Cíl vytvoření skupiny - 1. 1-1 (1984)

Cíl vytvoření skupiny - 2. 1-2 (1984)

O lásce k přátelům. 2 (1984)

Láska k přátelům - 1. 3 (1984)

Nechť člověk pomůže svému bližnímu. 4 (1984)

Čo nám poskytuje pravidlo “Miluj blížneho svojho ako seba samého”?. 5 (1984)

Láska k přátelům - 2. 6 (1984)

Miluj bližního svého jako sebe samého. 7 (1984)

Jaké naplnění Tóry a přikázání očišťuje srdce. 8 (1984)

A člověk prodá střechu svého domu. 9 (1984)

Jakou úroveň musí člověk dosáhnout?. 10 (1984)

Ohledně zásluh praotců. 11 (1984)

Důležitost skupiny. 12 (1984)

Jména a názvy v duchovním (Někdy se duchovní nazývá duše). 13 (1984)

Vždy buď připraven prodat vše, co máš, aby ses oženil s dcerou žáka mudrce. 14 (1984)

Jak může sestoupit z nebes něco špatného. 15 (1984)

Ohledně odevzdávání. 16 (1984)

O důležitosti přátel. 17-1 (1984)

Pravidla shromáždění společnosti. 17-2 (1984)

A bude to: Když přijdeš do země, kterou ti dá Stvořitel, tvůj Všemohoucí. 18 (1984)

Dnes všichni předstoupíte. 19 (1984)

Udělej si Rava a kup si přítele - 1. 1 (1985)

Ohledně větví a kořene. 2 (1985)

Pravda a víra. 3 (1985)

Zde je rodokmen Noema. 4 (1985)

Odejdi ze své země. 5 (1985)

A Stvořitel se mu odhalil v Alone Mamre (v dubových lesích) . 6 (1985)

Život Sáry. 7 (1985)

Udělej si Rava a kup si přítele - 2. 8 (1985)

A synové se strkali v jejím lůně. 9 (1985)

A odešel Jákob. 10 (1985)

Spor Jákoba s Lábanem. 11 (1985)

A usadil se Jákob. 12 (1985)

Pevnost, bašta mého spasení. 13 (1985)

Já jsem první a Já jsem poslední. 14 (1985)

A obrátil Chizkijáš tvář svou ke zdi. 15 (1985)

A čím více ho vyčerpávali. 16 (1985)

Poznej dnes a ulož do srdce svého. 17 (1985)

Žalobci. 18 (1985)

Pojďme k Faraonovi - 1. 19 (1985)

Kdo zatvrdil své srdce. 20 (1985)

Vždy je třeba rozlišovat Tóru a práci. 21 (1985)

Celá Tóra je jedno svaté Jméno. 22 (1985)

Na mém loži po nocích. 23 (1985)

Tři etapy v práci. 24 (1985)

Ve všem se musí rozlišit světlo a nádoba (kli). 25 (1985)

Děj mi uvidět Velikost Svojí. 26 (1985)

Článek o navrácení. 27 (1985)

Článek o zvědech. 28 (1985)

Stvořitel je blízký všem, kteří Ho volají. 29 (1985)

Tři modlitby. 30 (1985)

Člověk nepočítá sebe k hříšníkům. 31 (1985)

Ohledně odměny pro přijímající. 32 (1985)

Zločinci Israele. 33 (1985)

A modlil jsem se ke Stvořiteli. 34 (1985)

Když člověk ví, co je chvění před Stvořitelem. 35 (1985)

A byl večer, a bylo ráno. 36 (1985)

Kdo svědčí o člověku. 37 (1985)

Spravedlivý a dobře pro něj, spravedlivý a špatně pro něj. 38 (1985)

Uslyš náš hlas. 39 (1985)

A odešel Mojžíš. 1 (1986)

Slyšte nebesa. 2 (1986)

Co znamená, že za pomoci Tóry je člověku udělena spravedlnost a mír. 3 (1986)

Ohledně milosrdenství. 4 (1986)

Ohledně úcty k otci. 5 (1986)

Ve věci jistoty. 6 (1986)

Důležitost modlitby mnohých. 7 (1986)

O pomoci přicházející shora. 8 (1986)

O svíčce Chanuky. 9 (1986)

Ohledně modlitby. 10 (1986)

Pravá modlitba je založena na skutečné potřebě. 11 (1986)

V čem tkví hlavní potřebnost, za kterou je třeba se modlit. 12 (1986)

Pojďme k Faraonovi - 2. 13 (1986)

Proč je třeba nádoby od Egypťanů. 14 (1986)

Modlitba mnohých. 15 (1986)

Neboť Jákoba si vybral pro Sebe Stvořitel. 16 (1986)

Pravidla setkání. 17 (1986)

Kdo přivádí k modlitbě. 18 (1986)

O významu radosti. 19 (1986)

Pokud zhřešil a přizná vinu. 20 (1986)

O víře výše rozumu. 21 (1986)

Když žena počne. 22 (1986)

O chvění a radosti. 23 (1986)

Rozdíl mezi almužnou a darem. 24 (1986)

Míra plnění přikázání. 25 (1986)

Blízká cesta a daleká cesta. 26 (1986)

Stvořitel a Israel odešli do vyhnanství. 27 (1986)

Není společnost menší než deset. 28 (1986)

Lišma a Lo Lišma. 29 (1986)

Klipa předchází plodu. 30 (1986)

O významu krmení a porodu. 31 (1986)

Proč během modlitby je třeba narovnat nohy a zakrýt hlavu. 32 (1986)

Jaká jsou přikázání, po kterých člověk šlape svými patami. 33 (1986)

O soudcích a strážcích. 34 (1986)

Patnáctého Ava. 35 (1986)

V čem tkví příprava k Slichot. 36 (1986)

Dobrý, tvořící dobro zlým a dobrým. 1 (1987)

O důležitosti uvědomění zla. 2 (1987)

Celý Izrael má podíl na budoucím světě. 3 (1987)

Nelze poslouchat dobré od zlého člověka. 4 (1987)

V čem je důležitost práce ve vztahu k odměňování. 5 (1987)

Důležitost víry, která je vždy přítomná. 6 (1987)

Zázrak Chanuky. 7 (1987)

Rozdíl mezi pravdivou a nepravdivou milostí. 8 (1987)

Velikost člověka závisí na velikosti jeho víry v budoucnost. 9 (1987)

Jaká je závažnost pomluvy a proti komu je směřována. 10 (1987)

Purim, když je přikázáno "ad de-lo jada". 11 (1987)

Co je "polovina šekelu" v duchovní práci - 1. 12 (1987)

Proč se svátek maces nazývá "Pesach". 13 (1987)

Spojení mezi Pesachem, macesem a marorem. 14 (1987)

Dva druhy svatosti. 15 (1987)

Rozdíl mezi společnou a individuální prací (klal a prat). 16 (1987)

Podstata důležitosti zákazu učit Tóru modloslužebníky. 17 (1987)

Co je příprava pro obdržení Tóry - 1. 18 (1987)

Co je skryté a zjevné v práci Stvořitele. 19 (1987)

Co je osobní vlastnictví člověka. 20 (1987)

Co jsou špinavé ruce v duchovní práci. 21 (1987)

Jaký dar člověk prosí u Stvořitele. 22 (1987)

Mír po hádce je lepší, než když vůbec nedojde k hádce. 23 (1987)

Co je bezdůvodná nenávist v duchovní práci. 24 (1987)

Co je vážnost v duchovní práci. 25 (1987)

Co je to lehké přikázání. 26 (1987)

Co je prokletí a požehnání v duchovní práci. 27 (1987)

Co znamená "nepřidávejte a neubírejte" v duchovní práci. 28 (1987)

Co znamená "podle utrpení - je mzda". 29 (1987)

Co je "válka o moc" v duchovní práci - 1 . 30 (1987)

Co je uzavření spojení v duchovní práci. 31 (1987)

Proč se život dělí na dva druhy. 1 (1988)

Jaká musí být míra návratu. 2 (1988)

Proč se Stvořitel nazývá "Pravda". 3 (1988)

Co znamená „modlitba za pomoc a odpuštění“ v duchovní práci. 4 (1988)

Co znamená v duchovní práci: "Israel je ve vyhnanství - Šchina je spolu s nimi". 5 (1988)

V čem je rozdíl mezi polem a člověkem v poli, v duchovní práci. 6 (1988)

Proč je tak důležitý ženich, že jsou mu odpuštěny jeho hříchy. 7 (1988)

Co znamená, že modlící se musí správně vysvětlovat svá slova. 8 (1988)

Co znamená, že spravedlivý trpí z neštěstí. 9 (1988)

Co znamená čtyři druhy jdoucích do Domu Učení v duchovní práci. 10 (1988)

Jaké dva úrovně předcházejí "Lišma". 11 (1988)

Co je „Tóra a práce“ na cestě Stvořitele. 12 (1988)

Co znamená, že vůdce národa - to je i národ, v duchovní práci. 13 (1988)

Nezbytnost lásky k přátelům. 14 (1988)

Co znamená, že požehnání se nenachází na prázdném místě, v duchovní práci. 15 (1988)

Na jakém základě se buduje svatost. 16 (1988)

Hlavní rozdíl mezi živočišnou duší a božskou duší. 17 (1988)

Kdy se člověk nazývá pracovníkem Stvořitele v duchovní práci. 18 (1988)

Co je stříbro a zlato, Israel a ostatní národy v duchovní práci. 19 (1988)

Co je odměna v práci na odevzdávání. 20 (1988)

Co znamená, že Tóra byla dána z tmy, v duchovní práci. 21 (1988)

Co jsou zásluhy a hříchy spravedlivého v duchovní práci. 22 (1988)

Co znamená v duchovní práci, že začínají z "lo lišma". 23 (1988)

Co znamená: "Skryté - Stvořiteli, ale odhalené - nám" v duchovní práci. 24 (1988)

Co je příprava v předvečer soboty v duchovní práci. 25 (1988)

Jaký je rozdíl mezi zákonem a spravedlností v duchovní práci. 26 (1988)

Co znamená, že Stvořitel nesnáší domýšlivce, v duchovní práci. 27 (1988)

Co znamená skryté a zjevné řízení Stvořitele. 28 (1988)

Jaký je rozdíl mezi pracovníkem Stvořitele a tím, kdo pro Něho nepracuje . 29 (1988)

Co požadovat od shromáždění přátel. 30 (1988)

Jaká činnost člověka v duchovní práci se vztahuje ke Stvořiteli. 31 (1988)

Co jsou dvě činnosti během pádu. 32 (1988)

V čem je rozdíl mezi společným a osobním v duchovní práci. 33 (1988)

Co je den a noc v duchovní práci. 34 (1988)

Co je pomoc v duchovní práci, kterou musí člověk prosit u Stvořitele. 35 (1988)

Jaká je míra návratu. 1 (1989)

Co je velký nebo malý hřích v duchovní práci. 2 (1989)

Jak se liší brány slz od všech ostatních bran. 3 (1989)

Co je "potopa" v duchovní práci. 4 (1989)

Co znamená, že stvoření světa bylo ve formě almužny. 5 (1989)

Co je "výše rozumu" v duchovní práci. 6 (1989)

Co znamená v duchovní práci „Ten, Kdo nepracoval v předvečer soboty, co bude jíst v sobotu?“. 7 (1989)

Co znamená "Pokud narůstá dobro, pak i zlo narůstá" v duchovní práci. 8 (1989)

Co znamená v duchovní práci, že utrpení které přišlo k hříšníkům, začíná u spravedlivých. 9 (1989)

Co znamená v duchovní práci, že žebřík stojí nakloněný. 10 (1989)

Jaké síly je potřeba v práci. 11 (1989)

Co je "hostina ženicha". 12 (1989)

Co je "chléb nepřejícího" v duchovní práci. 13 (1989)

Co znamenají slova "A ulož do srdce svého". 14 (1989)

Co znamená, že spravedliví jsou vidět díky hříšníkům, v duchovní práci. 15 (1989)

Co znamená zákaz požehnat nad prázdným stolem v duchovní práci?. 16 (1989)

Proč je zakázáno popřát příteli mír dříve, než požehná Stvořitel. 17 (1989)

Co znamená, že požehnání nepřebývá nad tím, co je spočítáno v duchovní práci. 18 (1989)

Co znamená v duchovní práci, že se sobota nazývá "Ša-bat". 19 (1989)

Co znamená, že zlý počátek se pozvedá a odvádí na stranu, v duchovní práci. 20 (1989)

Co znamená v duchovní práci: "Opilý se nemodlí". 21 (1989)

Co znamená, že právě v předvečer svátku Pesach jsou položeny čtyři otázky. 22 (1989)

Co znamená v duchovní práci "Pokud nespolknul maror, nesplnil závazek". 23 (1989)

Co znamená: "Nechť požehnání obyčejného koena nebude povrchním ve tvých očích" v duchovní práci. 24 (1989)

Co znamená v duchovní práci: „Člověk, který má vadu, se nepřiblíží“. 25 (1989)

Co znamená "toho, kdo znesvěcuje sebe, znesvěcují shora" v duchovní práci. 26 (1989)

Co je utrpení v duchovní práci. 27 (1989)

Kdo potřebuje znalost, že člověk obstál v zkoušce. 28 (1989)

Co je příprava pro obdržení Tóry - 2. 29 (1989)

Co je zapálení svítidla v duchovní práci. 30 (1989)

Co znamená, že není možné učit Tóru modloslužebníky, v duchovní práci. 31 (1989)

Co znamená, že olej se nazývá dobrými činy, v duchovní práci. 32 (1989)

Co je vlastnost zvědů v duchovní práci. 33 (1989)

Co je mír v duchovní práci. 34 (1989)

Co je "ten, kdo nemá syny" v duchovní práci. 35 (1989)

Co znamená "Neboť v tom je vaše moudrost a rozum v očích národů" v duchovní práci. 36 (1989)

Co znamená „cesta je na začátku trnitá, ale na konci přímá" v duchovní práci. 37 (1989)

Co jsou „soudci a stráže“ v duchovní práci. 38 (1989)

Co znamená "Tóra mluví pouze o zlom počátku" v duchovní práci. 39 (1989)

Co znamená "Každý den oni musí být ve Tvých očích novými" v duchovní práci. 40 (1989)

Rozvrh dne. 41 (1989)

Co znamená: „Abychom byli hlavou, ale ne ocasem“ v duchovní práci. 1 (1990)

Co je "selhání" v duchovní práci. 2 (1990)

Co znamená, že svět je stvořen pro Tóru . 3 (1990)

Co znamená, že nejdůležitější díla spravedlivých - jsou dobré skutky, v duchovní práci.. 4 (1990)

Co znamená, že Země nepřinesla ovoce, dokud nebyl stvořen člověk, v duchovní práci. 5 (1990)

Kdy má člověk používat hrdost v duchovní práci. 6 (1990)

Kdy je čas modlitby a kdy je čas poděkování v duchovní práci. 7 (1990)

Co znamená, že se Esav nazývá člověkem pole, v duchovní práci. 8 (1990)

Co znamená, že žebřík stojí na zemi a jeho vrchol dosahuje nebesa. 9 (1990)

Co znamená v duchovní práci, že, jak řekli naši mudrci, král David neměl život. 10 (1990)

Co znamená v duchovní práci, že svítidlo Chanuky se umísťuje nalevo od vchodu. 11 (1990)

Co znamená, že se Tóra nazývá střední linií, v duchovní práci - 1. 12 (1990)

Co znamená, že díky jednotě Stvořitele a Jeho Šchiny budou vykoupeny všechny hříchy, v duchovní práci. 13 (1990)

Co je „Pravá milost“ v duchovní práci. 14 (1990)

Co znamená, že dokud nepadnul egyptský vládce, neexistovala odpověď na jejich sténání, v duchovní práci. 15 (1990)

Co znamená „kvůli netrpělivosti a těžké práci“ v duchovní práci. 16 (1990)

Jakou pomoc obdrží ten, kdo se přichází očistit. 17 (1990)

Co znamená, že sobotní řeč by neměla být jako všední řeč, v duchovní práci.. 18 (1990)

Co znamená, že se Tóra nazývá střední linií, v duchovní práci - 2. 19 (1990)

Co je "polovina šekelu" v duchovní práci - 2. 20 (1990)

Co znamená: „Jak Já nezištně, tak i vy nezištně" v duchovní práci. 21 (1990)

Jaký je postup pro vymazání Amaleka. 22 (1990)

Co znamená, že Mojžíš měl problémy při určování novoluní, v duchovní práci. 23 (1990)

Co znamená, že každý, kdo přináší sebe k zápalné oběti, je mužem, v duchovní práci. 24 (1990)

Co znamená: "Všechny národy, chvalte Stvořitele" v duchovní práci. 25 (1990)

Co znamená: "Neexistuje svatý jako Stvořitel, neboť není nikdo jiný, kromě Tebe" v duchovní práci. 26 (1990)

Co znamená, že každé stéblo trávy má sílu, která ho řídí, bije a říká „musíš růst“, v duchovní práci. 27 (1990)

Co znamená "Varovat velkých před malými" v duchovní práci. 28 (1990)

Co znamená „Tóra vyčerpává síly člověka“ v duchovní práci. 29 (1990)

Co znamená, že zákon a spravedlnost jsou jménem Stvořitele, v duchovní práci. 30 (1990)

Co znamená, že vyšší požehnání nespočívá na tom, co je spočítáno, v duchovní práci.. 31 (1990)

Co znamená, že Israel naplňuje touhu Stvořitele, v duchovní práci. 32 (1990)

Co znamená "země se polekala a umlkla" v duchovní práci. 33 (1990)

Co jsou „jednoduché nádoby“ v duchovní práci. 34 (1990)

Co znamená „ten, kdo vychutnává hostinu ženicha“ v duchovní práci. 35 (1990)

Co znamená, že synové Esava a Ismaele nechtěli přijmout Tóru, v duchovní práci. 36 (1990)

Co znamená "Šchina svědčí o Israeli" v duchovní práci. 37 (1990)

Co znamená: „Číše požehnání musí být plná“ v duchovní práci. 38 (1990)

Co znamená: "Každý kdo truchlí pro Jeruzalém, bude poctěn uvidět ho v radosti" v duchovní práci. 39 (1990)

Co znamená "Neboť vy jste nejmenší ze všech národů" v duchovní práci. 40 (1990)

Co znamená "lehká přikázání, po kterých člověk šlape svými nohami," v duchovní práci. 41 (1990)

Co znamená požehnání a prokletí v duchovní práci. 42 (1990)

Co znamená "Nesázej pro sebe Ašeru vedle oltáře" v duchovní práci. 43 (1990)

Co je „válka o moc“ v duchovní práci - 2. 44 (1990)

Co znamená: "Skryté - Stvořiteli našemu Všemohoucímu" v duchovní práci. 45 (1990)

Pracovní řád, ustanovený Ba´al HaSulamen. 46 (1990)

Co znamená: „Nemáme jiného Krále, kromě Tebe,“ v duchovní práci. 1 (1991)

Co znamená: „Vrať se, Israeli, ke Stvořiteli svému Všemohoucímu“ v duchovní práci. 2 (1991)

Co znamená „hříšník připraví, ale spravedlivý oblékne“ v duchovní práci. 3 (1991)

Co znamená, že ničitel byl uvnitř potopy a zabíjel, v duchovní práci. 4 (1991)

Co znamená, že dobré skutky spravedlivých jsou jejich zrozením, v duchovní práci.. 5 (1991)

Co jsou "pastýři stáda Abraháma a pastýři stáda Lota" v duchovní práci. 6 (1991)

Co je člověk a co je živočich v duchovní práci. 7 (1991)

Co znamená „A Abrahám zestárnul, na sklonku dní“ v duchovní práci. 8 (1991)

Co je "vůně jeho oděvů" v duchovní práci. 9 (1991)

Co znamená, že Král stojí na svém poli, když zrno leží v kupách, v duchovní práci. 10 (1991)

Co znamená, že zlý počátek a dobrý počátek ochraňuji člověka, v duchovní práci. 11 (1991)

Svíce tyto jsou svaté. 12 (1991)

Co to znamená: „Ty jsi předal silné do rukou slabých“ v duchovní práci. 13 (1991)

Co znamená, že požehnání člověka, je požehnání synů, v duchovní práci. 14 (1991)

Co znamená požehnání: „ten, kdo kvůli mně vykonal zázrak na tomto místě“ v duchovní práci. 15 (1991)

Co znamená: proto, abyste věděli, že Stvořitel je Všemohoucí, je třeba „A polož to na srdce své“ v duchovní práci. 16 (1991)

Co znamená: Neboť zatvrdil jsem Já srdce jeho“ v duchovní práci. 17 (1991)

Co znamená, že je třeba pozvedat pravou ruku nad levou, v duchovní práci. 18 (1991)

Co znamená: "Povstaň, Stvořiteli, a rozprchnou se nepřátele Tvoji" v duchovní práci. 19 (1991)

Co znamená: „Není nic, co by nemělo místo“ v duchovní práci. 20 (1991)

Co to znamená v duchovní práci, že před Purimem čtou sobotní kapitolu „Zachor“ (Pamatuj). 21 (1991)

Co znamená „růže mezi trny“ v duchovní práci. 22 (1991)

Co je „čistota popela krávy“ v duchovní práci. 23 (1991)

Co znamená, že člověk musí porodit syna a dceru, v duchovní práci. 24 (1991)

Co znamená, že člověk, který uskutečnil návrat, se musí nacházet v radosti. 25 (1991)

Co znamená odhalení míry a skrytí dvou v duchovní práci?. 26 (1991)

Co znamená: „Žena, která vydává semeno první, porodí syna“ v duchovní práci. 27 (1991)

Co je svatost a čistota v duchovní práci. 28 (1991)

Co znamená, že se velekněz musí oženit s pannou, v duchovní práci. 29 (1991)

Co znamená, že pro toho, kdo byl na daleké cestě, se Pesach odkládá na druhý Pesach, v duchovní práci. 30 (1991)

Co znamená, že almužny pro chudé dělají Svaté Jméno, v duchovní práci. 31 (1991)

Co jsou prapory v duchovní práci. 32 (1991)

Co znamená, že Stvořitel obrací tvář, v duchovní práci. 33 (1991)

Co znamená "Ochutnává plody jejich v tomto světě, a zásoby se hromadí ve světě budoucím" v duchovní práci. 34 (1991)

Co jsou "zvědové" v duchovní práci. 35 (1991)

Co znamená "mír, mír vzdálenému i blízkému" v duchovní práci. 36 (1991)

Co je "Tóra" a co je "zákon Tóry" v duchovní práci. 37 (1991)

Co je pravá linie v duchovní práci. 38 (1991)

Co znamená, že pravá musí být větší než levá, v duchovní práci. 39 (1991)

Co je pravda a lež v duchovní práci. 40 (1991)

Co musí udělat člověk, pokud se narodil se špatnými vlastnostmi . 41 (1991)

Co znamená: "Zná vůl Pána svého Israel nezná" v duchovní práci. 42 (1991)

Co znamená "A uvidíš Mne zezadu, ale tvář Mojí nebude vidět" v duchovní práci. 43 (1991)

Jaký je důvod, podle kterého byl Israel hoden zdědit Zemi, v duchovní práci. 44 (1991)

Co znamená, že soudce musí soudit úplně spravedlivým soudem, v duchovní práci. 45 (1991)

Co je "syn milované a syn nenáviděné" v duchovní práci. 46 (1991)

Co znamená, že pravá a levá si vzájemně odporují v duchovní práci. 47 (1991)

Knihovnachevron_right

Rabaš/Články

chevron_right

Co je pravá linie v duchovní práci

subscriptions

Listen to this articlevolume_up

מהו ענין קו ימין בעבודה

תשנ"א - מאמר ל"ח
1991 - מאמר 38

הנה חז"ל אמרו (אבות דרבי נתן, י"א, ב') "כל המגביה עצמו על דברי תורה, סוף שמשפילין אותו. וכל המשפיל עצמו על דברי תורה, סוף שמגביהין אותו".

ויש להבין זה, היינו למה דוקא בדברי תורה אסור להיות בעל גאוה. הלא באופן כללי אסור להיות בעל גאוה, כמו שכתוב "מאוד מאוד הוי שפל רוח" (אבות, פרק רביעי, ד'). וכמו כן אמרו "כל המתגאה, אמר הקב"ה, אין אני והוא יכולין לדור במדור אחד". אם כן למה דוקא אמרו בדברי תורה.

ידוע שיש לנו בקיום תו"מ ב' בחינות:

א. נקראים תרי"ג עיטין (עצות),

ב. נקראים תרי"ג פיקודין.

שאלו ב' בחינות באות לנו מכח ב' בחינות שיש בעולם:

א. נקראת מטרת הבריאה,

ב. נקראת תיקון הבריאה.

שענין מטרת הבריאה, רצונו להטיב לנבראיו, שבגלל זה ברא בהנבראים רצון והשתוקקות לקבל הנאה ותענוג. והכלי הזה לקבלת התענוג, הוא בא מצד הבורא. לכן הכלי הזה הוא בשלמות. כלומר, שאין האדם צריך לעבוד לעשות לו כלי, אלא זה יש לו מצד הטבע, כי בכל מקום שהאדם רואה, שיש ממה להנות, תיכף הוא משתוקק אליו, כמו שכתוב "עין רואה והלב חומד".

אולם אח"כ נעשה תיקון, היינו בכדי שלא יהיה ענין הבושה בעת קבלת הטוב ועונג, נעשה ענין הצמצום והסתר, שלא רואים שיש תענוג. וממילא אין האדם רואה את הטוב ועונג, שיחשוק להטוב ועונג הזה, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים. אלא לאחר שיהיה להם כלים דהשפעה, שע"י קבלת התענוג בכלים האלו, כבר נסתלקה מהם הבושה בעת קבלת התענוג, אז נעבר ההסתר ורואים את הטוב ועונג, מה שהבורא רוצה לתת להנבראים.

אבל יש לדעת, שכל עבודה שלנו היא בעשיית הכלי דהשפעה, היות שהכלי הזה הוא נגד הטבע שלנו. ואיך האדם מסוגל ללכת נגד הטבע. לכן מתחילים לקיים תו"מ בעל מנת לקבל, כמו שאומר הזה"ק, שיש לקיים תו"מ מחמת יראה. והיראה הזו מתפרשת בב' אופנים:

א. הוא מקיים תו"מ מחמת שכר ועונש בעולם הזה, היינו בריאות, ופרנסה וכדומה.

ב. הוא מקיים תו"מ מחמת שכר ועונש בעולם הבא, היינו שיהיה לו גן עדן ושלא יהיה לו גיהנום.

נמצא, שאלו ב' בחינות הן לא בסתירה להרצון לקבל, שהוא הטבע של האדם. ואח"כ כבר נכנס בעבודה של בחינת דומם דקדושה, שענין "דומם" היא בחינה הראשונה, שמבחינה זו כולם מתחילים. וזה שייך לכל הכלל. כלומר, שבבחינת מקיף, האור מאיר לכל הכלל ישראל. היינו, לכל אלה שיש להם אחיזה בתו"מ, כבר מאיר בהם האור מקיף. כי פירושו של אור מקיף הוא, שהאור מאיר מחוץ להכלים.

וזהו מטעם, שהאור צריך כלי, שתהיה לו השתוות עם האור. כלומר, היות שהאור הוא בבחינת להשפיע, כמו כן צריך הכלי להיות בעל מנת להשפיע. והיות שכל זמן שהאדם לא הכשיר את הכלים שלו, שיהיו בעל מנת להשפיע, אז האור נמצא מבחוץ להכלי. אלא משם הוא מאיר להכלי. שעל ידי זה הכלי מקבל לאט לאט צורך להשתוות עם האור, ומחפש עצות, איך לקבל השתוות עם האור. היינו, שיהיה להכלי, הנקרא "רצון לקבל", כח לעשות בעל מנת להשפיע.

ואומר הזה"ק, שיש אופן לקיים תו"מ מחמת יראה:

ג. הוא מקיים תו"מ מחמת "בגין דאיהו רב ושליט". שפירושו הוא, מטעם שהיראה המביאתו לקיים תו"מ, אינה מטעם שהרצון לקבל יהנה מזה, היינו שע"י קיום תו"מ הוא יקבל איזו תמורה, שמהתמורה הוא יהנה. אלא הגדלות והחשיבות של המלך, זה מחייב אותו, שהוא רוצה לשמש את המלך. ואינו רוצה שום תמורה עבור יגיעתו בתו"מ. אלא המעשים שהוא עושה להשפיע להמלך, זהו הנאה שלו.

אולם איך האדם יכול לקבל ההרגשה הזו של גדלות וחשיבות המלך, בו בזמן שיש הסתרה על גדלות וחשיבות המלך, שזה נעשה מכח הצמצום כנ"ל. ואם כן, מאיפה יקבל את גדלות ה'.

וכאן מתחילה העבודה בבחינת "אמונה למעלה מהדעת". כלומר, שהאדם צריך להאמין בגדלות וחשיבות המלך. והעבודה הזו נקראת, שהאדם צריך לבקש מה', ש"יתגדל ויתקדש שמיה רבה". היינו, שיתגלה בעולם את גדלותו וחשיבותו של הקב"ה. כי כל זמן שהאדם משוקע בהרצון לקבל, למדנו, יש תיקון, הנקרא "הסתרה על השגחה עליונה", שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.

כי אחרת לא יהיה שום מקום לבחירה, שיהיה אפשר לעשות משהו בעל מנת להשפיע. כידוע, שעל תענוגים קטנים יותר קל לוותר עליהם, ולומר, אם לא בעל מנת להשפיע, אני לא רוצה להשתמש עמהם. מה שאין כן תענוגים גדולים, בטח שקשה לוותר עליהם. לכן היתה מוכרחת להיות הסתרה על השגחה עליונה.

אולם בכדי שהאדם יתקיים בעולם, ובלי תענוג אין שום קיום להנבראים, וזהו מסיבת מטרת הבריאה, שהיא להטיב לנבראיו, לכן אומר האר"י הקדוש, שע"י שבירת הכלים שהיה בעולם הנקודים, נפלו ניצוצין לתוך הקליפות, המחיים את הקליפות, בכדי שלא יתבטלו. והם נקראים בשם "נהירו דקיק" בלשון הזה"ק. ומנהירו דקיק הזה נמשך כל התענוגים הגשמיים.

מה שאין כן הטוב ועונג האמיתי, הוא מלובש בתורה. לכן על התענוגים הגשמיים, שהתענוגים לא כל כך גדולים כמו הרוחניים, מתחילים ללמוד עליהם לקבל אותם בעל מנת להשפיע. ובשיעור שהאדם נכנס בעבודה דלהשפיע, בשיעור זה מסתלק ממנו ההעלם וההסתר, שיש על התענוג של התורה ומצות.

אבל איך האדם מקבל כח לעבוד בעל מנת להשפיע על תענוגים קטנים, הלא אין האדם מסוגל לעבוד אלא לתועלת עצמו. אם כן, באיזה אופן הוא יכול להתחיל, שיהיה בידו משהו לוותר מתועלת עצמו. התשובה היא, כי על זה אמרו חז"ל "אמר הקב"ה, בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". כלומר, שהאדם, בזמן שהוא עוסק בתורה, הוא צריך לכוון, שהתורה תיתן לו מאור, שירצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמו. ובחינה זו נקראת "תרי"ג עיטין (עצות)". היינו, שזהו הוא רק עצות, איך להגיע לבחינת השתוות הצורה, הנקראת "דביקות בה'".

ולאחר שהאדם זכה להשיג כלי, הנקרא "רצון להשפיע", הוא זוכה אח"כ לבחינת תורה, שהוא בחינת שמותיו של הקב"ה. ובחינה זו נקראת בלשון הזה"ק "תרי"ג פיקודין", שפירושו הוא, שבכל מצוה מופקד אור מיוחד השייך לאותה מצוה, שהתורה הזו נקראת בחינת "שמותיו של הקב"ה".

ואז האדם יכול להשיג את הטוב ועונג שישנו במחשבת הבריאה, הנקראת בשם "רצונו להטיב לנבראיו". ואז הוא זוכה לבחינת "אורייתא וישראל וקוב"ה חד הוא". ולבחינה זו האדם צריך להגיע, כמו שכתוב בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ה).

אולם עיקר עבודת האדם מתחילה, בזמן שהאדם רוצה לקיים תו"מ מטעם גדלות ה', היינו שהוא רוצה להגיע, שכל מעשיו יהיו בעל מנת להשפיע. אז באים להאדם עליות וירידות. היות שהכל בנוי על בחינת אמונה למעלה מהדעת. לכן לפעמים מאיר לו בחינת אמונה, ולפעמים אינו מאיר לו. והאדם צריך להאמין אז, ש"אין עוד מלבדו", היינו ש"אין שום כח אחר בעולם חוץ מכח הקב"ה".

ואמר אאמו"ר זצ"ל, שהאדם צריך להאמין, שגם הירידות נותן הבורא. זאת אומרת, שהאדם צריך להאמין למעלה מהדעת, שהבורא הוא שומע תפלת כל פה. היינו, הן לאדם חשוב והן לאדם פשוט. כלומר, אפילו שהאדם מרגיש, שהוא איש פשוט, היינו שחסר לו תורה וחסר לו כח עבודה, מכל מקום ע"י תפלה, הבורא נותן לו הכל, אם הוא מתפלל, שהבורא יקרב אותו אליו, והוא רוצה לשמש את המלך בלי שום תמורה.

אבל מה הוא יכול לעשות, שאין הגוף מסכים לזה. לכן הוא מבקש מהבורא, שיקח אותו בתור עבד, שישמש את הבורא. והגם שאין לו שום זכיות יותר מאחרים, אבל הוא מרגיש דחף פנימי, שמעורר אותו להיות משמש את המלך. אבל אין לו שליטה על הגוף. לכן הוא מבקש מה', שהוא יכול לעזור לו. וזה נקרא, שהוא מאמין, שה' הוא שומע תפלת כל פה.

אולם בזמן שהאדם מרגיש חסרון, ומרגיש את שפלותו, ויש כלל, ש"מחסרונות אין האדם יכול לחיות, האדם יכול לחיות רק ממילוי", שרק ממה שהאדם מרגיש טעם של שלימות, רק מזה האדם יכול לחיות.

אי לזאת, ניתן לו לעבוד בדרך אחרת, הנקראת "קו ימין". היינו, דרך שבה האדם מרגיש שלימות. אולם כאן, בזמן שהאדם רוצה לעבור מ"קו שמאל", שהוא דבר הצריך תיקון, שזה נקרא "שמאל" בעבודה, ותיקון שייך לומר, דוקא בזמן שיש קלקול, אז שייך תיקון.

ואם כן, כשהאדם רואה בקו שמאל, איך שאין לו שום שליטה על הגוף, ואינו רוצה לעשות שום דבר רק לתועלת עצמו, אם כן איך הוא יכול אח"כ לעבור לקו ימין, ולשמוח בזה שיש לו שלימות, ולתת אז שבח ותודה, שה' קירב אותו לעבודתו. הרי הם "שני כתובים המכחישים זה את זה".

והענין הוא, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, שבעבודת ה' יש תמיד סתירות, שהם נקראים "ימין" ו"שמאל". וזה נוהג בעולמות עליונים. והם בסתירה זה לזה, עד שבא קו האמצעי ומכריע ביניהם. כמו שכתוב "עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם". ואמר, בסדר העבודה גם כן יש סתירות. וזה נמשך מהשורשים העליונים, שמצד אחד אנו רואים, שהכתוב אומר "ויגבה לבו בדרכי ה'", ומצד השני אמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח". אלא שהם נוהגים בב' זמנים, בזה אחר זה. ורק בסוף עבודה הם נוהגים בזמן אחד. היינו, לאחר שבא לקו האמצעי, כמו שאמרו חז"ל "ג' שותפין הם באדם. הקב"ה, אביו, ואמו. אביו נותן הלובן, ואמו נותנת האודם, והקב"ה נותן את הנשמה", שרק בקו האמצעי נוהגים כולם ביחד.

לכן בזמן שהאדם הולך בדרך של קו שמאל, הוא צריך להיות בעל גאוה, כמו שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'". כלומר, שהוא צריך לומר, כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין ל"ז) "לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם". זאת אומרת, שהוא צריך להשתדל להגיע למטרת הבריאה, שהיא רצונו להטיב לנבראיו.

אם כן הוא צריך להשתדל, שאצלו תתקיים מטרת הבריאה. ומטרם שהשיג את המטרה, הוא צריך להיות בעל חסרון. ויצטער על זה, שאין הוא בא לדרגת השלמות, כמו שמתאים להנברא, שהבורא ברא. וזה נקרא בחינת "שמאל", היינו בחינת חסרון.

אולם מה יעשה האדם מטרם שהגיע להשלימות, והוא נמצא בבחינת חסרון. ומחסרונות אין האדם יכול להתקיים, אלא האדם מוכרח לקבל חיות. וחיות יכולים לקבל רק משלימות, שמזה שיש להאדם הנאה ותענוג, מזה האדם יכול להתקיים. מה שאין כן מהשמאל אי אפשר לחיות.

אז האדם צריך לעבור לקו ימין, שנקרא "שלימות". אבל איך האדם יכול לקבל שלימות, בו בזמן שהוא רואה, שהוא "בעירום וחוסר כל". וממה הוא יכול לקבל שלימות. כלומר, ממה הוא יכול לקבל הנאה ותענוג במצב הזה.

התשובה היא, כי האדם צריך לומר אז, שהוא לא רואה, שהוא יותר חשוב משאר אנשים, שאין להם שום זכיה, שיהיה להם רצון וחשק לתו"מ. היינו, שאפילו לשלא לשמה אין להם שום צורך. והוא רואה, שה' נתן לו רצון וחשק לעשות משהו בתורה ועבודה. והגם שאין לו שום טעם בעבודה, אבל מבחינת המעשה כן יש לו זכיה לעשות משהו. אלא רק הכוונות שלו אינם בסדר. אבל הוא רואה, שהקצת אחיזה כן יש לו.

מה שאין כן לאחרים ה' לא נתן את הרצון וחשק לעשות משהו בתורה ועבודה. והוא מאמין בזה, שהוא דבר גדול. הגם שלא מרגיש עוד את החשיבות שבדבר, מכל מקום הוא מאמין בזה למעלה מהדעת.

ועוד הוא רואה, שיש הרבה אנשים, שהם שמחים, בזה שעוסקים בתו"מ. והם שמחים ומסתכלים על החילוניים, כמו סתם בהמות. ועל הכוונה הם בכלל לא חושבים. אם כן מדוע הוא לא יהיה שמח כמוהם. היינו, שהם מרגישים בעבודתם שלימות. ומדוע מגיע לי שלימות יותר גדולה. היינו אם אני רואה, שאין בידי לעשות בעל מנת להשפיע, אני מרגיש לבעל חסרון. מי אומר שמגיעה לי מדרגה יותר גדולה, ממה שיש להם.

נמצא, שהאדם צריך להשפיל עצמו, ולומר, שלא מגיעה לו מדרגה יותר גדולה מאחרים. ומזה האדם יכול לקבל שלימות, היינו לשמוח ממה שיש לו קצת אחיזה בעבודת ה'. ומזה הוא צריך להיות בשמחה כל היום.

ובהאמור יש לפרש מה ששאלנו, מה שכתוב "כל המגביה עצמו על דברי תורה, סוף שמשפילין אותו. וכל המשפיל עצמו על דברי תורה, סוף שמגביהין אותו". ושאלנו, מדוע דוקא בדברי תורה אסור, הלא אמרו חז"ל "מאוד מאוד הוי שפל רוח". ולאו דוקא בדברי תורה.

והתשובה היא, שכאן המדובר באלו אנשים שרוצים ללכת בדרך ה' על דרך האמת. היינו, שכל מעשיהם יהיו רק בעל מנת להשפיע. והוא מקיים מה שכתוב "ויגבה לבו בדרכי ה'", שענין "הגאוה" איננו שהוא רוצה מה שהוא עבור תועלת עצמו, אלא הוא רוצה להיבטל לה', ועבור עצמו הוא רוצה להמית את הרצון הזה, הנקרא "רצון לקבל". והוא רוצה לקיים מה שאמרו חז"ל "אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה".

נמצא, שהגאוה שלו אינו למי שהוא בעל גאוה, שעליו אמרו "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". אלא כאן הגאוה שלו היא, שהוא רוצה להמית את הרצון לקבל שלו, ולא להיות כמו שאר אנשים, שדואגים רק לתועלת עצמו.

ומכל מקום אמרו, שיש זמן, שהוא צריך להיות בשפלות, היינו להסתפק במועט. היינו, שהוא לא צריך להיות עובד ה' יותר מהכלל, אלא כמו שהכלל עובד בבחינת המעשה, ועל הכוונה לא נותנים תשומת לב, ובזה הם מסתפקים, והם עושים הכל בשמחה, כל אחד לפי דרגה דיליה, ממה שקבל מהחינוך. לכן הוא אומר אז, גם אני "בתוך עמי יושבת", ואין אני זקוק לגדולות. ובאמת יש להבין, הלא יותר טוב הוא כשעובד בדרך להגיע למצב של לשמה.

והתשובה היא, היות בכדי להגיע לדרגת לשמה, יש שם עבודה גדולה, עד שמגיעים לזה. ונמצא, שבינתים, כלומר בזמן העבודה, יש עליות וירידות, מטעם שהעבודה זו היא נגד הטבע. ובזמן שהאדם רואה, שאין לו עדיין התקדמות בדרך להגיע לרצון להשפיע, נמצא שהוא במצב של חסרון. ומחסרונות אין האדם יכול לחיות ולקבל מהם שמחה. לכן נמצא אז בלי חיות.

וזה נקרא "עבודת השמאל". לכן מוכרח האדם לעבור לעבודת הימין, שימין נקרא שלימות. ובזמן שהאדם מרגיש עצמו, שהוא במצב השלימות, מזה האדם יכול לקבל שמחה וחיות, ולהנות מעבודתו שהוא עובד ה', ויתן שבח והודיה לה', בזה שזיכה אותו, שנתן לו קצת אחיזה בעבודת ה', אחרת אין האדם יכול להתקיים ומוכרח ליפול במצב של עצבות.

ובזמן של עצבות אין האדם מסוגל לעבוד. אלא כל התענוגים שלו יכול למצוא בתענוג של שינה. היות בזמן שהאדם ישן, האדם מרגיש עצמו, כאילו שהוא ברח מהיסורים שלו. ובגלל זה האדם מוכרח להכנס לעבודת הכלל. אבל אח"כ האדם שוב נכנס לעבודת השמאל. אבל צריך להיות במידה ובמשקל. אבל העיקר זמן האדם צריך להיות בעבודת הימין, עד שה' יעזור לו, ויתן לו את הקו האמצעי, כנ"ל, ש"יש ג' שותפים באדם. הקב"ה, אביו, ואמו".

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (בלק, שישי) "יזל מים מדליו". הנה "מים" נקרא תורה. דליו הוא מלשון "דלי", היינו מהדלי שואבים מים. דלי הוא מלשון דל. דל היא בחינת עניות. ו"אין עני אלא בדעת".

הכתוב בא להשמיענו, שמי שרוצה לזכות לבחינת תורה, היינו שה' יתן לו פקיחת עינים בתורה, יש לו לעבור הרבה הרבה מצבים, עד שזוכים לפקיחת עינים בתורה. שיש לדעת, שאי אפשר לזכות לבחינת תורה, מטרם שהאדם זכה לבחינת כלים המוכשרים לבחינת תורה.

וזהו כנ"ל, שלפני שזוכים לבחינת תרי"ג פיקודין, צריכים מקודם לעבור את הקיום של תרי"ג עיטין (עצות), שהם עצות, איך שהאדם יהיה בידו האמצעים, איך להכשיר את עצמו, להגיע לדרגת תרי"ג פיקודין, שאז נוהג ענין של קו שמאל וקו ימין. וכידוע, שההתחלה צריכה להיות בקו אחד. ואח"כ עוברים לקו שמאל. ואז נעשה מקו אחד, קו ימין. ואז, בזמן שהקו אחד נעשה קו ימין, כבר קשה ללכת על קו אחד, היינו להיות בשמחה ובחיות מזה שעוסק רק בבחינת המעשה, ולא נתן חשבון לעצמו, אם זה בעל מנת להשפיע.

... עכשיו בזמן שעבר בעבודה של השמאל, היינו בבחינת גאוה, בבחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'", היינו שהוא לא רוצה להיות כמו הכלל, אלא הוא רוצה לעבוד בבחינת הפרט, ואיך הוא יכול אח"כ להשפיל עצמו וללכת בדרך, שהיה נקרא מקודם קו אחד, שפירושו, שלא היה יודע, שיש עוד קו. מה שאין כן עתה, שהוא רואה, שיש ענין קו שמאל, איך הוא יכול להשפיל את עצמו, ולקחת חזרה את הדרך, מה שעזב אותה, ולומר, שאני חוזר להדרך, שאמרתי, שהדרך הזו מתאימה לאנשים פשוטים ולא בשבילי. אם כן, קשה לו עכשיו לחזור להדרך, שנקראת עתה "קו ימין".

ועל זה בא להשמיענו, שהאדם צריך לחזור לבחינת "דל ועני", כאילו אין לו שום דעת, במה שהוא חוזר לדרך השלימות, הנקרא עכשיו "ימין". אבל הוא צריך כל פעם לחזור לשמאל. נמצא, שע"י חזרתו לבחינת ימין הוא נעשה דל. ומהרבה "דלים ועניים" נעשו דלי. ומהדלי הזה נעשה דליו. וממנו יזל מים. ומים נקרא תורה.

היינו, ע"י "הדליים" האלו הוא יזכה אח"כ לבחינת תורה. וזה שכתוב "כל המגביה עצמו על דברי תורה, סוף שמשפילין אותו", מטעם שהוא צריך להשפיל עצמו וללכת בימין. וכל המשפיל עצמו והולך בימין, מגביהין אותו וזוכה לתורה.

Kabala Media

Kabala Media

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

מהו ענין קו ימין בעבודה

Kabala Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved

Kabala Media

Kabala Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

מהו ענין קו ימין בעבודה

Kabala MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Kabala Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved