All the Wisdoms Are Included in the Wisdom of Kabbalah
Annulment and Submission
A Prayer of Many
Arvut
Ascents and Descents
Burdening of the Heart
Buy for Yourself a Friend
By Your Actions, We Know You
Choosing the Environment
Concealment and Revelation
Despair with One’s Own Strength
Devotion
Dvekut
Envy, Lust, and Honor
Faith Above Reason
Fear
From Lo Lishma to Lishma
From the Love of People to the Love of the Creator
Giving Contentment to the Creator
Gratitude
Hitkalelut
Ibur
If I am Not for Me, Who Is for Me?
Intention
Israel and the Nations of the World
Joy on the Path
Judge Every Person to the Side of Merit
Kabbalists and the Writings of Kabbalah
Labor
Love of Friends
Love Will Cover All Crimes
Make for Yourself a Rav
Our Generation – The Last Generation
Overcoming
Prayer
Preparation for Learning
Recognition of Evil
Seeing One’s Friend’s Merits
Shame
The Agenda of the Assembly
The Center of the Group
The Covenant
The Essence of Man
The Greatness of the Creator
The Importance of Disseminating the Wisdom of Kabbalah
The Importance of the Goal
The Influence of the Environment on a Person
The Language of Kabbalists Is a Language of Branches
The Merit of Learning – The Reforming Light
The Necessity to Learn the Wisdom of Kabbalah
The Origin of Resistance to the Wisdom of Kabbalah
The Path of Torah and the Path of Suffering
The Perception of Reality
 The Point in the Heart
The Power in Connection
The Preparation Period
 The Purpose of Creation
The Purpose of Society
There Is None Else Besides Him
The Role of Israel
The Society of the Last Generation
The Soul of Adam HaRishon
The Ten
The Thought of Creation
They Helped Every Man His Friend
Two Opposites in One Subject
What Is the Wisdom of Kabbalah About?
Who Is a Kabbalist
Yearning
Knihovnachevron_right
Various/Connecting to the Source
chevron_right
Kabbalists and the Writings of Kabbalah
 

המקובלים וכתבי הקבלה

1. דע, שהשמות והכינויים והגימטריות, המה שייכים לגמרי לחכמת הקבלה, והסיבה שהם נמצאים גם בשאר השפות (תנ"ך, הלכה, אגדה), הוא, שגם כל השפות כלולות בחכמת הקבלה. משום שכל אלה הם סברות פרטיות מיוחדות, אשר שאר השפות מוכרחות להסתייע בהם.

ואין להעלות על הדעת, שארבע שפות אלו, המשמשות להסברת חכמת התגלות אלוקית, התפתחו בזה אחר זה, בסדרי הזמן, אלא האמת שארבעתם התגלו בפי חכמי האמת ביחד. ובאמתו, וכל אחת כלולה מכולם, שיש לשון הקבלה גם בתנ"ך כגון: עמידת הצור, ושלוש עשרה מידות הרחמים, שבתורה ומיכה, ובבחינת מה, מורגשת בכל פסוק ופסוק, וכן המרכבות, שבישעיהו ויחזקאל, ועל כולם שיר השירים, שכולו לשון הקבלה ממש. ועל דרך זה בהלכה ואגדה, ואין צריך לומר, עניין השמות הקדושים שאינם נמחקים, באים בכל השפות יחד במובן אחד. (בעל הסולם, "תורת הקבלה ומהותה")

2. לא מצינו שום ספר מסודר בחכמת האמת, מלפני ספר הזוהר של רשב"י. כי כל הספרים, שקדמוהו באותו החכמה, אינם מוגדרים בשם "ביאורים" בחכמה, אלא רק "רמזים" בעלמא. וגם בלי סדר של קודם ונמשך, כנודע למוצאי דעת. (בעל הסולם, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")

3. והנה רבי שמעון בר יוחאי עליו השלום, הייתה נשמתו מצד אור המקיף. ולכן היה בו כוח להלביש הדברים ולדורשם, באופן שאף אם ידרשם לרבים, לא יבינם אלא מי שראוי להבינם. ולכן ניתן לו "רשות" לכתוב ספר הזוהר. ולא ניתן "רשות" לרבותיו או לראשונים אשר קדמו לו, לכתוב ספר בחכמה הזאת, עם היות שוודאי היו יודעים בחכמה הזאת יותר ממנו. אבל הטעם הוא, שלא היה בהם כוח להלביש הדברים כמוהו. (בעל הסולם, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")

4. רשב"י ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה (125) המדרגות בשלימות, אעפ"י שהיו לפני ימות המשיח. שעליו ועל תלמידיו ז"ל, נאמר, חכם עדיף מנביא. ועל כן, נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רשב"י, עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול, רושם חזק כל כך בעולם. כי סודות התורה שבו, תופסים קומת כל קכ"ה (125) המדרגות.

ולפיכך אמרו בזוהר, שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח. כי אמרנו, שאם מדרגות המעיינים, אינן בכל השיעור של מדרגת המחבר לא יבינו רמזיו, משום שאין לשניהם השגה משותפת.

וכיוון, שמדרגת בעלי הזוהר היא בכל הגובה של קכ"ה מדרגות, אי אפשר להשיגם מטרם ימות המשיח. נמצא, שבדורות שלפני ימות המשיח, אין השגה משותפת עם בעלי הזוהר. ועל כן, לא היה יכול הזוהר להתגלות בדורות שקדמו לדורו של המשיח. (בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר")

5. לקודמיו של האר"י ז"ל, לא ניתן רשות מהשמיים, לגלות ביאורי חכמה. ולהאר"י ז"ל ניתן רשות הזה. באופן, שאין כאן להבחין משום גדלות וקטנות כלל, כי יכול להיות שמעלת הקודמים לו, הייתה לאין ערך גדולה ממעלת האר"י ז"ל. אומנם להם לא ניתן הרשות לדבר זה. ולפיכך נשמרו מלכתוב הביאורים, השייכים לעצם החכמה. רק הסתפקו ברמזים קצרים, בלתי נקשרים זה בזה כלל.

ומטעם זה, מעת שנתגלו ספרי האר"י ז"ל בעולם, כל העוסקים בחכמת הקבלה, הניחו ידיהם מכל ספרי הרמ"ק ז"ל, ומכל הראשונים והגאונים שקדמו להאר"י ז"ל, כמפורסם בין העוסקים בחכמה זו. וכל חיי רוחם הדביקו רק בכתבי האר"י ז"ל בלבדם. באופן, אשר עיקרי החיבורים, הנחשבים בבחינת ביאורים בחכמה זו כראוי להיות, אינם רק ספרי הזוהר והתיקונים, ואחריהם ספרי האר"י ז"ל. (בעל הסולם, "גילוי טפח וכיסוי טפחיים")

6. אומנם זה האיש האלוקי, רבינו יצחק לוריא ז"ל, טרח ומצא בעדנו מלוא מידתו, הגדיל הפליא על קודמיו, ואם היה לי לשון מדברת גדולות הייתי משבח אותו יום שנגלה חכמת חכמתו, כמעט כיום אשר ניתנה תורה לישראל. אין די מילה בשיעור פעולתו הקדושה בעדנו, כי היו דלתי ההשגה נעולים בדלתיים ובריח, ובא ופתחם אלינו באופן, שכל מי שמשתוקק לכנוס להיכל המלך פנימה, אין צריך כי אם קדושה וטהרה ולילך למרחץ, ולגלח שערו וללבוש בגדים נקיים, כדי לעמוד לפני המלכות העליונה, כיאות. והינך מוצא בן ל"ח (38) שנה, הכריע בחכמתו הקדושה לכל קודמיו, עד הגאונים ועד בכלל. וכל ישישי ארץ, אבירי הרועים, חברים ותלמידים, של החכם האלוקי הרמ"ק ז"ל, קמו עמדו לפניו, כתלמידים לפני הרב, וכן כל חכמי הדורות, אחריהם, עד היום הזה, איש מהם לא נעדר, משכו ידיהם מכל הספרים והחיבורים שקדמוהו, הן קבלת הרמ"ק, והן קבלת הראשונים וקבלת הגאונים, זכר כולם לברכה, וכל חיי רוחם הדביקו בחכמתו הקדושה בייחוד. (בעל הסולם, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", אות ח')

7. ותדע נאמנה, שעדיין לא היה מזמן האר"י ז"ל עד היום הזה, מי שיבין שיטת האר"י ז"ל על שורשו, כי היה ביותר קל להשיג מוח גדול וקדוש פי שניים ממש מהאר"י ז"ל, מאשר להבין את שיטתו, ששלטו בו ידיים רבות, מבעל השמועה והכותב הראשון עד המסדרים האחרונים, בו בעת שעוד לא השיגו הדברים על מכנם בשורשם העליון, שכל אחד היפך ובלבל בדברים.

והנה ברצון עליון יתברך, זכיתי לעיבור נשמת האר"י ז"ל, לא מפני מעשי הטובים, אלא ברצון עליון, שנשגב גם ממני עצמי, למה נבחרתי אנוכי לנשמה נפלאה זו, שלא זכה בה אדם מעת פטירתו עד היום, ולא אוכל להאריך בעניין זה מפני שאין דרכי בזה לדבר בנפלאות. (בעל הסולם, אגרת ל"ט)

8. כל הביאורים על ספר הזוהר שקדמו לנו, לא ביארו אפילו עשרה אחוזים מהמקומות הקשים בזוהר. וגם במקצת שביארו, סתומים דבריהם כמעט כדברי הזוהר עצמו. ובדורנו זה, זכינו לפירוש "הסולם", שהוא ביאור מלא על כל דברי הזוהר. ומלבד זה שאינו מניח דבר סתום בכל הזוהר בלי לפרשו, אף גם הביאורים מיוסדים על פי השכל העיוני הפשוט, שכל מעיין בינוני יכול להבינם. ומתוך שנגלה הזוהר בדורנו זה, הרי זו הוכחה ברורה שאנחנו נמצאים כבר בימות המשיח, בתחילתו של אותו הדור שעליו נאמר: ומלאה הארץ דעה את ה'. (בעל הסולם, "מאמר לסיום הזוהר")

9. וזהו שטרחתי בביאורי זה, להסביר את עשר הספירות, כפי שהורה לנו החכם האלוקי האר"י ז"ל, על פי טהרתן הרוחנית, המופשטות מכל מושגים מוחשיים, באופן שיוכל כל מתחיל לגשת אל החכמה בלי להיכשל בשום הגשמה וטעות. אשר עם הבנת עשר הספירות האלו, יפתח הפתח גם להסתכל ולדעת, איך להבין ביתר העניינים בחכמה הזאת. (בעל הסולם, "תלמוד עשר הספירות", חלק א', הסתכלות פנימית)

10. ומי עוד כמוני עצמי יודע, שאיני ראוי כלל אפילו להיות רק שליח וסופר לגילוי סודות כאלו, ואין צריך לומר להבינם על שורשם. ולמה עשה ה' לי ככה? אין זה אלא מפני שהדור ראוי לכך, שהוא הדור האחרון העומד על סף הגאולה השלימה, ולפיכך הוא כדאי להתחלה של שמיעת קול שופרו של משיח, שהוא סוד גילוי נסתרות. (בעל הסולם, "שופר של משיח")

11. אין לך גילוי, גדול מכתיבת ספר, אשר הכותב אותו, אינו יודע, מי הם המעיינים בספרו, שיכול להיות, שחס ושלום רשעים גמורים יסתכלו בו. ואם כן, אין לך גילוי רזי תורה יותר מזה. וחס ושלום להרהר, אחר מיטתם של קדושים וטהורים הללו (גדולי האומה) שיעברו, אפילו כקוצו של יוד, על מה שכתוב ומפורש במשניות ובגמרא, שאסור לגלות אותם, כמו שכתוב באין דורשין (מסכת חגיגה).

אלא בהכרח, שכל הספרים, הנכתבים והנדפסים, המה בבחינת "טעמי תורה", שעתיק יומין כיסה אותם, מתחילה, ואחר כך גילה אותם, בסוד "חיך אוכל יטעם", שסודות אלו, לא רק שאין איסור לגלותם, אלא אדרבא, מצווה גדולה לגלותם (כנ"ל בפסחים קי"ט). ומי שיודע לגלות, ומגלה אותם, שכרו הרבה מאוד, כי בגילוי האורות הללו לרבים, ולרבים דווקא, תלוי דבר ביאת גואל צדק, במהרה בימינו אמן. (בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ל')

12. היות שעומק החכמה, שבספר הזוהר הקדוש, סגור ומסוגר באלף מפתחות, ושפתנו האנושית דלה ביותר, מלהמציא לנו ביטוי נאמן ומספיק, כדי לפרש דבר אחד שבספר הזה עד סופו.

והביאור שעשיתי, אינו אלא סולם, לעזור למעיין, לעלות לגובהם של הדברים. ולהסתכל ולעיין בדברי הספר עצמו. לכן, מצאתי לנחוץ, להכין את המעיין, ולתת לו דרך ומבוא, בגדרים נאמנים, איך להגות ולהשכיל בספר. (בעל הסולם, "מבוא לספר הזוהר", אות א')

13. "תורת הנסתר" מרמזת, אשר ה' מסתתר בתורה, ועל שם זה, נקראת "תורת הנסתר".

ו"נגלה" נקראת, משום, שה' מתגלה על ידי התורה.

ולפיכך, אמרו המקובלים, וכן איתא בסידור הגר"א, אשר סדר השגת התורה, מתחילה בסוד, ומסיימת בפשט. שעל ידי היגיעה הרצויה, שהאדם מתייגע מתחילתו בתורת הנסתר, זוכה על ידיה לתורת הנגלה, שהיא הפשט. דהיינו כאמור, שעל ידי היגיעה הרצויה, שהאדם מתייגע מתחילתו בתורת הנסתר, זוכה על ידיה לתורת הנגלה, שהיא הפשט, כמבואר לעיל היטב. הרי שמתחיל בנסתר, שנקרא "סוד", וכשזוכה, מסיים ב"פשט". (בעל הסולם, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות ק"ג)

14. מתוך:

א. שנתמעטה האמונה, בכלל.

ב. והאמונה בקדושי עליון חכמי הדורות, בפרט.

ג. וספרי הקבלה והזוהר, מלאים ממשלים גשמיים.

על כן נפל הפחד על כל אחד, שלא ייצא שכרו בהפסדו, כי חס ושלום, קרוב להיכשל בפסל ודמות. והיא שהעירני לעשות ביאור מספיק, על כתבי האר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש, והסרתי הפחד הזה לגמרי. כי ביארתי והוכחתי בעליל, את הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים. למען, לאפשר לכל המון בית ישראל, ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש.

וקראתי הביאור בשם "הסולם", להורות, שתפקיד ביאורי, הוא בתפקיד כל סולם: שאם יש לך עלייה, מלאה כל טוב, אינך חסר, אלא "סולם", לעלות בו. ואז, כל טוב העולם בידיך.

אומנם, אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו. כי אם תנוח במדרגות הסולם, ולא תיכנס אל העלייה, אז לא תושלם כוונתך. כן הדבר בביאור שלי על הזוהר. כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם, עוד לא נברא הביטוי לזה.

אלא, עשיתי על כל פנים, בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם, שיוכל על ידו, לעלות ולהעמיק ולהסתכל, בספר הזוהר עצמו. כי רק אז, תושלם כוונתי בביאורי זה. (בעל הסולם, "הקדמה לספר הזוהר", אות נ"ח)

15. בעל הסולם פעל שאדם פשוט, שאם הולך בדרכו, יכול לזכות לדביקות ה' כמו תלמיד חכם מובהק, מה שאין כן לפניו היו צריכים להיות תלמידי חכמים גדולים בכדי לזכות לדביקות ה'. ולפני הבעש"ט היו צריכים להיות גדולי עולם, אחרת לא היו יכולים לזכות להשגת אלוקות. (הרב"ש, מאמר 75, "פעילות גדולי האומה")

16. אין הזוהר מדבר במקרים גשמיים כלל, אלא בעולמות עליונים, שאין שם סדר זמנים כמו בגשמיות. וזמנים הרוחניים מתבארים בשינוי צורות ומדרגות, שהם למעלה ממקום ומזמן. (זוהר לעם, פרשת ויצא, מאמר "צדיק עליון צדיק תחתון", סעיף 139)

17. התורה שבראה את המלאכים ואת כל העולמות, והם מתקיימים בשבילה, על אחת כמה וכמה, כיוון שירדה לעולם הזה, אם לא הייתה מתלבשת באלו הלבושים שבעולם הזה, שהם הסיפורים ודברי הדיוט, לא היה יכול העולם לסבול.

ועל כן סיפור הזה שבתורה הוא לבושה של התורה. מי שחושב שאותו הלבוש הוא תורה ממש, ואין בו דבר אחר, תיפח רוחו, ולא יהיה לו חלק לעולם הבא. משום זה אמר דוד, גל עיניי ואביטה נפלאות מתורתך. להביט במה שמתחת ללבושה של התורה. (זוהר לעם, פרשת בהעלותך, מאמר "פסח במועדו ופסח שני", סעיפים 60-59)

18. כתוב, וַתָנַח התיבה בחודש השביעי בשבעה עשר יום לחודש על הרי אררט. ודאי פסוק זה יצא מכלל התורה ובא לסיפור פשוט. כי מה איכפת לנו אם נחה בהר זה או בזה, שהרי הוכרחה לנוח באיזה מקום שהוא?

ואשריהם ישראל שניתנה להם תורה עליונה, תורת אמת. ומי שאומר, שהסיפור ההוא של התורה בא להראות על אותו סיפור בלבד, תיפח רוחו. כי אם כן אין התורה העליונה תורת אמת. אלא ודאי, התורה הקדושה העליונה, תורת אמת היא. (זוהר לעם, פרשת בהעלותך, מאמר "ותָנַח התיבה בחודש השביעי", סעיף 14)

19. מלך בשר ודם, אין לפי כבודו לדבר דיבורי הדיוט. כל שכן לכתוב אותם. והייתכן שמלך עליון, הקב"ה, לא היו לו דברים קדושים לכתוב ולעשות מהם תורה, אלא שהוא אסף כל דברי הדיוטות, כמו דברי עשיו, דברי הגר, דברי לבן ביעקב, דברי האתון, דברי בלעם, דברי בלק, דברי זמרי, וקיבץ אותם וכל שאר הסיפורים הכתובים, ועשה מהם התורה?

אם כן למה נקראת תורת אמת, תורת ה' תמימה, עדות ה' נאמנה, פיקודי ה' ישרים, מצוות ה' ברה, יראת ה' טהורה, משפטי ה' אמת? וכן כתוב, הנחמדים מזהב ומפז רב. אלו הם דברי תורה.

אלא ודאי התורה הקדושה העליונה, היא תורת אמת, תורת ה' תמימה. וכל מילה באה להראות דברים עליונים, כי הדבר ההוא שבסיפור, אינו בא להראות על עצמו בלבד, אלא להראות על הכלל בא. (זוהר לעם, פרשת בהעלותך, מאמר "ותָנַח התיבה בחודש השביעי", סעיפים 16-15)

20. והמשכילים יבינו. כי הם מצד הבינה, עץ החיים, עליהם כתוב, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, בחיבור הזה של רבי שמעון, ספר הזוהר, מזוהר של אימא עילאה, שנקראת תשובה. אלו לא צריכים ניסיון. ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים, שהוא ספר הזוהר, ייצאו בו מהגלות ברחמים. (זוהר לעם, פרשת נשוא, מאמר "הסוטָה", סעיף 90)

21. והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. אלו הם בעלי קבלה. אלו הם המשתדלים בזוהר הזה, הנקרא ספר הזוהר. שהוא כתיבת נח, שמתקבצים בה שניים מעיר ושבע ממלכות, ולפעמים אחד מעיר ושניים ממשפחה, שבהם מתקיים הכתוב, כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו.

סוד התורה נקרא בן. היילוד, פירושו המושג. היאורה, זהו אור התורה. תשליכוהו, כמו תשכילוהו, שכל סוד הנולד לך, תשכיל אותו לאור התורה ולנשמתה. וזהו האור של ספר הזוהר הזה. והכול הוא בסיבתך. (זוהר לעם, פרשת בהעלותך, מאמר "העורב והיונה", סעיף 88)

22. ובדור הזה האחרון, אי אפשר להמשיך שכינה עליונה אלא על ידי הזוהר וכתבי הרב חיים ויטאל בלבד, שנאמרו ברוח הקודש, ובדור הזה מי האיש, החפץ חיים, אוהב ימים, מבלי לבלות יום בלתי קדושה, לראות טוב עולם הבא בעולם הזה, ידבק בספר הזוהר ובכתבי הרב חיים ויטאל בלבד שנאמרו ברוח הקודש. (רבי אייזיק יחיאל ספרין מקומרנה, "היכל הברכה")

23. דווקא לימוד הזוהר יש בו סגולה יותר על לימוד משנה ותלמוד ומקרא, והוא פלא, במה כוחו גדול מכל התורה, אם למקרא ואם למשנה היינו שהמקרא ומשנה והתלמוד הם מלובשים מאוד, ואינו ניכר בהם הסוד כלל, לא כן הזוהר, שמדבר בסודות התורה בפירוש, ואין פתי קורא שלא יבין כי דבריו בעמקי רזי התורה. ולכן, להיות סתרי תורה גלויים בלי לבוש, הם מזהירים ומאירים הנפש. (החיד"א, "שם הגדולים")

24. ונאמנה תדע אחי, כי לא כדורות הקדמונים והימים הראשונים שהיו באלף החמישי, דורות הללו והימים האלה. כי באותם ימים, היו שערי חכמה זו סגורים ומסוגרים. לכן לא היו אז מקובלים אלא מעטים. לא כן באלף השישי הזה, שנפתחו שערי אורה, שערי רחמים, כי הוא קרוב לעת קץ הימים, ושמחה של מצווה ונחת רוח גדול כעת בעיניי ה' להתפרסם כבוד שם מלכותו לעולם ועד. בפרט כעת, שנדפסו כל כתבי הקודש להאר"י ז"ל, אשר פתח לנו שערי אורה שהיו סתומים וחתומים באלף טבעות מימות עולם, וכל דבריו דברי אלוקים חיים, על פי אליהו הנביא, וברשותו גילה מה שגילה. ואין לנו מכשול ולא שום סכנה כעת, כמו בנגלות ממש. (רבי פנחס אליהו בן מאיר, "ספר הברית")

25. הותרה הגזרה, והרשות נתונה להתעסק בספר הזוהר מצווה מן המובחר שיתעסקו בו ברבים, גדולים וקטנים, כמו שמובא ברעיא מהימנא. (רבי אברהם בן מרדכי אזולאי, הקדמת ספר "אור החמה")

26. כעת הזמן המחייב להרבות קניין בתורה הפנימית. ספר הזוהר, הפורץ נתיבות חדשות, משים במדבר דרך, מסילה בערבה, הוא וכל תבואתו, מוכן הוא לפתוח פתחי גאולה. (הראי"ה קוק, "אורות")

27. אין שום דבר מהדעות והמחשבות שלי, שאין לו מקור בכתבי האר"י ז"ל. (הראי"ה קוק, "לשלושה באלול")

28. אין שיעור וערך למעלת ההוגה בדברי אלוקים חיים, בספר הזוהר וכל הנלווים אליו, ובדברי חכמי אמת, וביותר בכתבי האר"י ז"ל הברורים. (הראי"ה קוק, "אוהב ישראל בקדושה")

29. ולעולם אין כוח בנו להפשיט התורה ממלבושיה, אם לא הרשב"י וחבריו. (הרמ"ק, "דע את אלוקיי אביך")

30. יודע אני שבזכות ספר הזוהר הקדוש וכתבי הקבלה שיתפשטו בעולם ייצא עם ישראל לחירות, ובלימוד זה תלויה גאולתנו. (הרב שלום מזרחי שרעבי, "אור הרש"ש")