ענין לקיחת שרה לפרעה ולאבימלך, הוא סימן לבנים שגואלם חזק הוא, וכל הגוים יהיו נחלתם, וינצלו מפרעה מלך מצרים ומסבלות מלכי בבל. והענין, (ישעיה נה ח) "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי". כי קדוש ונשגב ומרומם על כל העולמות א"ס וא"ת.
(ברכות לד ב) "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה אלקים זולתך". ימות המשיח הוא בחינת, (ע"ז ג.) "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". (ברכות יז.) ו"העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה וכו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה". דהיינו, (שמות כב יט) "בלתי להוי' לבדו". שזה אינו מושג כלל, האיך אפשר להתענג מהנתינה לאחרים, באופן שלא יגיע לעצמו אפילו משהו. וזה סוד, (ישעיה סד ג) "עין לא ראתה". וז"ע טעות המרגלים, (במדבר יג לא) "כי חזק הוא ממנו". - כביכול. שלא הבינו מציאות שכר הנשמות לעולם הבא האמיתית, דהיינו, שלא לקבל פרס מרבו.
אבל אברהם אבינו ע"ה, כבר תיקן זאת בתפילתו, (בראשית טו ח) "במה אדע כי אירשנה". כי כשאמר לו הקב"ה, (זהר לך הסולם אות שכא) "שכרך הרבה מאד לעולם הבא". התחיל להתמרמר, "ואנכי הולך (לבית עולמי) ערירי (ער בכור יהודה וכו') ובן משק ביתי וכו' יורש אותי". דהיינו, אין לו הבנה בבחינת מ"ה סוד דכר, להשפיע באופן שלא יגיע תענוג לעצמו. והבן מאוד בסוד. "בלתי לה' לבדו". אלא ב"ן סוד נוקבא, והוא בן ביתי אליעזר מבני כנען, וכל מה שטרח בשבילו טרח. וה' יראה לו לשכון באהלו מבלי לו אשר לא עמל בו ולא גדלו. ואיך אפשר לאדם לחיות בלא אכילה ושתיה. ובאכלו ושתו, אז, (דברים כח לח) "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף". על צד היותר טוב.
וכל שכן לעולם הבא שאין בו אכילה ושתיה. ולא בחינת נוקבא כלל, שמה "במה אדע" וכו'. במה אקבל שכרי. ומאי אהני לי יציאת מצרים.
ע"ז השיבו הקב"ה, (ישעיה נה ח) "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וכו'. ויאמר לו, "לא יירשך זה", פירוש, לא בשביל בן כנען אתה עובד, "כי לא מחשבותי" וכו'. אלא, "כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך". בשבילו אתה עובד, בסוד, בגלל הדבר הזה אני מצוך, דהיינו, גללי אדם. וז"ס, "אשר יצא ממעיך". "כי לא מחשבותי מחשבותיכם". אל תדמה בדעתך שאותן המחשבות שמפרנסין אותך בעולם הזה הם מחשבותי לעולם הבא, זה אינו, אלא אם רוצה להשיג זאת בעולם הזה, (שבת קנו., נדרים לב., זהר נשא הסולם אות קצ, פנחס אות סד) "צא מאצטגנינות שלך". בסוד, "צא ולמד". דהיינו, "ויוצא אותו החוצה". חוץ למחנה, ויאמר לו הבט מלמעלה למטה וספור הכוכבים, דהיינו, שלמעלה הכוכבים אינם מאירים, כמו הלבנה שמאירה למטה אינה מאירה למעלה, לכן בעת שהכוכבים האירו למטה לאברהם אבינו ע"ה הוציא אותו למעלה מהם, וצוהו לספור הכוכבים אם תוכל לספור אותם, ולא יכול כי חשך העולם בעדו.
ואז נאמר לו מפי הגבורה, "כה יהיה זרעך". אשר תניח ברכה לעולם הבא, דהיינו, זיו השכינה בלתי להוי' לבדו. דהיינו, שרואה שכל עבודתו נשארת לעולם הבא משעות הפנויות שלו, שדוקא אז עיקר הזווג ששם אינה בעולת בעל, והיא פנויה ומותרת לו, ואז נתחבר בצדק, "ויחשבה לו צדקה". בלי שום תפיסה והשגה רק, "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה". כי ראה בעיניו שאין לו שום סיוע כלל.
)כי לרשעים גסי רוח, נדמה להם כחוט השערה ומעשה אבותיהם בידיהם ובוכין. לצדיקים שפלי רוח, נדמה להם כהר גבוה, בסוד, "כי חזק הוא" וכו', והכל על מקומו שב בשלום והשמחה רבה.)
לאחר מעשה זה נתגלה אליו הדיבור, "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים". דהיינו, שלא שלט בו אש דכבשן האש, בסוד, (משלי כז כו) "כבשים ללבושך". בסוד, (ישעיה מג ב) "כי תלך במו אש לא תכוה" וכו'.
כי עד כאן ... ... להזדווג לשרה בסוד (עי' כלה רבתי פ"א מי"ד) "נתחממו נעשו אש". והוא כבשן האש, אבל מתוך שהוציא אותו החוצה לספור הכוכבים ניצול מכבשן האש, ונעשה אש שורף אש, והוא עפר ואפר בסוד, (קהלת ג כ) "הכל היה מן העפר". לא היה יכול להוליד, אבל כשנצרף בכבשן האש הנ"ל, ונעשה אפר, היה יכול להוליד כי אדרבה, "אשר יצא ממעיך הוא יירשך". ובזה אפשר להשיג מעט הפסוק, (דברים כג יד טו) "ויתד תהיה לך על אזנך והיה בשבתך חוץ וחפרתה בה ושבת וכו' והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך". (ואולי ז"ס, (שמות לג כג) "וראית את אחורי", סוד עוה"ב. "ופני", סוד עוה"ז ניחא דרוחא, "לא יראו").
וז"ס הצדקה שזורקים לעניים והעניים אינם יודעים ממי מקבלים ואינם נותנים תודה לבעליהם כלל.
וז"ע שאמרו חז"ל, (כתובות ה:) ש"אצבעתיו של האדם דומות ליתדות וכו' שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעתיו באזניו". ויעלה הכל כהוגן.
וז"ע לקיחת שרה לאבימלך, כי ביציאת מצרים היה אברהם כבד מאד במקנה ורכוש רב, והיה ירא מאליעזר עבדו שלא ירש אותו, כנ"ל. ולכן היה, (בראשית יב ט) "הלוך ונסוע הנגבה". בסוד, (רש"י בראשית יג ג) "בחזרתו פרע הקפותיו". "ויסע משם אברהם וכו', ויגר בגרר, ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא, וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה".
והגם שאבימלך רצה להזדווג עמה בחשבו שפנויה היא, ושייכת לחלקו, "לא קרב אליה". וזה, "ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא". שהיא אשת נביא ולא אשת אבימלך, כדי שיהיה אפשר לאברהם להוריש לאותו שיצא ממעיו, ולא לבן ביתו.
וזה שהודה אבימלך, "הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ולשרה אמר הנה נתתי אלף כסף לאחיך הנה הוא לך כסות עינים לכל אשר אתך ואת כל ונוכחת". פירוש, הגם שאנכי נתתי אלף כסף, אבל הוא לך כסות עינים, דהיינו, ניבא ואינו יודע מה ניבא, בסוד, (ישעיה סד ג) "עין לא ראתה". והנתינה הזאת בכסות עינים דוקא לכל אשר אתך, דהיינו, אליעזר עבד אברהם, "ואת כל ונוכחת". והכל יודעין שלא מאבימלך נתעברה שרה אלא, "אברהם הוליד את יצחק". כי דמותו של יצחק היה דומה לאברהם ממש, ואין אדם רואה את עצמו (לכן היו כסות עינים כנ"ל) וזה (זהר לך הסולם אות שכו, נשא קצ, ב"ר פמ"ד) "אברם לא מוליד". שהיו ליצני הדור אומרים וכו', אבל, "אברהם מוליד". בסוד, "אב המון גוים".
שרי אינה יולדת שרה יולדת (קה"ר פ"ה, תנחומא שופטים פ"א, ועוד).
וזה סוד, שהיה כאן הדיבור (בראשית טו ז) "אני הוי' אשר הוצאתיך מאור כשדים" וכו'. (מכות כד., הוריות ח., ילקוט שמעוני לג תקנא) "אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענום". והוא כלל כל התורה, וזה גם ענין של מצות תפילין של ראש ושל יד, דומה לנ' וכ' דאנכי, כי סוד אות ק' כד מם סתומא אתפתחת אתעבידת ק', ומשיכו דאות נון ככפלתא דנון כפופה, בסוד, אורות אימא שבוקעים את המצח, (דברים כח י) "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך". בסוד, (תהלים פט מט) "מי גבר יחיה ולא יראה מות". וע"כ מפלת השונאים היא מפלה עולמית, ולכן מתיראים מאוד מאור הנ"ל, וז"ש, "וראו וכו' ויראו". מ"מ צריך ג"כ תפילין של יד, ואע"ג דבשל ראש נוקבא ג"כ אתכללת בסוד, "זכור ושמור" וכו', אבל בראש נוקבא אתכללת בדכורא, וצריך להתכלל ג"כ בדבור אחד "שמור וזכור". וז"ס, תפילין של יד שהוא סיפא דרישא, ובסוד, (שה"ש ח ו) "שימני כחותם" וכו', (סנהדרין ז.,ילקוט שמעוני בכ"מ) "כי רחימתין הוה עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן". וכ"ז לאחר שזכה לחלוקא דרבנן ולטלית נאה בסוד ... דהיינו דוקא טלית גדול וכו'.