין יראה וכו', כי זה עיקר החכמה מחמת היראה כי החכמה בלי יראה אינה חכמה כלל ולאולת תחשב וכשאדם מדבר דברי תורה או שאר דברי חכמה ביראה עושים דבריו רושם בכל דיבור ודיבור, ויש צדיקים אפילו כשמדברים דברי חולין על דרך (סוכה כ"א:) שיחתן של תלמידי חכמים צריכה לימוד אזי דבריהם עושים גם כן רושם ופועלים הרבה טובות למקום כביכול כידוע זה מאבותי ז"ל ודי למבין, והנה חכמה נקרא מעיין שהוא נביעו הנובע כדאיתא מעיין חכמה וזה יש לפרש והיה מעיין יוצא מבית ה' היינו כשהחכמה הנקרא מעיין יוצא מבית ה' היינו מהצדיק ביראה הנקרא בית ה' כנ"ל וכו' שהמעיין מתגבר כמבואר שם בפסוק, ועל שפתו יעלה עץ פירוש כשהוא דבוק בחכמה עם יראה טהורה אז מן החכמה יהיה נובע בפיו ובשפתיו תורה הנקרא עץ, והיה פריו למאכל פירוש שעל ידי התורה שאומר הצדיק ביראה הוא מיחד יחודים עליונים שהוא בחינת אכילה על שם היחוד והזיווג על דרך (בראשית ל"ט, ו') כי אם הלחם אשר הוא אוכל ועליהו היינו השיחת חולין שלו שהוא דומה לעלין שהם חוץ לפרי יהיה גם כן תועלת לתרופה היינו שעל ידה יהיה רפואה למי שצריך וחז"ל דרשו (מנחות צ"ח.) תרופה להתיר פה אלמים וחד אמר פה של עקרים ושניהם אמת שעל ידי דיבוריו שהם חולין על טהרת הקודש יכול להתיר פה אלמים ופה של עקרים, וזהו ואברהם זקן היינו קנה חכמה שהיא חכמה ויראה כנ"ל כמה פעמים, בא בימים ימים היינו מדות כנ"ל פירוש שמגביר החכמה וממשיך החכמה בכל המדות שלו וימים אותיות ימים הנקראים בשם צינורות, וזהו וה' ברך את אברהם בכל דהיינו שממשיך דרך הצינורות למדות דהיינו ומלכותו בכל משלה אשר משם נפעל כל דבר ועל ידי החכמה נתהפך כחומר חותם כל דבר מהוי"ה זה להוי"ה אחרת ולכן דרשו חז"ל ועליהו לתרופה כי על ידי החכמה יכול להפך ולשנות הטבע ולהתיר פה אלמים וכו' כי כולם בחכמה עשית והבן, וזה יש לפרש (מלכים - א א', א') והמלך דוד זקן בא בימים פירוש כי מלכות הנקרא מלכות בית דוד כשהוא קשור בחכמה ויראה שהוא בחינת זקן, בא בימים היינו על ידי המדות שהצדיקים מעלים מידת מלכות לאתר דאתגזרת על ידי מדותיהם שממשיכים בהם חכמה כנ"ל, ואז (שם) ויכסוהו בבגדים פירוש כשזוכה לזה שנעשה יחוד מלכות עם המדות על ידי החכמה אז יתפרדו כל פועלי און ואין להם שום שליטה על האדם, וזהו ויכסוהו כשהיצר הרע רוצה לכסות ולהסתיר השי"ת ממנו שלא יזכור בה' רק ישכחוהו בבגדים היינו לשון בגידה שיהיה בוגד ח"ו בה', ולא יחם לו היינו שאינו יכול לחמם אותו בשום דבר כי אין לו שום תענוג שיהיו לבושין להתלבש ח"ו בבגידות וחטאים כי יתפרדו כל פועלי און, וזהו ויבקשו למלך נערה בתולה כי על ידי המתקת הדינים נעשה נערה לבא אל המלך והמשכיל יבין:

או יאמר וה' ברך את אברהם בכל. ואמרו חז"ל (בבא בתרא ט"ז:) בכל גימטריא בן, ויש לפרש הרמז בזה על דרך שאנו מתפללין (תהלים ע"א, ט') אל תשליכנו לעת זקנה והיינו כי לעת זקנתו של אדם תש כוחו וזהו ככלות כחינו וגו', וידוע דתשות כח הוא בחינת נקבה כמאמרם ז"ל (ברכות ל"ב.) על (דברים ה', כ"ד) ואת תדבר אלינו אצל משה רבינו ע"ה מלמד שתשש כוחו כנקבה עיין שם, וזה יש לומר שמרמז הפסוק ואברהם זקן בא בימים היינו אפילו לעת זקנתו וה' ברך אותו בכל גימטריא בן היינו שהיה עובד את השי"ת ברוך הוא בכח וגבורה והתגברות בחינת דכר ולא היה לו שום בחינת נקבה שהוא תשות כח נגד עבודת השי"ת ברוך הוא והוא ברכת השי"ת שבירך אותו בזה וקל להבין:

או יאמר על דרך שאמרתי על פסוק (דברים ד', ח') ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים וגו'. היינו שהחוקים והמצוות הם עצמם הצדיקים על דרך (תהלים צ"ז, י"א) אור זרוע לצדיק היינו אור של המצוה נזרע ונולד ממנו צדיק המאיר לעולם באותו מצוה שהוא שורשו וזהו ספר תולדות אדם עיין בפרשת בראשית, ויש לומר שזהו מרמז הפסוק כאן גם כן כי ידוע שאברהם הוא כולל כל התורה שכל התורה כולה נכלל בו כנ"ל כמה פעמים יעויין שם וזהו שאמר הכתוב ואברהם היינו התורה שהיא רמ"ח מצות עשה מספר אברהם וה' ברך אותו בכל גימטריא בן פירוש שנולד מזה בן גימטריא בכל היינו מן המצוות עצמם נולד בן שהוא בכל והיה כלול בו כל התורה והבן:

או יאמר על דרך שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קי"ט, צ"ה) לי קוו רשעים לאבדני עדותיך אתבונן לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאוד. והענין הוא כי ידוע שדוד המלך ע"ה חיבר הספר תהלים חמשה ספרים נגד חמשה חומשי תורה נמצא כלול וגנוז בו כל התורה כולה והיינו כשבאו עליו צרות דרך משל (תהלים נ"ד, ב') בבא הזיפים וגו' אז חיבר קפיטל תהלים שהסתכל באותיות ותיבות של אותו הצרה ונתגלה לו על ידי זה איזה אור מן התורה וחיבר כנגדו קפיטל תהלים שבודאי יש כנגדו איזה פרשה מן התורה, והוא שאמר לי קוו רשעים לאבדני קוו לשון אסיפה היינו שנאספו עלי רשעים לאבדני ועל ידי זה עדותיך אתבונן היינו שעל ידי זה נתגלה לי אור התורה והעדות כנ"ל אבל ביקש שהשי"ת יראהו נפלאות מתורתו מתוך נחת רוח והרחבה והיה בדיחא דמלכא ואמר מילתא דבדיחותא לכל תכלה ראיתי קץ אבל רחבה מצותך מאוד וכשתרצה להראות לי תורתיך על ידי צרות יהיה ח"ו אין קץ לצרותי ומי יוכל שאתו והבן, וזה יש לומר פירוש הפסוק ואברהם היינו התורה כנ"ל ברך אותו השם הוי"ה ב"ה היינו שילמוד תורה בבחינת חסד שהיא בכל גימטריא בן בחינת דכר והמשכיל יבין:

או יאמר ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל. צריך להבין החיבור זה לזה, ונקדים לתרץ מאמרם ז"ל (קידושין ל"ב:) זקן זה קנה חכמה מנין לומר כן שמא דבר אחר קנה אך דהאמת הוא דלית שום קנין אחר רק חכמה כמאמרם ז"ל (ויקרא רבה א', ו') דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית נמצא כשמצינו זה קנה על כרחך היא חכמה כי רק זה לקנין יחשב, וזה יש לומר שמרמז הפסוק ואברהם זקן היינו שזכה למידת חכמה ואז וה' ברך את אברהם בכל שממילא הכל בכלל חכמה כמאמר דעת קנית והמשכיל יבין:

או יאמר על דרך ששמעתי מאא"ז זללה"ה (מלכים - א י"א, ד') נשיו הטו את לבו אבל כאן וה' ברך את אברהם בכל גימטריא בן והמשכיל יבין:

או יאמר וה' ברך את אברהם בכל. ויש שני דיעות (בבא בתרא ט"ז:) חד אמר בכל גימטריא בן ובן היה לו וחד אמר בת היה לו ובכל שמה, ויש לבאר דלא פליגי כלל ואחד מפרש דברי חבירו ונקדים מה דאיתא בכתבי הקודש של הגאון מו"ה יעקב יוסף הכהן בשם מהר"ן ז"ל על מאמר חז"ל (בבא בתרא קמ"א.) בת תחלה סימן יפה לבנים דבחינת בת היא כשלא השיג עדיין שום השגה רק מתאוה להשיג זהו בחינת נוקבא וכשמשיג איזה השגה נקרא בחינת בן ודכר, וצריך בכל מדריגה ומדרגה שהוא בא לה, צריך לידע וליתן לב שעדיין הוא בחינת בת ונוקבא שלא השיג עדיין כלום כי השי"ת אין סוף ב"ה ועבודתו אין סוף ואז יכול לילך ממדריגה למדריגה במעלות רמות, וזהו שמרמז בת תחלה כשהוא בתחלה בחינת בת כנ"ל שהיא בחינת נוקבא אז סימן יפה לבנים היינו שילך ממדריגה למדריגה וישיג השגה בחינת בנים עד כאן ודברי פי חכם חן, ולפי דברי קדשו יש לומר שזהו שכיונו השני דיעות במאמרם ז"ל (בבא בתרא ט"ז:) חד אמר בכל גימטריא בן והיינו שהשיג מדריגה גדולה בחינת בן, וחד אמר בת היה לו אפילו שבא למדריגה גדולה לא היה אצלו רק בחינת בת שהיא נוקבא וצריך להשיג יותר ויותר, שהיה במדריגה יותר גדולה היה מתאוה להשיג יותר והבין שצריך להשיג יותר ויותר כמו שאומרים בשם אא"ז נ"ע זללה"ה על מאמר חז"ל (אבות פ"ה, משנה כ"ג) כל מי שיש בו שלשה דברים הללו וכו' עין טובה וכו' ושלשה דברים אחרים וכו' עין רעה וכו' וביאר וזה לשונו: דבאמת צריך להיות באדם גם בחינת ג' דברים אחרים היינו אצל עבודת השי"ת ברוך הוא יהיה עין רעה שלא יספיק לו כל העבודה רק לילך תמיד ממדריגה למדריגה להוסיף שלימות בכל יום ויום וכל העבודה שעשה מכבר יהיה כלא נחשב אצלו נגד העבודה שצריך לעבוד הבורא ברוך הוא, ועין טובה בענייני עולם הזה שיספיק במה שיש לו ולא יהיה נחשב בעיניו כלל תענוגי העולם הזה להיות מתאוה ומשתוקק כלל לזה רק יסתפק במה שיש לו ולא ירדוף כלל אחר המותרות וכן השאר ב' מדות אחרות והמשכיל יבין, עד כאן דברי קדשו, ולפי דבריו הקדושים האלו אמרתי שזהו פירוש הזוה"ק זכאה הוא מאן דאזעיר גרמיה בהאי עלמא כמה הוא רב בעלמא דאתי עד כאן, והיינו זכאה הוא מי שיש לו שני מדות אלו עין טובה ועין רעה עין טובה דאזעיר גרמיה בהאי עלמא ומסתפק במה שחננו השי"ת ואינו רודף אחר גדולות ונפלאות ממנו ועין רעה שיהיה רב בעלמא דאתי היינו בעניני עולם הבא ועבודת השי"ת ברוך הוא יהיה לו מידת רב שלא יהיה לו הספקה וצמצום בדבר רק תמיד יתאוה וישתוקק לעבודת השי"ת יותר ויותר לאין שיעור וסוף ולא יהיה נחשב כלל בעיניו מה שכבר עשה כי המלאכה מרובה וזה תלוי בזה כי מי שהוא צדיק ויש לו עין רעה בענין עולם הבא ורוחניות שלא יהיה הספקה וצימצום אצלו רק תמיד ישיג יותר ויותר ממילא נתבטל ממנו כל תענוגי עולם הזה ויש לו בהם עין טובה מחמת שכלא נחשב אצלו כל ענייני עולם הזה נגד תענוג אחד מעולם הבא ומחמת דביקותם וחפצם תמיד בתענוגי עולם הבא נתבטל ממנו לגמרי תענוגי עולם הזה ואצל הרשע להיפוך חלילה, וזה יש לומר שמרמז הפסוק כנ"ל ששני הדיעות הם אמת שאפילו כשהשיג השגה גדולה בחינת בן לא היה נחשב אצלו לכלום רק היה בחינת בת אצלו היינו בחינת נוקבא, ויש לומר גם כן שהיו בו שני בחינות אלו בן ובת בחינת בן בענייני עולם הזה כל מה שהשיג היה לפניו הרבה ואינו צריך שוב לכלום ובחינת בת היינו עין רעה בתענוג עולם הבא והבן:

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו וגו'. יש לומר על דרך דאיתא בכתבים שמלכות שבאצילות מכניע קליפות שבעשיה, ואיתא עוד בכתבים שאברהם הוא חכמה עילאה שהוא י' של שם הוי"ה ב"ה ועבדו זקן ביתו הוא מלכות שבאצילות כי בית הוא יראה כידוע, וזהו המושל בכל על דרך ומלכותו בכל משלה והמשכיל יבין:

שים נא ידך וגו'. עיין ברש"י שהקשה למה לא אמר תחת ירך העבד, ונראה לפרש עך דרך שכתוב וירא אליו ה' והקשה האור החיים דהוה ליה לומר וירא ה' אליו הרואה קודם לנראה יעויין שם ופירוש על דרך דאיתא בתקונים (ת' כ"ד, ע'.) לצדיקים שריא בכח מילה ופריעה השם הוי"ה ב"ה ולבינונים היא במקום קרבן וכו' וזהו וירא אליו ה' אף שבני ביתו גם כן נימולו אתו אף על פי כן לא נגלה הוי"ה רק אליו כנ"ל ואברהם רצה להשביעו בשם הוי"ה ב"ה כמו שכתוב ואשביעך בה' אלהי השמים וגו' וזהו שם הוי"ה ב"ה ושם אהו"ה שהוא גימטריא טוב שטוב הוא קודם שנתפשט וחסד נקרא אחר התפשטות, וזהו (תהלים כ"ג, ו') אך טוב וחסד ירדפוני כדאיתא בכתבים על כוונת מילה ופריעה יעויין שם ועל כן הוצרך לומר תחת ירכי להשביעו במילתו דוקא כי שם הוי"ה שורה דייקא אצל אברהם ולא לזולתו והבן:

ויברך את הגמלים מחוץ לעיר לעת ערב לעת צאת השואבות. יש לומר בזה בדרך רמז על דרך דאיתא בזוה"ק שמכריזין צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וסטרא אחרא לא נייחא ומתפרשת וכו' כי בין לעילא ובין לתתא לא יכלין עד דדחיק לסטרא אחרא לבר, וזה יש לפרש שמרמז הפסוק ויברך את הגמלים הם הדינים על דרך (ברכות נ"ו:) הרואה גמל בחלום מיתה נקנסה עליו וכו' ויברך היינו שהמשיך הדינים והקליפות מחוץ לעיר מחוץ להשכינה הנקראת עיר על שם עיר וקדיש וכן צריך להיות בכל אדם קודם שרוצה להתפלל או לעשות שום דבר בקדושה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה צריך לפנות מחשבתו מכל המחשבות זרות והפניות כמו שאיתא בזוה"ק שמכריזין ברקיע צאינה וראינה וגו' והיא קודם היחוד וכן כאן הוצרך אליעזר לפנות הקליפות מן הקדושה קודם שרצה לעשות יחוד יצחק ורבקה והמשכיל יבין:

או יאמר ויברך את הגמלים מחוץ. פירוש שהמשיך הדינים שהם מחוץ לעיר היינו שהמשיכם לקדושה שהיא עיר וקדיש והיינו שהמתיק כל הדינים ברחמים וחסדים בחינת אברהם והבן, ולעת ערב היינו מה שהיה מעורב טוב ברע הפריד והבדיל אליעזר והמתיקם בשורשן:

הנה אנכי נצב על עין המים וגו'. יש לפרש על דרך (זוה"ק פרשת אחרי רע"ג.), אורייתא וקודשא בריך הוא כולהו חד וזהו אנכי נצב על עין המים על דרך (אבות פ"ו, מ"א), כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שנעשה כמעין המתגבר ובנות אנשי העיר יוצאות לשאוב מים, היינו נשמות קדושות והוא על דרך (ברכות ס"ג:) פתח באכסניא של תורה ואמרה גם גמליך אשקה, היינו אותן שגומלין חסד עמה אותה הוכחת לעבדך ליצחק, היינו שמזה נמשך צחוק ושמחה בעולם, כי עשית חסד עם אדוני היינו שנמשך חסד אל השכינה הנקרא אדני, ויהי הוא טרם כלה וגו' והנה רבקה יוצאת על דרך (אבות פ"ו, מ"א) העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים היינו דיבורים, הרבה בגימטריא רבי ואיזהו חכם הלומד מכל אד"ם ראשי תיבות א'דם ד'יבור מ'עשה (אבות פ"ד, מ"א) וזהו הנה רבקה יוצאת והמשכיל יבין:

או יאמר ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת. על דרך דאיתא בתענית (כ"ה:) שמואל הקטן גזר תעניתא למחר בהשכמה ירדו גשמים סברי שבחא דציבורא הוא וכו' והיכי דמי שבחא דציבורא משיב הרוח ונשב זיקא ומוריד הגשם ואתי מטרא עיין שם וזהו טרם כלה לדבר והנה רבקה יוצאת והבן:

ותאמר שתה אדוני וגם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות ותער כדה אל השוקת ותשאב לכל גמליו. יש לומר בדרך רמז ונקדים מה שאמרתי (שמות ל"ה, ל"ד) ולהורות נתן בלבו, ותרגום ולאלפא אומנוון על ידי שהיה בדעתו ללמוד וללמד נתן השם בלבו להבין יותר וזהו (תענית ז'.) ומתלמידי יותר מכולם והוא כמעיין הנובע כל מה שדולין יותר ממנו המים מתגברין יותר וכמו שאמרתי על פסוק (במדבר כ"ד, ז') יזל מים מדליו היינו מהדלי שדולין ממנו יזל מים ותוסף מים בבאר, וזהו שרמזה התורה ותאמר רבקה היינו השכל אומרת להצדיק הלומד ומלמד לאדם דעת שתה מן מים חיים וגם לגמליך היינו התלמידים שלך שהם גומלים חסד עם רבם שמוסיפים לו חכמה גם כן אשאב עד אם כלו לשון תאוה כמו כלתה נפשי היינו אף שעתה עדיין אין להם תענוג מהתורה ולמודה עד אשר יכסופו ויתאוו מעצמם לשתות מים חיים, ותמהר אותיות תורה מ"ם רמז על התורה שניתנה לארבעים יום ותער כדה היינו הכ"ד ספרים כנזכר בתיקונים אל השוקת לשון השקה ועל ידי שדלו ממנו ונתרוקן ותרץ עוד אל הבאר ותשאב לכל גמליו היינו שנתוסף יותר בבאר מים חיים והשקות התלמידים שהם בחינת גמלים והמשכיל יבין:

והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא. הוא על פי שראיתי בכתב יד קודש הרב הגאון מו"ה יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז זללה"ה סוד א"ב וכו' ואיך שצריך לעשות בכל תיבה הכנעה והבדלה והמתקה רצה לומר כי דיני דש"ך ופ"ר הרמוז בתיבת אדני שפתי תפתח בתפלת י"ח הכוונות שיש שם צריך לכוון בכל תיבה ודיבור להמתיק הדינין וכו' עיין שם, וזהו מרמז והאיש משתאה אותיות אשת מה וזהו ר"ת אדני שפתי תפתח וצריך עוד לבאר זה בעזר השי"ת והמשכיל יבין:

ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם. יש לפרש שרמז בזה כי בקע אותיות עקב ובקע ועשרה הם אותיות יעקב וידו אוחזת בעקב עשו ורמז לה בזה שעתיד לצאת ממנה יעקב ועשו וקל להבין:

ואנכי פניתי הבית ופירש רש"י מעבודה זרה, יש לפרש בזה על דרך דאיתא בזוה"ק בית דא לבא, והוא שאמר ואנכי היינו על ידי התורה שנכלל באנכי פניתי הבית דא לבא מעבודה זרה ודי למבין:

ואבא היום אל העין. אמר רב אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים (בראשית רבה ס', ח'), יש לומר בדרך רמז דהנה ידוע שזה צריך כל בר ישראל להאמין באמונה שלימה שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשי בראשית הנה ידוע שתחלת בריאת העולם יש מאין היה על ידי התורה הקדושה כמו שכתוב בראשית פירוש עם התורה שנקראת ראשית ברא אלקים את השמים וגו' היינו בהתורה ברא השי"ת הכל השמים וכל אשר עליה הארץ וכל אשר עליה, וזה מרבה שני אתין שהכל נברא בהתורה ועל כן מוכרח הוא שהתחדשות שהקב"ה מחדש בכל יום מה שברא בששת ימי בראשית כל יום ביומו הוא גם כן על ידי התורה והיינו על ידי התחדשות התורה בכל יום הקב"ה מחדש הבריאה של כל יום ויום והיינו דכל העולם לא נברא אלא בשביל ישראל ותלוי חידוש העולם גם כן על ידי ישראל שהנהגותיהם על פי התורה הן על ידי שעושים מצוות התורה הן בלימוד התורה והרבה מדריגות יש כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם וכפי ענין כוונת ותכונת לימודם התורה ועשייתם מצוותיה כך הוא ענין חידוש העולם שמעוררים בעשייתם הן מצוות ולימוד, דרך משל אם הם בהשתדלותם בתורה מדבקים עצמם למידת החסד אזי גורמים חידוש העולם באותיות גם כן בחסד גדול ית"ש שמשפיע שפע וברכה על כל העולם במידת טובו וחסדו וכן כיוצא בזה על ידי חידוש תורתם יתחדש העולם כל יום ביומו והנה השי"ת ברוך הוא הוא היודע האמת מה חידוש יתחדש כל יום ושולח במחשבת הצדיק לחדש חידושי התורה הצריך לחידושי היום ההוא כי אין העתים שוות ואין יום זה דומה לחבירו והוא המחדש חידושי התורה על האמת אך לזכות לזה המדריגה צריך התעצמות נפלא מאוד ומעט מן המעט יש שזוכים לזה המדריגה לבא אל האמת חידושי התורה הצריך בעת ורגע ההוא כי אם מי שהוא צדיק יסוד עולם שכל קיום העולם תלוי עליו אז הקב"ה מזכהו לבא אל אמתות חידושי תורה הצריך לחידושי העולם ברגע ההוא, וזה יש לפרש שמרמז לנו עבד אברהם בצחות לשונו ואבא היום אל העין היינו שזכיתי לבא היום הזה ברגע ההוא אל העין היינו אותו התורה שהוא נביעו מקור מים חיים שהיה צריך בזה הרגע השי"ת זיכני לבא לאותו אמתת התורה כנ"ל וכשראה ר' אחא זה בדבריו של עבד אברהם איך שרימז בסיפורי דבריו שזכה גם כן למדריגה גדולה אז אמר יפה שיחתן וכו' והבן היטב:

או ירמוז בדברים אלו יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים (שם) היינו שיש הוכחה שהיה יפה בעיני המקום ברוך הוא שיחתן של עבדי אבות, וההוכחה היא מתורתן של בנים היינו שאנו רואים שהשי"ת עשה מסיפורי דבריו תורה לבניו הידידים וכתב זה בתורתו לפניו ונתהוה מסיפוריו תורה הקדושה מזה מוכח שיפה שיחתן לפני המקום ברוך הוא והבן:

ויצחק בא מבוא באר לחי רואי. יש לפרש בדרך רמז על דרך שאיתא בריש שלחן ערוך או"ח שויתי ה' לנגדי תמיד זה כלל גדול בתורה וכו' ויחשוב האדם כאילו יושב לפני המלך כי מלא כל הארץ כבודו והשי"ת רואה במעשיו וכו' ומזה ימלא יראה עיין שם, ויש לומר שזה מרומז כאן בפסוק ויצחק היינו בחינת יראה שהוא בחינת יצחק בא לאדם מבאר היינו מאותו נביעו לחי רואי שהוא מסתכל תמיד שלפני חי עולמים הוא עומד ורואה ומשגיח עליו על כל תנועותיו ומעשיו ועסקיו מזה הנביעו נובע לו יראה והכנעה כנ"ל והבן:

פרשת תולדות

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק. והנה כל המפרשים תמהו על יתור זה אברהם הוליד את יצחק, ונראה לפי עניות דעתי הנכון בזה על דרך שאמרתי על פסוק (בראשית ה', א') זה ספר תולדות אדם שעל ידי התורה יוכל להשתנות המזל להוליד אף שמצד המזל הוא עקר כמו שכתוב בסדר בראשית שאברהם אבינו ע"ה היה עקר אך על ידי הה' שנתוסף לו והוא ה' חומשי תורה כאמור ברעיא מהימנא עיין שם ועל ידי התורה נשתנה מזלו, והוא יש לפרש גם כן כאן כוונת הפסוק כי ידוע שאבותינו היו עקרים וגם יצחק היה עקר ולזה כשהכתוב רוצה להזכיר תולדות יצחק הוא מודיע מאין בא לו ההולדה ומפרש אברהם היינו על ידי שנתוסף לו ה' שהוא התורה כנ"ל מזה נמשך ונשתרש בזרעו והיה יכול להתפלל ולעשות מעשים טובים שבשביל זה הוליד את יצחק היינו שהוא עשה בו פעולה שיוכל להוליד בנים על ידי תפלתו ואותיות התורה, וזהו (יבמות ס"ד.) ויעתר לו ה' לו ולא לה והבן:

ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו וגו' ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו, יש בזה דברים עמוקים על דרך שאמר אא"ז נ"ע זללה"ה כי כל הדברים הם באים מהשכינה כביכול וכל החסרונות שיש לאדם יבין שהם חסרון השכינה כביכול ברוך הוא וברוך שמו כמו שהאיר עינינו בזה הענין בהרחבת הדעת לכן כל התפלות צריך להתפלל שתתמלא חסרון השכינה כביכול וממילא יתוקן חסרונו וזהו צדיקייא אינון שלוחי דמטרוניתא כי הצדיקים על ידי חסרונם מבינים שיש חסרון בשכינה דוגמת חסרונם ומיחדים אותה ביחוד גמור והוא גלוי כי כל הזיווגים הם בדעת ולכן נקרא זיווג בשם דעת כמו (בראשית ד', א') והאדם ידע וגו', והדעת הוא א' וזהו איה של מוסף קדושת שבת עיין שם בכוונת האר"י זללה"ה, וזהו (משלי י"ט, ב') גם בלא דעת נפש לא טוב כי טוב היינו הזיווג כידוע על דרך (ישעיה ג', י') אמרו צדיק כי טוב והוא שאמר בלא דעת נפש לא טוב היינו שאי אפשר להיות שום זיווג בלא דעת רק על ידי הדעת שהוא אחד מתיחדים ומתקשרים בזיווגא וידוע אדני הוא דין והא' של אדני ממתיק דינים ומעלה את המלכות עליה אחר עליה כי הא' הוא הדעת ועל ידי הדעת הוא נעשה יחוד כנ"ל כי הוא ממתיק הדינים בשורשן והבן זה וכשנעשה יחוד נעשה הולדה והבן, ונקרא בשם אימא וידוע דשם אדני במילואו הוא מספר תרע"א וכשחסר הא' היינו שמלכות שהוא אדני הוא בלא יחוד הוא תר"ע, וזהו שמרומז בכתוב ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו פירוש הבין זה על ידי אשתו שאינה מולדת הדוגמא לזה שיש חסרון כביכול שם שא' חסר ונשאר עתר וזהו ויעתר לה' פירוש שהתפלל שיתחבר אלופו של עולם לעתר ונעשה מזה תרע"א שהוא שער השמים כי השמים נכנסים שמה כי שם צוה ה' את הברכה ושם מולידים והבן, וזהו ויעתר לו ה' היינו שעלתה תפלתו ונעשה יחוד וזיווג והולדה שם על ידי שנתחבר א' שהוא אלופו של עולם לעתר כנ"ל וממילא ותהר רבקה אשתו כי כמו שנעשה בעולם העליון כן נעשה בכל העולמות והבן זה מאוד כי על ידי זה ותהר רבקה אשתו כי חיי ובני ומזוני במזלא תליא מילתא שהיא איה כדאיתא במוסף שבת בכוונת האר"י ז"ל והמשכיל יבין:

או יאמר ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו. על פי מאמר חז"ל ויתורץ תיבת לנוכח שהיה ראוי לומר על אשתו כי אמרו חז"ל (מועד קטן כ"ח.) בני וכו' לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ועיין בזוה"ק (בראשית רנ"ז:) ענין מזלא מה הוא והנה יצחק היה בחינת זכות שהוא היכל הרביעי כידוע והיה צריך להתפלל על בנים ובנים לאו בזכותא תליא והוצרך להתפלל לנוכח כי נוכח גימטריא מזלא שבמזלא תליא מילתא והבן זה היטב כי קצרתי:

ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה' ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך ושני לאומים ממעיך יפרדו ולאום מלאום יאמץ ורב יעבוד צעיר. ויש לומר דהתורה מרמזת לנו בזה מוסר השכל מאוד על פי הידוע לנו שיש שני יצרים באדם יצר טוב ויצר הרע וזה היה תכלית בריאת האדם בשני יצרים שישתדל האדם לעשות מיצר הרע יצר טוב והיינו לעבוד השי"ת ברוך הוא בכל עניינים שהם מצד היצר הרע כמאמרם ז"ל (אבות פ"ד, מ"א) איזהו חכם הלומד מכל אדם ואיתא בספרים של הרב הקדוש מפולנאה ואפילו מיצר הרע וידוע דזה לעומת זה עשה אלקים והיינו שיש אנשים שמהפכים ח"ו מיצרם הטוב ליצר הרע כשהשי"ת מזכה וחונן דעת לאותם אנשים ומסתכלים במעשיהם שאין בו שום תועלת ומתמיהים על עצמם איך פעמים היו יכולין לעבוד את השי"ת ברוך הוא לפעמים כשהיה מתגבר בו יצרו הטוב ועכשיו אפילו מיצר הטוב נעשה יצר הרע ואומר אם כן למה זה באתי לעולם כיון שלא הועלתי כלום ואדרבה הרעתי את מעשי וכשבא לזה הדעת אז הוא מתחיל לחפוש היטב אמתת עבודתו ית"ש ואז השי"ת עונה לו על ידי שליח והיינו על ידי ידידו נאמן ביתו שאל יהיה זה לפלא בעיניו כי באמת לא עבד עדיין מעולם בשום פעם את הבורא ברוך הוא ומה שהיה נדמה לו לפעמים שהוא עובד השי"ת ביראה ואהבה היה בשקר והיה בו גיאות ולא הפעיל עדיין כלום בהשתדלות עבודתו ית"ש היינו שהוא מעורב טוב ברע ורע בטוב ולא השתדל לעשות הבדלה והפרשה בין רע לטוב כי הוא עיקר התכלית להיות בדול מרע ולעשות מרע טוב כמו שכתוב (תהלים ל"ד, ט"ז) סור מרע ועשה טוב היינו להשתדל להסיר מרע הרע שבו ולעשותו כולו טוב ואז יוכנע היצר הרע אל הקדושה ואפשר הוא לעבוד השי"ת ברוך הוא אפילו בענינים שהם מצד היצר הרע, וזה יש לפרש שמרומז בפסוקים הנ"ל ויתרוצצו הבנים בקרבה לשון ריצוץ ושבירה היינו השני יצרים שבאדם הם תמיד מרצצים ומשברים זה את זה לפעמים מתגבר היצר הטוב ונעשה יצר הרע נכנע לפניו מאוד ולפעמים להיפך ח"ו ומזה נפעל שנעשה לגמרי מיצרו הטוב יצר הרע ותאמר אם כן למה זה אנכי היינו כנ"ל כשהשי"ת חונן לו דעת שמסתכל במעשיו שאין בהם שום תועלת ואם כן למה זה אנכי יצאתי לעולם הזה ומשתוקק מאוד בחפיצה וחשיקה לידע עיקר התכלית אמתת של אדם ואיך יוכל לעבוד השי"ת תמיד בלי בילבול וטירוף ומהתעוררות הזה ותלך לדרוש את היינו שהוא הולך לחקור ולדרוש הת"ח שהוא את ה' שהם סביביו יתברך תמיד כמו שכתוב את ה' אלקיך תירא ודרשו חז"ל (בבא קמא מ"א: קידושין נ"ז.) לרבות תלמידי חכמים, ואז כשדורש היטב בדרישה וחקירה בכל לבו ובכל נפשו וחפצו אז ויאמר ה' לה היינו שהשי"ת עונה להנשמה שמצדה בא התעוררות זה ועונה לה על ידי שליח כפירוש רש"י היינו על ידי הצדיק הנ"ל שני גוים בבטנך ופירש רש"י גיים כתיב לשון גאים וכו' והיינו שזהו מחמת שתחלת מחשבתך היה רק בגיאות וזהו בבטנך לשון הריון על שם המחשבה היינו בתחלת עבודתך את השי"ת לא היה בשום פעם בשלימות רק היה בגיאות ופניות ושקרים ולכך יש כח ביצר הרע להתגבר עוד לפעמים וישאר כך לעולם ח"ו היצר הטוב נכנע תחת ידו כאותן אנשים שמהפכים מיצרם הטוב ליצר הרע חלילה כנ"ל אבל עיקר התכלית הוא ושני לאומים ממעיך יפרדו והיינו שתראה להפריד הרע מן הטוב לגמרי ותהיה בדול מן הרע לגמרי שלא יהיה בהטוב שום עירבוב מהרע ולאום מלאום יאמץ והיינו שתשתדל שיתגבר תמיד ויאמץ אחד משני יצרים על חבירו והדר מפרש הפסוק איזהו שיתגבר ורב היינו היצר הרע שנקרא רב שהוא בא קודם היצר הטוב, יעבוד צעיר היינו שיכנע לגמרי תחת יד היצר הטוב הנקרא צעיר כמו (קהלת ד', י"ג) ילד מסכן וחכם ואז תוכל לעבוד השי"ת באמת ובלב שלם בשלימות גמור בלי שום בלבול וטירוף רק בזכות הדעת והבן:

או יאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה ותאמר אם כן למה זה אנכי ותלך לדרוש את ה'. יש לפרש בדרך רמז על דרך (בראשית רבה ל', ו') תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים ותורתן, וזהו שמרמז הפסוק ויתרוצצו היינו כשהצדיק הוא שקול בדעתו ומסופק אם יאמר תורה לצורך קיום העולם או לכבוד הקב"ה ואינו יודע איך ומה יהיה כוונתו, ותאמר אם כן למה זה אנכי היינו אנכי הוא כללות כל התורה כידוע במקום אחר והוא שאמר אם כן שאני מסופק בדבר למה זה אנכי היינו למה לי כלל לומר תורה כיון שאיני יודע מה רצון הקב"ה ותלך לדרוש את ה' היינו מזה גופא הלך לדרוש את ה' והבן זה היטב:

או יאמר ותאמר אם כן למה זה אנכי. כי איתא במדרש (בראשית רבה ס"ג, ח') עשו הוא אותיות ע' שוא והוא רמז שעשו הוא משלים לע' אומות בשוא ש

Kabbalah Media

Kabbalah Media

Personal AreaSign in to like, save and subscribe to videos

Personal Area
Sign in to like, save and subscribe to videos