הכותרות הוספו על ידי עורכי המהדורה.
25. ולמעלה מהפתח הזה, למעלה מאורות נה"י, עומד אברהם, ימין של הקב"ה, חסד. ולפתח אחר עומד יצחק, שנעקד על גבי המזבח, והיה קורבן תמים לפני הקב"ה, והוא גבורה. ולפתח אחר בתוך ההיכל עומד יעקב, איש תם, וי"ב השבטים מסביב לו, והשכינה על ראשם. ואלו אורות דחג"ת שבהיכל הזה, כי אברהם יצחק יעקב הם חג"ת.
26. וכשישראל בעת צרה, מתעוררים שלושת האבות, ומעוררים את השכינה, שתגן על ישראל.
ואז עולה השכינה ומתעטרת למעלה, שמקבלת ג"ר, הנקראים עטרות, ומְגִנה על ישראל.
כי אין השכינה יכולה להגן על ישראל, אלא רק אחר שמשיגה מוחין דג"ר, וע"י התעוררות האבות, חג"ת. כלומר, ע"י שחג"ת דז"א עולים ונעשים חב"ד, ממשיכים ג"ר אל השכינה. וכאן אורות דג"ר של ההיכל.
("שבעה היכלות שבגן עדן", פרשת בראשית-ב)
108. נטל הקב"ה את שם בן נוח, והפריש אותו לכוהן עליון, ולשרֵת אותו. והִשרה שכינתו עימו, וקרא שמו מלכִּי צֶדק מלך שלם. והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו, עד שבא אברהם, ולמד תורה במדרשו של שם. והתעסק הקב"ה באברהם, ונשכחו כל האחרים. בא אברהם והתפלל לפני הקב"ה, שיַשרה שכינתו תמיד בביתו של שם, והודה לו, כמ"ש, אתה כוהן לעולם על דִבְרתי מלכי צדק.
("ויָרַח ה' את ריח הניחוח", נוח, זוהר חדש)
28. כיוון שראה הקב"ה את ההתעוררות שלו ואת התשוקה שלו, מיד נִגלה עליו ואמר לו, לך לך. לדעת את עצמך, ולתקן את עצמך.
("לך לך לתקן את עצמך", לך לך)
58. וייקח אברם את שרי אשתו. כלומר, שהמשיך אותה בדברים טובים. כי אין רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחר בלי רצונה. וכן כתוב, קח את אהרון, קח את הלוויים. משום זה, וייקח אברם את שרי, המשיך אותה בדברים טובים, והודיע לה, כמה רעים הם דרכי בני הדור. וע"כ כתוב, וייקח אברם את שרי אשתו.
59. ואת לוט בן אחיו. למה ראה אברהם, להדביק את לוט אליו? משום שצפה ברוח הקודש, שדוד עתיד לצאת ממנו. ואת הנפש אשר עשו בחרן, אלו הם גרים וגיורות, שתיקנו את הנפשות שלהם. אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה הייתה מגיירת את הנשים. וע"כ מעלה עליהם הכתוב, כאילו עשו אותם.
("וייקח אברם את שרי", לך לך)
223. מי העיר ממזרח? זהו אברהם, שלקח התעוררות אל הקב"ה ממזרח. כי כשראה את השמש יוצא בבוקר מצד מזרח, לקח לעצמו התעוררות, שהוא הקב"ה. אמר על השמש, זהו המלך שברא אותי. ועָבד אל השמש כל היום. לערב ראה ששקעה השמש והלבנה האירה, אמר על הלבנה, זהו ודאי השולט על עבודה שעבד כל אותו היום, אל השמש, שהרי השמש נחשך מפני הלבנה ואינו מאיר. עבד אל הלבנה כל אותה הלילה.
224. בבוקר ראה שהלבנה הולכת לה חשוכה, והאיר צד המזרח, אמר, בוודאי, שיש מלך ושליט על כל אלו, שמנהיג אותם. כיוון שראה הקב"ה חשקו של אברהם אליו, אז נגלה אליו ודיבר עימו. כמ"ש, צדק יקראהו לרגלו. צדק זה הקב"ה, שקרא לו, ודיבר עימו, ונגלה אליו.
("ויהי בימי אַמְרָפֶל", לך לך)
106. ואברהם ושרה היו מתקנים טבילה לכל אדם, הוא לאנשים והיא לנשים.
הטעם שאברהם עסק לטהר בני אדם, משום שהוא טהור ונקרא טהור, כמ"ש, מי ייתן טהור מִטמא לא אחד, שטהור זה אברהם, שיצא מתרח הטמא.
107. ע"כ עסק אברהם בטבילה, כדי לתקן את המדרגה של אברהם. ומדרגתו מים, חסדים, ומשום זה התקין לטהר בני העולם במים.
("והנה שלושה אנשים", ויירא)
225. כאשר ברא אלקים את העולם, לא היה העולם עומד, אלא היה מתמוטט לכאן ולכאן. אמר הקב"ה אל העולם, מה לך שאתה מתמוטט? אמר לו, ריבונו של עולם, איני יכול לעמוד, כי אין בי יסוד שעליו אעמוד.
226. אמר לו הקב"ה, הרי אני עתיד להעמיד בתוכך צדיק אחד, אברהם, שהוא יאהב אותי. מיד עמד העולם על קיומו. כתוב, אלה תולדות השמיים והארץ בְּהִבָּראם. אל תקרא בהִבראם, אלא באברהם, כי באברהם התקיים העולם.
227. העולם השיב להקב"ה, אותו אברהם, עתיד שייצאו ממנו בנים, שיחריבו את ביהמ"ק, וישרפו התורה. אמר לו הקב"ה, אדם אחד עתיד לצאת ממנו, יעקב, וייצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים. מיד התקיים העולם בשבילו.
("ויהי בימי אַמְרָפֶל", לך לך)
114. כשחטא אדה"ר, חטא בעצה"ד טו"ר. והוא חטא בו וגרם מוות לכל העולם. כתוב, ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם. וכשבא אברהם, תיקן את העולם בעץ האחר, עה"ח, והודיע האמונה לכל בני העולם.
("והנה שלושה אנשים", ויירא)
119. אברהם התקרב אל הקב"ה. וכל ימיו הייתה תשוקתו בזה, שיתקרב אליו. ולא התקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת, אלא מעשיו הטובים קירבו אותו בכל יום ויום ממדרגה למדרגה, עד שהתעלה במדרגתו.
120. כשהיה זקן ונכנס במדרגות עליונות כראוי, כמ"ש, ואברהם זקן, אז בא בימים, בימים העליונים, בימים הידועים בעניין האמונה. וה' בירך את אברהם בכל.
יסוד דאו"א עילאין הנקרא כל, שמשם יוצאות כל הברכות וכל טוב. כי שפעו אינו נפסק לעולם.
("ואברהם זקן בא בימים", חיי שרה)
172. וה' אמר אל אברם, אחר היפרד לוט מעימו, שׂא נא עיניך וראה. והאם לפי שיעור הראייה שלו, אברהם ירש הארץ? הרי רואה האדם עד שלוש או חמש פרסאות, ולמה כתוב, כי את כל הארץ אשר אתה רואה?
173. אלא כיוון שראה ד' רוחות העולם, צפון ודרום ומזרח ומערב, ראה את כל הארץ. כי ד' רוחות העולם הן כלל כל העולם. כי זקף אותו הקב"ה על ארץ ישראל, הנוקבא, והראה לו, שהיא קשורה ברוחות העולם, חו"ב תו"מ דז"א, שהם המרכבה. ואז ראה הכול.
("הפעם אודה את ה', ותקרא שמו, יהודה", וייצא)
70. אברהם, שמצא אותו הקב"ה בארץ שהיו עובדים עבודה זרה, ולא היו יודעים באמונת הקב"ה, אלא כולם היו תועים אחר עבודה זרה. וקם אברהם, וגדל ביניהם, ונעשה ענף אחד שלם לפני ריבון העולם, והוא מצא אותו שם.
71. והקב"ה לקח אותו הענף, ונטע אותו, והשקה אותו, והשתדל עליו, ועקר אותו משם, ושתל אותו בארץ אחרת. כמ"ש, לֶך לְך מארצך וממולדתך ומבית אביך. ועשה ממנו עם קדוש.
("אל תירא עבדי יעקב", בלק, זוהר חדש)
18. אברהם הוא הנר הראשון הקדוש של העולם, ספירה ראשונה, חסד דז"א, שנקרא עולם. כשרצה לעלות למדרגתו, לא יכול, עד שעלה והשיג באלו ג' המדרגות העליונות, שממעל לאותו החלק שלו, חסד, שהם כח"ב, שלמעלה מחסד.
19. כיוון שעלה והשיג את הקב"ה מתוך אלו שלוש מדרגות, עם אלו השבעה, הנקראות, כתר עליון חכמה בינה. והם השלמות של ע"ס, שהקב"ה נקרא בהם. וכיוון שעלה אח"כ באלו השלוש, כח"ב, שהם מבחינת הפרצופים, עתיק ואו"א, שמהם נמשך האור למטה, אז אחז לחלקו המדרגה שמתחת לאלו השלוש, שנקראת חסד.
20. וכולם, כל ג' המדרגות כח"ב, השיג אותן מתוך המראה השולטת בלילה, המלכות. כי בכח"ב עצמם במקומם, עוד לא היה אדם, שידע בהם משהו. בן שלוש שנים, בג"ס כח"ב, הכיר אברהם את בוראו. בן שלוש שנים בדיוק, שהם כח"ב.
21. שלוש שנים ולא פחות, משום שהשכינה נקראת בת שבע, שכלולה משבע ספירות חג"ת נהי"מ. ואינו יכול להתקרב אצלה, עד שעולה בג' המדרגות העליונות כח"ב, שהם על שבע ספירות חג"ת נהי"מ, להיות נודע מתוכן, מכח"ב, ולהאיר בכל מה שהוא למטה, בשבע ספירות חג"ת נהי"מ. שלוש ושבע הן עשר המדרגות העליונות, השם של הקב"ה.
22. וכיוון שהאיר מאלו ג"ס, כח"ב, צריך להיות נשלם מאלו השבע, חג"ת נהי"מ, כמ"ש, ויַצֵב אברהם את שבע כבשות הצאן, הרומזות על חג"ת נהי"מ. וזה רמז לאבימלך מלך פלשתים, שלא ישלטו על הפלשתים, בניו של אברהם, מטרם שיושלמו אלו שבעה צדיקי אמת בישראל, שהם אברהם יצחק יעקב משה אהרון יוסף דוד. שהם כנגד אלו שבע המדרגות שלמעלה, חג"ת נהי"מ.
23. כיוון שיושלמו שבעה צדיקי אמת, יישב עולם התחתון, מלכות, כעין עולם העליון, ז"א, בקיום שלם. ויבוא דוד, שהוא שביעי, ויעורר אותה בת שבע שלמעלה, המלכות, שתנקום נקמתם של ישראל ותיפרע מהפלשתים.
("שבעה ימים עליונים", תולדות, זוהר חדש)
47. ואהבת, מי שאוהב את המלך, עושה חסד ביותר, עושה חסד עם הכול. חסד יותר, נקרא חסד של אמת, שאינו רוצה שכר בעד מעשיו, אלא עושה משום אהבת המלך, שאוהב אותו ביותר. וע"כ באהבת המלך תלוי חסד. וע"כ נקרא, אברהם אוהבי, שמשום שאהב אותו ביותר, הִרבה חסד בעולם.
("ד' פרשיות התפילין", ואתחנן)
69. מצווה לאהבה. אהבת הקב"ה פירושה, שהאדם צריך לאהוב אותו אהבה רבה כאברהם, שאהב את הקב"ה באהבה רבה, ומסר גופו ונפשו אליו.
מכאן, מי שאוהב את הקב"ה, הוא מקיים עשרה מאמרות, ע"ס, למעלה ולמטה.
וע"כ כל אלו עשרה ניסיונות, שהתנסה בהם אברהם ועמד בכולם, הם כנגד עשרה מאמרות, כי כל ניסיון הוא מאמר אחד, ספירה אחת, שהתנסה במאמר ההוא ועמד בו.
70. וע"כ הם עשרה ניסיונות כנגד ע"ס. ובכולם עמד אברהם, משום שנקשר והתדבק ביִמִינו של הקב"ה, שנקרא אהבה רבה, חסד דז"א. ונקרא אהבה רבה, משום שמי שעומד באהבה זו נקשר בעולם העליון, ז"א.
אהבת עולם הוא עולם התחתון, מלכות, שאהבת הקב"ה נקשרת בה. והכול, אהבה רבה ואהבת עולם, אחד בלי פירוד ביניהם. האהבה עולה על כל עבודות שבעולם. באהבה מתכבד שמו של הקב"ה יותר מכל, ומתברך.
("האהבה", ואתחנן)
140. מי שאוהב את הקב"ה, מתעטר בחסד מכל הצדדים, ועושה חסד עם כל, ואינו דואג על גופו ועל כספו. מאין לנו זה? מאברהם, שמשום אהבת ריבונו, לא חמל על ליבו, על נפשו, ועל כספו.
141. על ליבו. שאברהם לא השגיח על רצונו מחמת אהבת אדונו. על נפשו. שלא חמל על בנו ועל אשתו מחמת אהבת אדונו. על כספו. שהיה עומד בפרשת דרכים, ותיקן מזונות לכל העולם. משום זה התעטר בעטרה של ספירת חסד. כמ"ש, חסד לאברהם.
ומי שנקשר באהבת אדונו זוכה לזה. ולא עוד, אלא שכל העולמות מתברכים בזכותו.
כמ"ש, וחסידיך יברכוּכָה. אל תקרא יברכוכה, אלא יברכו כה. שהחסידים, אותם שזכו לספירת חסד, יברכו השכינה, הנקראת כ"ה. הרי שאפילו השכינה מתברכת בזכותם.
("ואהבת את ה' אלקיך", ואתחנן)
28. אברהם קרא לבאר המים ההיא, המלכות, באר שבע.
29. כשברא הקב"ה את העולם, ברא אותו בדין. כיוון שראה שאינו מתקיים, חיבר עימו החסד. כמ"ש, בְּהִבָּראם ביום עשות ה' אלקים. שהוי"ה הוא חסד, ואלקים הוא דין. וחיבר אותם יחד.
באברהם, שהוא חסד, התקיים העולם. כי בְּהִבָּראם, אותיות באברהם. משום זה, הבאר ההיא, שהיא בית העולם, המלכות, נקראת על שמו, על מידת החסד. כמ"ש, על כן קרא למקום ההוא באר שבע. ושבע היא בבחינת חסד.
30. ארבעה מאלו שבעה צדיקי אמת, כשרצו להתקרב אל השכינה, שנקראת שבע, בהתכללות שבע ספירות חג"ת נהי"מ, פגשו כולם באותה באר, שאין מֵימֵיה פוסקים ממנה לעולם, שהיא המלכות השלמה מצד היסוד הדבוק בה.
31. אברהם כרה את הבאר הזו, כלומר ייסד אותה, משום שלימד את כל בני העולם, שיעבדו להקב"ה. וכיוון שכָּרה אותה, הוציאה מים חיים שאינם נפסקים לעולם.
("שבעה ימים עליונים", תולדות, זוהר חדש)
69. חטאו של אדם, הוא שעבר על הכתוב, ויְצַו ה' אלקים. ואין צו אלא עבודה זרה, עבר על עבודה זרה, הרכיב אותו, כלומר, הביא אותו בגלגול, בטיפת זרעו של תֶרַח, שבו רָתַח, הכעיס, את הקב"ה, ועבר על צו של עבודה זרה, כי תרח היה עובד עבודה זרה.
ומטיפת זרעו יצא אברהם, שהיה גלגול אדה"ר. חזר אברהם בתשובה, ושבר צלמי עבודה זרה, וכל המזונות, ששמו בפניהם. הוא תיקן מה שחטאו אדם ותרח, ושבר החטא, ובניין הרע שבנה, בניין הקליפות שאדם גרם ע"י חטאו, והמליך את הקב"ה ושכינתו על כל העולם.
("שינוי השם, שינוי מקום, שינוי מעשה", בהר)
262. ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות. המתנות הן מיני מדרגות תחתונות של הקדושה בלתי מתוקנות, שהן שמות של מיני רוח הטומאה. ונתן אותם להם, כדי להשלים המדרגות. כלומר, שיטהרו אותם וישלימו את המדרגות של הקדושה. ויצחק התעלה על כולם באמונה העליונה, בינה.
263. בני הפילגשים, בני קטורה. ונקראת פילגשים ע"ש שהייתה פילגש מטרם שגירש אותה. ופילגש עתה, שחזר ולקח אותה.
וישַלחֵם מעל יצחק בנו, כדי שלא ישלטו אצל יצחק. בעודנו חי, בעוד שהיה אברהם חי וקיים בעולם, כדי שלא יריבו עימו אח"כ. וכדי שיצחק ייתקן בצד דין הקשה העליון, להתגבר על כולם. וכולם נכנעו לפניו.
קֵדמה, אל ארץ קדם. כי שם הם מיני כשפים של הטומאה.
264. כתוב, ותֵרֶב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם. אלו הם, שהיו מבני הפילגשים של אברהם. ובאלו הררי קדם, נמצאים אותם המלמדים כישוף לבני אדם. ומאותה ארץ קדם, יצאו לבן, ובעור, ובלעם בנו, וכל המכשפים.
("ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות", חיי שרה)
80. אמר רבי אבא, יום אחד פגשתי עיר אחת, מאותן שהיו מבני קדם. ואמרו לי מאותה חכמה שהיו יודעים מימי קדם, ומצאו ספרי החכמה שלהם, והגישו לי ספר אחד.
88. אמרתי להם: בניי, הדברים שבספר קרובים לדברי תורה, אבל יש לכם להתרחק מספרים אלו, כדי שלא יטו ליבכם לאלו העבודות ולכל אלו הצדדים שאמר כאן, אולי תסורו מאחר עבודת הקב"ה.
89. כי כל הספרים האלו מתעים בני אדם. משום שבני קדם חכמים היו, וירושת החכמה הזו ירשו מאברהם שנתן לבני הפילגשים, כמ"ש, ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות. ואח"כ נמשכו בחכמה זו לכמה צדדים.
90. אבל זרע יצחק חלקו של יעקב אינו כן, שכתוב, וייתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. זהו חלק הקדוש של האמונה שהתדבק בו אברהם, ומהגורל הזה ומהצד הזה יצא יעקב. כתוב בו, והנה ה' ניצב עליו. וכתוב, ואתה יעקב עבדי. משום זה צריך האדם להימשך אחר הקב"ה ולהתדבק בו תמיד, כמ"ש, ובו תדבק.
("מי יעלה בהר ה'", ויירא)
76. הקב"ה רומז חכמה העליונה באברהם וביצחק. אברהם הוא נשמה לנשמה, אור החיה. נשמה זו שרה. לוט זהו נחש, בת זוגו של ס"מ. רוח הקדוש זה יצחק. נפש הקדושה זו רבקה. יצה"ר זהו רוח הבהמה. ועליו אמר שלמה בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ. נפש הבהמית זו נפש מצד היצה"ר.
77. נשמה לנשמה באה לאדם מספירת החכמה, ביראה ובחכמה. הנשמה באה לאדם בבינה. וכמ"ש, הן יראת ה' היא חכמה. וע"כ אין נשמה לנשמה באה, אלא ע"י יראה וחכמה. אבל הנשמה באה לאדם ע"י תשובה, הנקראת בינה, ונקראת שרה. ורוח הוא שנקרא קול, ונקרא דעת, והוא נמשך לאדם המגביר קולו בתורה. והרוח גם נקרא תושב"כ. והנפש השכלית, נמשכים ממנה מע"ט.
נשמה לנשמה ונר"ן נמשכים מחב"ד:
הנשמה לנשמה, אברהם, נמשך מספירת החכמה.
הנשמה, שרה, נמשכת מספירת הבינה.
הרוח, יצחק, נמשך מספירת הדעת. הוא הימין של הדעת.
הנפש, רבקה, נמשכת מספירת הדעת. היא השמאל של הדעת.
78. כעין זה ברא הקב"ה את הגוף מארבעה יסודות: אש רוח עפר מים. בדומה אל הנשמה לנשמה, נשמה, רוח, נפש. הנשמה לנשמה, מים. הנשמה, אש. הרוח, רוח. הנפש, עפר.
מים זכר, בדומה לנשמה לנשמה, הבאה מחכמה. וזהו מים מתוקים דקדושה. ויש לעומתם מים המאררים, שהם יצה"ר, ס"מ.
יש אש קדושה, נקבה, בדומה לנשמה הבאה מבינה. ויש לעומתה אש זרה, שעליה כתוב, ואַל יבוא בכל עת אל הקודש, שהיא הנוקבא מצד היצה"ר, הנחש, הנוקבא של ס"מ.
רוח קדוש הוא זכר, בדמיון הרוח הבא מספירת הדעת. ויש לעומתו רוח טמא, היצה"ר. עליו נאמר, משורש נחש ייצא צפע. רוח הבהמה, הנקרא צפע, תולדה של הנחש דטומאה, מבינה דטומאה.
ויש עפר קדוש, בדומה לנפש הבאה משמאל הדעת. ויש לעומתה עפר טמא, הנפש הבהמי מצד היצה"ר.
79. וע"כ הנשמה, שהיא תשובה, בינה, מתקיפה באותו הנחש, לשבור אותו בכוח השעבוד של התשובה, ומושכת אותו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות.
ואלו ארבעה יסודות, שהם ד' בחינות, חכמה בינה ת"ת מלכות, מתפשטים לכ"ב (22) אותיות, היוצאים מחמישה מוצאות הפה: אחה"ע מגרון, בומ"ף משפתיים, גיכ"ק מחֵך, דטלנ"ת מלשון, זסשר"ץ משיניים.
כי אלו חמישה מוצאות הם כנגד כתר. חו"ב ותו"מ הם ארבע היסודות, מים אש רוח עפר. ארבע היסודות הם חמישה מוצאות הפה, שמתפשטים בהם כ"ב אותיות.
("ויעבור אברם בארץ", לך לך)
309. ודאי, שספרו של אדה"ר היה ליעקב, וספר חנוך, וספר יצירה של אברהם אבינו. ובמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היו 400 פרקים. ומכל אלו הספרים למד יעקב אבינו, איש תם יושב אוהלים, חכמה רבה. והיו יופיו והקווים של יעקב, כעין הקווים של אדה"ר.
("יופיו של יעקב מעין יופיו של אדה"ר", יתרו, זוהר חדש)
72. מה הטעם שנמשך השמן הטוב לאברהם? משום שפשט ימִינו, חסד, להאיר אל הלבנה, מלכות. וע"כ כתוב, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. מה טוב, זהו האור הראשון, שביום א' של מעשה בראשית, כמ"ש, ויַרְא אלקים את האור כי טוב, שהוא חסד. ומה נעים, זהו נעים זמירות ישראל, היום הרביעי, הלבנה, המלכות.
73. כמו שהאור הנברא ביום ראשון נותן שלמות, ונמשך ממנו אור אל האור שהעוה"ז מתנהג בו.
אף אברהם, האור הראשון, נותן אור לבת מלך, יום רביעי, מלכות, שעל ידה מתנהג העולם. וע"כ חוט של חסד משוך על המלכות, להאיר מֵאורו. וכשהמלכות מתחברת עימו ויושבת לימינו לקבל חסדים, הוא מתגדל בכל.
("למנצח על שושנים", חוקת, זוהר חדש)