Cíl vytvoření skupiny - 1. 1-1 (1984)

Cíl vytvoření skupiny - 2. 1-2 (1984)

O lásce k přátelům. 2 (1984)

Láska k přátelům - 1. 3 (1984)

Nechť člověk pomůže svému bližnímu. 4 (1984)

Čo nám poskytuje pravidlo “Miluj blížneho svojho ako seba samého”?. 5 (1984)

Láska k přátelům - 2. 6 (1984)

Miluj bližního svého jako sebe samého. 7 (1984)

Jaké naplnění Tóry a přikázání očišťuje srdce. 8 (1984)

A člověk prodá střechu svého domu. 9 (1984)

Jakou úroveň musí člověk dosáhnout?. 10 (1984)

Ohledně zásluh praotců. 11 (1984)

Důležitost skupiny. 12 (1984)

Jména a názvy v duchovním (Někdy se duchovní nazývá duše). 13 (1984)

Vždy buď připraven prodat vše, co máš, aby ses oženil s dcerou žáka mudrce. 14 (1984)

Jak může sestoupit z nebes něco špatného. 15 (1984)

Ohledně odevzdávání. 16 (1984)

O důležitosti přátel. 17-1 (1984)

Pravidla shromáždění společnosti. 17-2 (1984)

A bude to: Když přijdeš do země, kterou ti dá Stvořitel, tvůj Všemohoucí. 18 (1984)

Dnes všichni předstoupíte. 19 (1984)

Udělej si Rava a kup si přítele - 1. 1 (1985)

Ohledně větví a kořene. 2 (1985)

Pravda a víra. 3 (1985)

Zde je rodokmen Noema. 4 (1985)

Odejdi ze své země. 5 (1985)

A Stvořitel se mu odhalil v Alone Mamre (v dubových lesích) . 6 (1985)

Život Sáry. 7 (1985)

Udělej si Rava a kup si přítele - 2. 8 (1985)

A synové se strkali v jejím lůně. 9 (1985)

A odešel Jákob. 10 (1985)

Spor Jákoba s Lábanem. 11 (1985)

A usadil se Jákob. 12 (1985)

Pevnost, bašta mého spasení. 13 (1985)

Já jsem první a Já jsem poslední. 14 (1985)

A obrátil Chizkijáš tvář svou ke zdi. 15 (1985)

A čím více ho vyčerpávali. 16 (1985)

Poznej dnes a ulož do srdce svého. 17 (1985)

Žalobci. 18 (1985)

Pojďme k Faraonovi - 1. 19 (1985)

Kdo zatvrdil své srdce. 20 (1985)

Vždy je třeba rozlišovat Tóru a práci. 21 (1985)

Celá Tóra je jedno svaté Jméno. 22 (1985)

Na mém loži po nocích. 23 (1985)

Tři etapy v práci. 24 (1985)

Ve všem se musí rozlišit světlo a nádoba (kli). 25 (1985)

Děj mi uvidět Velikost Svojí. 26 (1985)

Článek o navrácení. 27 (1985)

Článek o zvědech. 28 (1985)

Stvořitel je blízký všem, kteří Ho volají. 29 (1985)

Tři modlitby. 30 (1985)

Člověk nepočítá sebe k hříšníkům. 31 (1985)

Ohledně odměny pro přijímající. 32 (1985)

Zločinci Israele. 33 (1985)

A modlil jsem se ke Stvořiteli. 34 (1985)

Když člověk ví, co je chvění před Stvořitelem. 35 (1985)

A byl večer, a bylo ráno. 36 (1985)

Kdo svědčí o člověku. 37 (1985)

Spravedlivý a dobře pro něj, spravedlivý a špatně pro něj. 38 (1985)

Uslyš náš hlas. 39 (1985)

A odešel Mojžíš. 1 (1986)

Slyšte nebesa. 2 (1986)

Co znamená, že za pomoci Tóry je člověku udělena spravedlnost a mír. 3 (1986)

Ohledně milosrdenství. 4 (1986)

Ohledně úcty k otci. 5 (1986)

Ve věci jistoty. 6 (1986)

Důležitost modlitby mnohých. 7 (1986)

O pomoci přicházející shora. 8 (1986)

O svíčce Chanuky. 9 (1986)

Ohledně modlitby. 10 (1986)

Pravá modlitba je založena na skutečné potřebě. 11 (1986)

V čem tkví hlavní potřebnost, za kterou je třeba se modlit. 12 (1986)

Pojďme k Faraonovi - 2. 13 (1986)

Proč je třeba nádoby od Egypťanů. 14 (1986)

Modlitba mnohých. 15 (1986)

Neboť Jákoba si vybral pro Sebe Stvořitel. 16 (1986)

Pravidla setkání. 17 (1986)

Kdo přivádí k modlitbě. 18 (1986)

O významu radosti. 19 (1986)

Pokud zhřešil a přizná vinu. 20 (1986)

O víře výše rozumu. 21 (1986)

Když žena počne. 22 (1986)

O chvění a radosti. 23 (1986)

Rozdíl mezi almužnou a darem. 24 (1986)

Míra plnění přikázání. 25 (1986)

Blízká cesta a daleká cesta. 26 (1986)

Stvořitel a Israel odešli do vyhnanství. 27 (1986)

Není společnost menší než deset. 28 (1986)

Lišma a Lo Lišma. 29 (1986)

Klipa předchází plodu. 30 (1986)

O významu krmení a porodu. 31 (1986)

Proč během modlitby je třeba narovnat nohy a zakrýt hlavu. 32 (1986)

Jaká jsou přikázání, po kterých člověk šlape svými patami. 33 (1986)

O soudcích a strážcích. 34 (1986)

Patnáctého Ava. 35 (1986)

V čem tkví příprava k Slichot. 36 (1986)

Dobrý, tvořící dobro zlým a dobrým. 1 (1987)

O důležitosti uvědomění zla. 2 (1987)

Celý Izrael má podíl na budoucím světě. 3 (1987)

Nelze poslouchat dobré od zlého člověka. 4 (1987)

V čem je důležitost práce ve vztahu k odměňování. 5 (1987)

Důležitost víry, která je vždy přítomná. 6 (1987)

Zázrak Chanuky. 7 (1987)

Rozdíl mezi pravdivou a nepravdivou milostí. 8 (1987)

Velikost člověka závisí na velikosti jeho víry v budoucnost. 9 (1987)

Jaká je závažnost pomluvy a proti komu je směřována. 10 (1987)

Purim, když je přikázáno "ad de-lo jada". 11 (1987)

Co je "polovina šekelu" v duchovní práci - 1. 12 (1987)

Proč se svátek maces nazývá "Pesach". 13 (1987)

Spojení mezi Pesachem, macesem a marorem. 14 (1987)

Dva druhy svatosti. 15 (1987)

Rozdíl mezi společnou a individuální prací (klal a prat). 16 (1987)

Podstata důležitosti zákazu učit Tóru modloslužebníky. 17 (1987)

Co je příprava pro obdržení Tóry - 1. 18 (1987)

Co je skryté a zjevné v práci Stvořitele. 19 (1987)

Co je osobní vlastnictví člověka. 20 (1987)

Co jsou špinavé ruce v duchovní práci. 21 (1987)

Jaký dar člověk prosí u Stvořitele. 22 (1987)

Mír po hádce je lepší, než když vůbec nedojde k hádce. 23 (1987)

Co je bezdůvodná nenávist v duchovní práci. 24 (1987)

Co je vážnost v duchovní práci. 25 (1987)

Co je to lehké přikázání. 26 (1987)

Co je prokletí a požehnání v duchovní práci. 27 (1987)

Co znamená "nepřidávejte a neubírejte" v duchovní práci. 28 (1987)

Co znamená "podle utrpení - je mzda". 29 (1987)

Co je "válka o moc" v duchovní práci - 1 . 30 (1987)

Co je uzavření spojení v duchovní práci. 31 (1987)

Proč se život dělí na dva druhy. 1 (1988)

Jaká musí být míra návratu. 2 (1988)

Proč se Stvořitel nazývá "Pravda". 3 (1988)

Co znamená „modlitba za pomoc a odpuštění“ v duchovní práci. 4 (1988)

Co znamená v duchovní práci: "Israel je ve vyhnanství - Šchina je spolu s nimi". 5 (1988)

V čem je rozdíl mezi polem a člověkem v poli, v duchovní práci. 6 (1988)

Proč je tak důležitý ženich, že jsou mu odpuštěny jeho hříchy. 7 (1988)

Co znamená, že modlící se musí správně vysvětlovat svá slova. 8 (1988)

Co znamená, že spravedlivý trpí z neštěstí. 9 (1988)

Co znamená čtyři druhy jdoucích do Domu Učení v duchovní práci. 10 (1988)

Jaké dva úrovně předcházejí "Lišma". 11 (1988)

Co je „Tóra a práce“ na cestě Stvořitele. 12 (1988)

Co znamená, že vůdce národa - to je i národ, v duchovní práci. 13 (1988)

Nezbytnost lásky k přátelům. 14 (1988)

Co znamená, že požehnání se nenachází na prázdném místě, v duchovní práci. 15 (1988)

Na jakém základě se buduje svatost. 16 (1988)

Hlavní rozdíl mezi živočišnou duší a božskou duší. 17 (1988)

Kdy se člověk nazývá pracovníkem Stvořitele v duchovní práci. 18 (1988)

Co je stříbro a zlato, Israel a ostatní národy v duchovní práci. 19 (1988)

Co je odměna v práci na odevzdávání. 20 (1988)

Co znamená, že Tóra byla dána z tmy, v duchovní práci. 21 (1988)

Co jsou zásluhy a hříchy spravedlivého v duchovní práci. 22 (1988)

Co znamená v duchovní práci, že začínají z "lo lišma". 23 (1988)

Co znamená: "Skryté - Stvořiteli, ale odhalené - nám" v duchovní práci. 24 (1988)

Co je příprava v předvečer soboty v duchovní práci. 25 (1988)

Jaký je rozdíl mezi zákonem a spravedlností v duchovní práci. 26 (1988)

Co znamená, že Stvořitel nesnáší domýšlivce, v duchovní práci. 27 (1988)

Co znamená skryté a zjevné řízení Stvořitele. 28 (1988)

Jaký je rozdíl mezi pracovníkem Stvořitele a tím, kdo pro Něho nepracuje . 29 (1988)

Co požadovat od shromáždění přátel. 30 (1988)

Jaká činnost člověka v duchovní práci se vztahuje ke Stvořiteli. 31 (1988)

Co jsou dvě činnosti během pádu. 32 (1988)

V čem je rozdíl mezi společným a osobním v duchovní práci. 33 (1988)

Co je den a noc v duchovní práci. 34 (1988)

Co je pomoc v duchovní práci, kterou musí člověk prosit u Stvořitele. 35 (1988)

Jaká je míra návratu. 1 (1989)

Co je velký nebo malý hřích v duchovní práci. 2 (1989)

Jak se liší brány slz od všech ostatních bran. 3 (1989)

Co je "potopa" v duchovní práci. 4 (1989)

Co znamená, že stvoření světa bylo ve formě almužny. 5 (1989)

Co je "výše rozumu" v duchovní práci. 6 (1989)

Co znamená v duchovní práci „Ten, Kdo nepracoval v předvečer soboty, co bude jíst v sobotu?“. 7 (1989)

Co znamená "Pokud narůstá dobro, pak i zlo narůstá" v duchovní práci. 8 (1989)

Co znamená v duchovní práci, že utrpení které přišlo k hříšníkům, začíná u spravedlivých. 9 (1989)

Co znamená v duchovní práci, že žebřík stojí nakloněný. 10 (1989)

Jaké síly je potřeba v práci. 11 (1989)

Co je "hostina ženicha". 12 (1989)

Co je "chléb nepřejícího" v duchovní práci. 13 (1989)

Co znamenají slova "A ulož do srdce svého". 14 (1989)

Co znamená, že spravedliví jsou vidět díky hříšníkům, v duchovní práci. 15 (1989)

Co znamená zákaz požehnat nad prázdným stolem v duchovní práci?. 16 (1989)

Proč je zakázáno popřát příteli mír dříve, než požehná Stvořitel. 17 (1989)

Co znamená, že požehnání nepřebývá nad tím, co je spočítáno v duchovní práci. 18 (1989)

Co znamená v duchovní práci, že se sobota nazývá "Ša-bat". 19 (1989)

Co znamená, že zlý počátek se pozvedá a odvádí na stranu, v duchovní práci. 20 (1989)

Co znamená v duchovní práci: "Opilý se nemodlí". 21 (1989)

Co znamená, že právě v předvečer svátku Pesach jsou položeny čtyři otázky. 22 (1989)

Co znamená v duchovní práci "Pokud nespolknul maror, nesplnil závazek". 23 (1989)

Co znamená: "Nechť požehnání obyčejného koena nebude povrchním ve tvých očích" v duchovní práci. 24 (1989)

Co znamená v duchovní práci: „Člověk, který má vadu, se nepřiblíží“. 25 (1989)

Co znamená "toho, kdo znesvěcuje sebe, znesvěcují shora" v duchovní práci. 26 (1989)

Co je utrpení v duchovní práci. 27 (1989)

Kdo potřebuje znalost, že člověk obstál v zkoušce. 28 (1989)

Co je příprava pro obdržení Tóry - 2. 29 (1989)

Co je zapálení svítidla v duchovní práci. 30 (1989)

Co znamená, že není možné učit Tóru modloslužebníky, v duchovní práci. 31 (1989)

Co znamená, že olej se nazývá dobrými činy, v duchovní práci. 32 (1989)

Co je vlastnost zvědů v duchovní práci. 33 (1989)

Co je mír v duchovní práci. 34 (1989)

Co je "ten, kdo nemá syny" v duchovní práci. 35 (1989)

Co znamená "Neboť v tom je vaše moudrost a rozum v očích národů" v duchovní práci. 36 (1989)

Co znamená „cesta je na začátku trnitá, ale na konci přímá" v duchovní práci. 37 (1989)

Co jsou „soudci a stráže“ v duchovní práci. 38 (1989)

Co znamená "Tóra mluví pouze o zlom počátku" v duchovní práci. 39 (1989)

Co znamená "Každý den oni musí být ve Tvých očích novými" v duchovní práci. 40 (1989)

Rozvrh dne. 41 (1989)

Co znamená: „Abychom byli hlavou, ale ne ocasem“ v duchovní práci. 1 (1990)

Co je "selhání" v duchovní práci. 2 (1990)

Co znamená, že svět je stvořen pro Tóru . 3 (1990)

Co znamená, že nejdůležitější díla spravedlivých - jsou dobré skutky, v duchovní práci.. 4 (1990)

Co znamená, že Země nepřinesla ovoce, dokud nebyl stvořen člověk, v duchovní práci. 5 (1990)

Kdy má člověk používat hrdost v duchovní práci. 6 (1990)

Kdy je čas modlitby a kdy je čas poděkování v duchovní práci. 7 (1990)

Co znamená, že se Esav nazývá člověkem pole, v duchovní práci. 8 (1990)

Co znamená, že žebřík stojí na zemi a jeho vrchol dosahuje nebesa. 9 (1990)

Co znamená v duchovní práci, že, jak řekli naši mudrci, král David neměl život. 10 (1990)

Co znamená v duchovní práci, že svítidlo Chanuky se umísťuje nalevo od vchodu. 11 (1990)

Co znamená, že se Tóra nazývá střední linií, v duchovní práci - 1. 12 (1990)

Co znamená, že díky jednotě Stvořitele a Jeho Šchiny budou vykoupeny všechny hříchy, v duchovní práci. 13 (1990)

Co je „Pravá milost“ v duchovní práci. 14 (1990)

Co znamená, že dokud nepadnul egyptský vládce, neexistovala odpověď na jejich sténání, v duchovní práci. 15 (1990)

Co znamená „kvůli netrpělivosti a těžké práci“ v duchovní práci. 16 (1990)

Jakou pomoc obdrží ten, kdo se přichází očistit. 17 (1990)

Co znamená, že sobotní řeč by neměla být jako všední řeč, v duchovní práci.. 18 (1990)

Co znamená, že se Tóra nazývá střední linií, v duchovní práci - 2. 19 (1990)

Co je "polovina šekelu" v duchovní práci - 2. 20 (1990)

Co znamená: „Jak Já nezištně, tak i vy nezištně" v duchovní práci. 21 (1990)

Jaký je postup pro vymazání Amaleka. 22 (1990)

Co znamená, že Mojžíš měl problémy při určování novoluní, v duchovní práci. 23 (1990)

Co znamená, že každý, kdo přináší sebe k zápalné oběti, je mužem, v duchovní práci. 24 (1990)

Co znamená: "Všechny národy, chvalte Stvořitele" v duchovní práci. 25 (1990)

Co znamená: "Neexistuje svatý jako Stvořitel, neboť není nikdo jiný, kromě Tebe" v duchovní práci. 26 (1990)

Co znamená, že každé stéblo trávy má sílu, která ho řídí, bije a říká „musíš růst“, v duchovní práci. 27 (1990)

Co znamená "Varovat velkých před malými" v duchovní práci. 28 (1990)

Co znamená „Tóra vyčerpává síly člověka“ v duchovní práci. 29 (1990)

Co znamená, že zákon a spravedlnost jsou jménem Stvořitele, v duchovní práci. 30 (1990)

Co znamená, že vyšší požehnání nespočívá na tom, co je spočítáno, v duchovní práci.. 31 (1990)

Co znamená, že Israel naplňuje touhu Stvořitele, v duchovní práci. 32 (1990)

Co znamená "země se polekala a umlkla" v duchovní práci. 33 (1990)

Co jsou „jednoduché nádoby“ v duchovní práci. 34 (1990)

Co znamená „ten, kdo vychutnává hostinu ženicha“ v duchovní práci. 35 (1990)

Co znamená, že synové Esava a Ismaele nechtěli přijmout Tóru, v duchovní práci. 36 (1990)

Co znamená "Šchina svědčí o Israeli" v duchovní práci. 37 (1990)

Co znamená: „Číše požehnání musí být plná“ v duchovní práci. 38 (1990)

Co znamená: "Každý kdo truchlí pro Jeruzalém, bude poctěn uvidět ho v radosti" v duchovní práci. 39 (1990)

Co znamená "Neboť vy jste nejmenší ze všech národů" v duchovní práci. 40 (1990)

Co znamená "lehká přikázání, po kterých člověk šlape svými nohami," v duchovní práci. 41 (1990)

Co znamená požehnání a prokletí v duchovní práci. 42 (1990)

Co znamená "Nesázej pro sebe Ašeru vedle oltáře" v duchovní práci. 43 (1990)

Co je „válka o moc“ v duchovní práci - 2. 44 (1990)

Co znamená: "Skryté - Stvořiteli našemu Všemohoucímu" v duchovní práci. 45 (1990)

Pracovní řád, ustanovený Ba´al HaSulamen. 46 (1990)

Co znamená: „Nemáme jiného Krále, kromě Tebe,“ v duchovní práci. 1 (1991)

Co znamená: „Vrať se, Israeli, ke Stvořiteli svému Všemohoucímu“ v duchovní práci. 2 (1991)

Co znamená „hříšník připraví, ale spravedlivý oblékne“ v duchovní práci. 3 (1991)

Co znamená, že ničitel byl uvnitř potopy a zabíjel, v duchovní práci. 4 (1991)

Co znamená, že dobré skutky spravedlivých jsou jejich zrozením, v duchovní práci.. 5 (1991)

Co jsou "pastýři stáda Abraháma a pastýři stáda Lota" v duchovní práci. 6 (1991)

Co je člověk a co je živočich v duchovní práci. 7 (1991)

Co znamená „A Abrahám zestárnul, na sklonku dní“ v duchovní práci. 8 (1991)

Co je "vůně jeho oděvů" v duchovní práci. 9 (1991)

Co znamená, že Král stojí na svém poli, když zrno leží v kupách, v duchovní práci. 10 (1991)

Co znamená, že zlý počátek a dobrý počátek ochraňuji člověka, v duchovní práci. 11 (1991)

Svíce tyto jsou svaté. 12 (1991)

Co to znamená: „Ty jsi předal silné do rukou slabých“ v duchovní práci. 13 (1991)

Co znamená, že požehnání člověka, je požehnání synů, v duchovní práci. 14 (1991)

Co znamená požehnání: „ten, kdo kvůli mně vykonal zázrak na tomto místě“ v duchovní práci. 15 (1991)

Co znamená: proto, abyste věděli, že Stvořitel je Všemohoucí, je třeba „A polož to na srdce své“ v duchovní práci. 16 (1991)

Co znamená: Neboť zatvrdil jsem Já srdce jeho“ v duchovní práci. 17 (1991)

Co znamená, že je třeba pozvedat pravou ruku nad levou, v duchovní práci. 18 (1991)

Co znamená: "Povstaň, Stvořiteli, a rozprchnou se nepřátele Tvoji" v duchovní práci. 19 (1991)

Co znamená: „Není nic, co by nemělo místo“ v duchovní práci. 20 (1991)

Co to znamená v duchovní práci, že před Purimem čtou sobotní kapitolu „Zachor“ (Pamatuj). 21 (1991)

Co znamená „růže mezi trny“ v duchovní práci. 22 (1991)

Co je „čistota popela krávy“ v duchovní práci. 23 (1991)

Co znamená, že člověk musí porodit syna a dceru, v duchovní práci. 24 (1991)

Co znamená, že člověk, který uskutečnil návrat, se musí nacházet v radosti. 25 (1991)

Co znamená odhalení míry a skrytí dvou v duchovní práci?. 26 (1991)

Co znamená: „Žena, která vydává semeno první, porodí syna“ v duchovní práci. 27 (1991)

Co je svatost a čistota v duchovní práci. 28 (1991)

Co znamená, že se velekněz musí oženit s pannou, v duchovní práci. 29 (1991)

Co znamená, že pro toho, kdo byl na daleké cestě, se Pesach odkládá na druhý Pesach, v duchovní práci. 30 (1991)

Co znamená, že almužny pro chudé dělají Svaté Jméno, v duchovní práci. 31 (1991)

Co jsou prapory v duchovní práci. 32 (1991)

Co znamená, že Stvořitel obrací tvář, v duchovní práci. 33 (1991)

Co znamená "Ochutnává plody jejich v tomto světě, a zásoby se hromadí ve světě budoucím" v duchovní práci. 34 (1991)

Co jsou "zvědové" v duchovní práci. 35 (1991)

Co znamená "mír, mír vzdálenému i blízkému" v duchovní práci. 36 (1991)

Co je "Tóra" a co je "zákon Tóry" v duchovní práci. 37 (1991)

Co je pravá linie v duchovní práci. 38 (1991)

Co znamená, že pravá musí být větší než levá, v duchovní práci. 39 (1991)

Co je pravda a lež v duchovní práci. 40 (1991)

Co musí udělat člověk, pokud se narodil se špatnými vlastnostmi . 41 (1991)

Co znamená: "Zná vůl Pána svého Israel nezná" v duchovní práci. 42 (1991)

Co znamená "A uvidíš Mne zezadu, ale tvář Mojí nebude vidět" v duchovní práci. 43 (1991)

Jaký je důvod, podle kterého byl Israel hoden zdědit Zemi, v duchovní práci. 44 (1991)

Co znamená, že soudce musí soudit úplně spravedlivým soudem, v duchovní práci. 45 (1991)

Co je "syn milované a syn nenáviděné" v duchovní práci. 46 (1991)

Co znamená, že pravá a levá si vzájemně odporují v duchovní práci. 47 (1991)

Knihovnachevron_right

Rabaš/Články

chevron_right

Spojení mezi Pesachem, macesem a marorem

subscriptions

Tags:

Listen to this articlevolume_up

הקשר בין פסח, מצה ומרור

תשמ"ז - מאמר י"ד
1987 - מאמר 14

כתוב בהגדה, "זכר למקדש כהלל, כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך פסח, מצה, ומרור, ואוכל ביחד, לקיים מה שנאמר, על מצות ומרורים יאכלהו".

וצריכים להבין זה על דרך העבודה. מה מרמז לנו הקשר שיש בין אלו שלושה דברים שהיה אוכל ביחד.

ובכדי להבין את ענין הקרבן פסח שהיה בזמן יציאת מצרים, שיצאו מתחת השעבוד, שהיו בגלות מצרים, צריכים מקודם להבין ענין גלות מצרים, ממה הם סבלו שם.

במרור, כתוב בהגדה, "מרור זה שאנו אוכלים על שום מה, על שמיררו המצרים את חיי אבותינו במצרים, שנאמר, "וימררו את חייהם בעבודה קשה, אשר עבדו בהם בפרך".

ויש להבין את ענין, "וימררו את חייהם בעבודה קשה", מהו בעבודת ה'. הנה ידוע, כי עבודת ה' היא כשעובדים לתועלת ה', שאנו זוכים להיות דבוק בחיי החיים, ודוקא בזמן שעובדים להשפיע, אז הוא הזמן לקבל הטוב ועונג שברא ה', להטיב לנבראיו, כלומר שישועת ה' באה לכלים דהשפעה.

ובענין שהשפע בא לכלים דלהשפיע, יש להבחין בזה ב' הבחנות:

א. השפע בא בכדי לעשות כלים דהשפעה.

ב. האור בא לאחר שיש לו כבר כלים דהשפעה.

פירוש הדבר הוא, כי בזמן שהאדם רוצה ללכת על דרך להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא לתועלת עצמו, אז הגוף מתנגד בכל תוקף, ולא נותן לו לעשות שום פעולה, ולוקחו ממנו כל חומרי דלק שהיה לו משהו כח לעשות מעשים לשם שמים.

ובזמן שהאדם רואה את האמת כמו שהיא, היינו שרואה איך שהוא שקוע באהבה עצמית, ואין בו שום ניצוץ בגופו, שירשה לו לעשות משהו להשפיע, וכיון שבמצב הזה האדם כבר הגיע אל האמת, כלומר שבא לידי הכרת הרע, שאין לו אז שום עצה, שיהיה בידו כח לעזור לעצמו, אלא יש לו רק עצה אחת, שהיא לצעוק לה' שיעזור לו, כמו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה".

וזהו שאמרו, "הבא לטהר מסייעין אותו, ושואל הזהר הקדוש, במה, והשיב בנשמתא קדישא".

נמצא, שענין, "וימררו את חייהם", פירושו, שלא נתנו להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, שזה מביא דביקות בחיי החיים, אלא קליפת מצרים ופרעה שלטו על בני ישראל עם השליטה של אהבה עצמית, שלא יוכלו לעשות משהו נגד רצונם של המצרים, וזו היתה הגלות, כלומר שרצו לצאת מהגלות הזו ולא עלה בידם.

ולפי זה יהיה הפירוש, מה שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", מאיזה עבודה מדברים, הוי אומר מעבודת ה', שזה נקרא, עבודה קשה, היות שהיה קשה להם לעבוד בעמ"נ להשפיע, מטעם שהמצרים, ופרעה מלך מצרים, השפיעו להם מחשבות ורצונות שלהם. כלומר היות שקליפת מצרים הוא בעיקר אהבה עצמית, לכן המצרים שלטו על עם ישראל, שגם עם ישראל ילכו בדרך שלהם, הנקראת, אהבה עצמית, והיה קשה לישראל להתגבר על מחשבות האלו, וזהו שכתוב, "ויאנחו בני ישראל מן העבודה", כלומר בזמן שהלכו על דרך המצרים, שהיא בעמ"נ לקבל, הגוף היה נותן להם חומרי דלק, ולא היה קשה להם לעבוד עבודת ה', כידוע שהמצרים היו עובדי ה', כמו שכתבו חז"ל על מה שכתוב (בשלח תנחומא), "ויקח שש מאות רכב", (ואם תשאל) מהיכן היה בהמות משל מצרים, הרי נאמר, "וימת כל מקנה מצרים", אלא מהירא את דבר ה', כמו שכתוב, "הירא את דבר ה' מעבדי פרעה, הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים", ואמרו מכאן, הירא דבר ה' יעשה תקלה לישראל.

ורש"י מביא מכאן, היה רבי שמעון אומר, "כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו". ובהאמור יוצא, שהעבודה הקשה שהיתה להם, עבודה בשדה, כי שדה נקרא, השכינה הקדושה, כידוע שמלכות נקרא, שדה.

והיה קשה להם לקבל על עצמם עול מלכות שמים בעמ"נ להשפיע, אלא שהמצרים היו רוצים שיעבדו את עבודת הקודש בעמ"נ לקבל, ונותנו להם להבין כי זה נקרא, "הירא את דבר ה'".

אולם שמכאן, מבחינה זו היתה תקלה לישראל, היינו לבחינת ישר-אל, אלא הם היו רוצים שכל עשייתם יהיו אך ורק לתועלת עצמם, ומזה יצאה תקלה.

זאת אומרת, שהתקלה היתה בעיקר בזמן שהמצרים היו מדברים אל ישראל בשפת יראת שמים, ומשפה הזו יוצאות כל התקלות לישראל, מה שאין כן אם המצרים היו מדברים בשפת החילוניים, בטח שהיו עם ישראל בורחים מהשפעתם בעת שהיו באים אליהם עם המחשבות והרצונות שלהם.

ובהאמור יש לפרש מה שכתוב (שמות), "ויעבדו מצרים את בני ישראל בפרך". ודרשו חז"ל, ב"פה-רך", ויש להבין מהו, "פה רך", בעבודת ה'.

אלא כנ"ל, שהמצרים דברו עם המחשבות והרצונות שצריכים לעבוד ה', אלא שיהיו בעמ"נ לקבל, שזה נקרא, פה - רך, כלומר שעל הכוונה דלקבל הגוף מסכים יותר לעבוד עבודת הקודש, ולא צריכים לכוון בעמ"נ להשפיע.

נמצא, עם הדיבורים האלו, גרמו לישראל שתהיה להם עבודה קשה בזמן קבלת עול מלכות שמים, ומשום זה כל אחד מישראל היה אומר, דעבודת הקודש בעמ"נ להשפיע הוא דבר קשה מאוד.

אי לזאת, המצרים היו משפיעים להם מחשבות שיותר כדאי לעבוד בעמ"נ לקבל, בדרך הזו הם יראו שכל יום ויום הם מתקדמים במעשים טובים, מה שאין כן בעבודה דבחינת ישראל, הם בעצמם רואים שזה קשה, והראיה לזה, שלא רואים שום התקדמות בעבודה.

נמצא, ש"פה-רך", יהיה הפירוש, שיתנו לישראל להבין, שאם ילכו בדרך שלהם, זה הוא עבודה יותר קלה, וזה נקרא "רך", היינו שיותר קל יהיה להתקדם בעבודת הקודש.

ועם הטענות האלו היו המצרים ממררים את חייהם בעבודה קשה, שתמיד היו מסבירים לישראל, שעבודת ישראל נקרא, עבודה קשה, וזהו לא בשבילם.

"בחומר", כלומר שהמצרים הסבירו לישראל את חומרת דלהשפיע, מה שאין כן עבודת המצרים יהיו תמיד לבן, שלא ירגישו שום חושך בעבודה, אלא שהגוף יסכים לעבודה זו, וזה נקרא, "בלבנים", כלומר עבודת המצרים הם יהיו תמיד בבחינת לבנים, בלי כתם ולכלוך, אלא שיהיו תמיד שלמים, ועל ידי זה גורמו באמת שיהיה לישראל קשה לעבוד לשם שמים.

כלומר שהעבודה קשה נמשכה מזה, שהמצרים היו אומרים להם תמיד את ענין חומר שישנו בעבודה דלהשפיע, והלבנים שיש בעבודה זו, ויראת המצרים.

כנ"ל, שמהירא את ה' היתה נמשכת תקלה לישראל. היינו שמזה נמשכה להם את העבודה קשה בשדה, היינו בהמלכות שמים שרצו לקבל עליהם ולא יכלו.

ורבי שמעון אומר מכאן, מהירא את דבר ה', "כשר שבמצרים הרוג, טוב שבנחשים רצוץ את מוחו".

ויש לפרש דברי רבי שמעון, "כשר שבמצרים הרוג".

כלומר, מה שהמצרים אומרים שזה כשר, הרוג, משום שחז"ל אמרו, "הבא להורגך השכם להורגו", היינו מה שהמצרים אומרים לך שזה כשר, שהדרך הזו כשרה ללכת בה, תדע שהוא רוצה להרגך מחיים הרוחניים, לכן הרוג את המחשבות האלו.

"טוב שבנחשים רצוץ מוחו", יהיה הפירוש, אם הנחש שהוא הרע שבאדם, ומייעץ לך שדרך הזאת היא טובה בשבילך, ונותן לך להבין בהבנה גדולה ושכל בהיר, על דרך שהנחש בא אל חוה, אל תתווכח עמו, אלא רצוץ את מוחו, היינו את כל המוח השכלי שהוא מסביר, רצוץ את השכל הזה, זאת אומרת, שצריכים ללכת למעלה מהדעת.

ועתה נבאר את ענין מצה. ועל דרך עבודה יש לפרש, מילת "מצה" מלשון מריבה, "כי על מסה ומריבה, ועל ריב בני ישראל, ועל נסתם את ה', לאמור, היש ה' בקרבנו אם אין", (בשלח שביעי).

על מריבה אומר התרגום, "ומצותא על דניצו בני ישראל". נמצא, מצה מלשון מצותא, היינו שעם ישראל היה להם ריב עם ה', מדוע הוא עושה שיהיה כל כך קשה לעבוד בלהשפיע, ומדוע אף על פי שהם משתדלים לצאת משליטת מצרים, מכל מקום לא די שלא מתקדמים, אלא שהם רואים הולכים אחורה ולא קדימה.

זאת אומרת, שהם טועמים טעם מרור בעבודה, זה גרם להם שיעשה ריב עם הבורא, שמריבה מכונה, בחינת מצה. וטענה כזו, אנו רואים, שעם ישראל היו מריבים עם משה על ענין זה, היינו ממה שראו, שבזמן שהתחילו לעבוד לשם ה', הם נעשו יותר גרועים, כמו שכתוב (שמות שביעי), "ויאמרו אליהם, ירא ה' עליכם וישפוט, אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה".

ואת הטענות האלו שאמרו אל משה, אמר משה אל ה', כמו שכתוב, "וישב משה אל ה', ויאמר, אדני למה הרעת לעם הזה, למה זה שלחתני, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת את עמך".

שיש לפרש את הטענות שהיה להם אל משה, אשר אמרו, ירא וישפוט, פירושו, שהיה מריבים משה, היות שמשה אמר להם שיאמינו בה', אז הם יצאו משליטת הגוף, אשר בהגוף שולט פרעה מלך מצרים, שהוא מיצר להקדושה, והם התחילו בעבודת מוחא וליבא, וראו שהגוף שהוא בחינת פרעה, התחיל לשלוט עליהם, היינו שכל מה שהם רוצים לעשות בעבודת ה', הגוף מתנגד ביותר. אשר מטרם שהתחילו ללכת בדרך של משה, היה להם כוחות בעבודה, ועכשיו כל מה שהם עושים, הגוף ממאס בזה, וזה שכתוב אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", כלומר הגוף שלנו ממאס את הרוח שלנו בעבודת ה', מזמן שהתחלנו בדרך דלהשפיע.

ואחר כך הלך משה אל ה' עם הטענות של ישראל, שהיו מריבים עם משה על מה שהביא אליהם את שליחות ה'. כמו שכתוב, "וישב משה אל ה', למה הרעת לעם הזה, למה זה שלחתני", (כלומר מהו הטענות), ואמר, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך, הרע לעם הזה, והצל לא הצלת".

שפירוש, "ומאז שבאתי אל בני ישראל", להגופים שלהם, הנקראים, בחינת פרעה, "לדבר בשמך", היינו שכולם יתחילו לעבוד לשם שמים, זה שכתוב, "בשמך", בטח ההגיון מחייב, היות שכל אחד ואחד רוצה רק אמת, וכי יש טיפש בעולם שיהיה לו רצון ללכת בדרך שקר, אלא בטח כל אחד רוצה אמת, כדרך עולם הוא, שאם יודעים את מישהו מדבר שקר, אין אף אחד שירצה לשמוע בדברו.

וכאן היו אומרים, מדוע כשבא משה ואמר להם שילכו בדרך האמת, הגוף הנקרא, פרעה, מבאיש את רוחנו בעת כשאנו מתחילים בעבודה זאת.

ומשום זה היתה להם תרעומת על ה', מדוע הם נעשו עכשיו יותר גרועים, משהיה טרם ביאת משה אליהם בתור שליח ה', שהוא רוצה להוציא אותם מהגלות, ומדוע הם רואים עכשיו שהם נכנסים יותר בגלות, שפרעה שולט על הגופים ביתר כח, וביותר מחשבות שכליות, נותן לנו להבין בכל פעם עם טענה אחרת. אם כן לפי זה, היה יותר טוב את המצב של בני ישראל בעבודה מטרם ביאת משה אליהם בתור שליח מאת ה'. אולם עכשיו הם רואים, שהגופים שלהם, שהם בחינת פרעה, שולט בשליטה גמורה על בני ישראל, כלומר במקום שהיה צריך להיות מצב רוח מרומם בעת שהם יודעים שהולכים בדרך האמת, ומה היה, להיפך, שבעיני הגוף הנקרא, פרעה, איזה רוח היה להם, כמו שכתוב, "אשר הבאשתם את רוחנו בעיני פרעה", שהגוף היה אומר להם, איזה מצב רוח יש בעבודה דלהשפיע.

והבאיש, פירושו, ריח רע, שלא יכולים לסבול את הריח. זאת אומרת, שלא יכולים לסבול את המצב רוח הזה, והיו רוצים לברוח כמו שבורחים מסרחון. זאת אומרת, במקום שהעבודה על דרך אמת צריך להביא מצב רוח מרומם, כלומר שהאדם ירצה להישאר במצב רוח זה בתמידיות, וכאן נעשה להיפך, דהיינו שמהעבודה דלהשפיע קבלו מצב רוח של סרחון, שפירושו, שרוצים לברוח ממצב רוח, שלא יכולים לסבול אותו אפילו רגע אחד. כנ"ל שאמרו אל משה, "אשר הבאשתם את ריחנו", ותערומות של ישראל הביא משה אל ה', ושאל משה, "למה זה שלחתני".

והשיב ה' אל משה, כמו שכתוב, "ויאמר ה' אל משה, עתה תראה אשר אעשה לפרעה, כי ביד חזקה ישלחם".

והתשובה היא, למה הוא עושה שהעבודה של להשפיע יהיה כל כך קשה, הוא מסיבת שאני רוצה שיתגלה את היד החזקה, כמו שכתוב, "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".

ובאיזה אופן מוכרחים יד חזקה, זהו הוא דוקא, שהשני מתנגד בכל תוקף, אז שייך לומר שצריכים להשתמש ביד חזקה, אבל לא שייך לומר, אם השני הוא איש חלש, שצריכים ללכת עמו ביד חזקה, זהו כמשל שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהסדר הוא בעולם, ששני אנשים במחלוקת יש לפעמים שעוברים לתגרת ידיים, ומי שהוא רואה שאינו יכול להתגבר עליו, הוא לקח סכין כנגדו. והשני שהוא רואה שיש להשני סכין, הוא לוקח אקדוח, וכשהשני רואה שיש לו אקדוח, הוא לוקח רובה, וכו', עד שהשני לוקח נגדו מכונת יריה, ואם יש לו מכונת יריה, השני לוקח טנק, אבל אף פעם לא שמענו, אם מי שלוקח מקל ורוצה להרביץ, שהשני יקח טנק, ולהילחם כנגד זה שלקח מקל.

כמו כן בעבודה, לא שייך לומר, שצריכים ללכת עם פרעה ביד חזקה, אם פרעה לא מראה התנגדות גדולה. והיות שה' היה רוצה לגלות לו כאן יד חזקה, לכן היה הקב"ה להכביד את לב פרעה, כמו שכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו".

אולם יש להבין הטעם, שכתוב, "שה' הכביד את לבו של פרעה", בשביל שה' היה רוצה לתת את האותות כדי שיתוודע שמו של הקב"ה, וכי ה' הוא בעל חסרון, חס ושלום, שזה חסר לו שידעו שהוא יכול לעשות אותות ומופתים, ועוד מה זה מרמז לנו בענין עבודה, שאנו צריכים לדעת זה לדורות.

ולפי מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, על ענין השאלה מה ששאל אברהם לאחר שהקב"ה הבטיח לו, כמו שכתוב (לך לך, שישי), "ויאמר אליו, לתת לך את הארץ לרשתה. ויאמר, במה אדע כי אירשנה, ויאמר לאברם, ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול".

ושאל, מהי התשובה לשאלה מה שאברם שאל, במה אדע כי אירשנה. כלומר מהו הפירוש מה שהשיב לו ה'.

תשובה, "כי ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, וענו אותם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול". ושאל, כי מהכתוב משמע שהיתה תשובה מספקת, כי לא שאל יותר אברם. ואנו רואים כי דרכו של אברם להתווכח עם ה', כמו שמצינו באנשי סדום, שה' אמר לאברם, "זעקת סדום ועמורה כי רבה".

וכאן שאמר לו, ידע תדע, משמע שקיבל את התשובה בקורת רוח.

ואמר, היות שאברהם ראה את גודל הירושה שהבטיח לבניו, אז חשב אברהם לפי הכלל, שאין אור בלי כלי, היינו אין מילוי בלי חסרון, והוא לא ראה שבני ישראל יצטרכו למדרגות והשגות כה גדולות בעולמות עליונים, ובשביל זה שאל להקב"ה, במה אדע כי אירשנה, הלא אין להם כלים וצורך להירושה הגדולה מה שאתה מראה לי שאתה תיתן לבני, הלא אין להם צורך.

ועל זה השיב לו הקב"ה, אני אתן להם צורך להאורות, כמו שאני אתן להם האורות. היינו שה' יתן להם האור והכלי גם כן. שאל תחשוב שרק השפע אני משפיע, אלא אני משפיע להם, הן הצורך הנקרא, כלי, והן השפע הנקרא, מילוי וחסרון.

ועל ידי זה שעם ישראל יהיו בגלות מצרים ארבע מאות, שארבע שזהו מדרגה שלמה של ד' בחינות, שעל ידי זה שהם יהיו בגלות, בארץ לא להם, היינו שהמצרים ישפיעו לישראל רצון של קבלה עצמית, שרצון זה לא שייך לקדושה, שזה נקרא, "ארץ", מלשון רצון, וירצו לברוח מהרצון הזה, אז כשאני אעשה שלא יוכלו לצאת משליטה זו מכוחות עצמם, אלא שהם יראו, שרק הקב"ה יכול לעזור להם, ולא יהיה להם עצה אחרת, אלא לבקש עזרה ממני, וזהו כמו שאמרו חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו", ואומר הזהר הקדוש, שהסיוע הוא שנותנים להם נשמה קדישא, ועל ידי ריבוי תפילות, שיבקשו מה' סיוע, יקבלו כל פעם מדרגה יותר גדולה, שעל ידי זה יהיה להם צורך לבקש מה', וזה יגרום להם לבקש מה', ולקבל מדרגה יותר גדולה. ולאחר זה תהיה לי האפשרות לתת להם הירושה.

נמצא, שהקב"ה בכוונה תחילה עושה שלא יוכלו להתגבר, בכדי שיהיה להם כלים.

נמצא, שהכבדת הלב שנעשה לפרעה, הוא בכדי שיהיה מקום לקבל צורך על האורות העליונים, מה שאין כן אם לא תהיה להם עבודה קשה, לא יהיה להם צורך לאורות הגדולים, כמשל הנ"ל.

כי מי שהולך להילחם עם השני, עם היד או עם מקל, אין להשני צורך לקבל נגדו טנק או תותח. ומשום זה, בכדי שיהיה לתחתונים צורך לקבל אורות גדולים, מוכרחים לעמוד כנגדם קליפות חזקות, ובכדי לשבור אותם, האדם מחויב להמשיך אורות גדולים, אחרת היה מסתפק במיעוט. נמצא, ששליטת פרעה גורם על ידי הכבדת לבו, שימשיכו אורות גדולים. ובזה נבין מה ששאלנו, וכי בשביל "למען שתי אתתי", היינו בכדי שיוודע בגויים, שה' יכול לעשות ניסים ונפלאות, בשביל זה, כלומר בכדי שיכבדו אותו, עשה הכבדת הלב. וכי הקב"ה בא בטרוניה לבריותיו, היינו שעושה דבר שלא רצון הנבראים, הלא כל מטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו, וכאן יוצא דבר הפוך, כלומר שהוא עושה הכבדת הלב להנבראים, בכדי שכולם יראו את גדלותו, מה שהוא כל יכול.

ובהאמור נבין זה בפשיטות, היות כי ענין פרעה ומצרים, הכוונה על שליטתם של הרצון לקבל הנמצאים אצל הנבראים, ובכדי שהנבראים יצטרכו לקבל את המדרגות הגדולות שהקב"ה הוכן בעדם, וכנ"ל בדברי זצ"ל, שעל ידי זה שלא תהיה להם אפשרות להתגבר על הרצון לקבל שלהם, ובהם תהיה התעוררות לדבקות ה', וזה הגיע להם בזכות האבות, שהקב"ה הבטיח להם, שהבנים שלהם יזכו להטוב והעונג מה שהוא ברא עבור הנבראים, לכן עשה הכבדת הלב, כדי שיהיה להם צורך לבקש מה', שהוא יעזור להם, והסיוע שלו בא, כנ"ל בדברי הזהר הקדוש, על ידי שישפיע להם נשמתא קדישא.

נמצא, שכל התגברות הם ממשיכים קצת הארה מלמעלה, שעל ידי זה בסופו של דבר יהיה להם כלים, היינו צורך להירושה שהבטיח הקב"ה לאבות. נמצא לפי זה, מה שכתוב, "למען שתי אתתי אלה", אין זה עבור טובת הבורא אלא לטובת הנבראים, שפירושו, שעל ידי הכבדת הלב שהוא עושה אצל פרעה, כלומר מה שהגוף נעשה כל פעם יותר בתקיפות, שלא נותן רשות להאדם לעשות מעשים בעמ"נ להשפיע, והיות שהאדם משתוקק לדבקות ה', לכן הוא מוכרח להשתדל לתת כל פעם כוחות יותר גדולים, אחרת לא יהיה בידו לנצח אותו, ובכדי לקבל כוחות יותר גדולים, אין שום עצה אלא להתפלל לה', שרק הוא יכול לתת לו את הכוחות המתאימים לכך.

והכוחות של ה' הוא כנ"ל: מה שהקב"ה נותן לו כל פעם כח רוחני, הנקרא, בחינת נשמה, הנקרא, אור תורה, זאת אומרת, שכל פעם לפי ההתגברות מה שהוא צריך להתגבר, הוא מקבל "אותיות התורה", שזה נקרא, למען שתי אתתי אלה, היינו שבכדי שתתגלה אותיות התורה לגבי ישראל, הוא מוכרח לעשות להם צורך, וזה הענין שהקב"ה נותן הכבדת הלב לטובת הנבראים.

בהאמור נבין מה שאמרנו לעיל, שאנו צריכים שפע עליון עבור עשיית הכלים, כלומר שיהיה כלים מוכשרים לקבל אור עליון, והסיוע זו נקרא, שהאור בא לעשות כלים דקדושה, שירצו לעבוד בעמ"נ להשפיע. כנ"ל בבחינת, "הבא לטהר מסייעין אותו".

ולאחר שכבר השיג את הכלים שרוצים להשפיע לה', אז בא השפע, מטעם שפע, ולא בכדי לעשות כלים.

בבחינה זו, שיש לו רצון לה', כבר אינו צריך להכבדת הלב בכדי שיקבל את אור התורה, כי כפי הכלל, כשהאדם עובד לתועלת עצמו, אז באה לו מחשבה אחרת, שגם מכאן, היינו מתענוג זה הנקרא, תענוג המנוחה, גם מזה על תנח ידך. נמצא, שתענוג המנוחה גורם לו שאין לו צורך למדרגות יותר גבוהות, אלא הוא מסתפק במיעוט, ולכן היה הקב"ה צריך לתת הכבדת לב, היינו שהוא רואה שאינו יכול לעשות שום דבר לה', כלומר שכל זמן שלא הכשיר את הכלים שלו בעמ"נ להשפיע, והוא עדיין נמצא באהבה עצמית, הם נותנים לו סיפוק במה שזכה קצת לעבוד לשם שמים, היות שהוא מרגיש בעצמו שהוא עובד לשם שמים, יש לו מזה סיפוק, ואין ביכולתו להשתוקק למדרגות יותר גבוהות, נמצא לפי זה, לא היה מקום להתגלות אותיות התורה. ומשום זה, שכל פעם שהוא מקבל איזה סיוע מלמעלה, ואח"כ הוא יורד מדרגתו ושוב רוצה להכנס לקדושה, הוא מוכרח לקבל עזרה מחדש, כמו שכתוב אצל פרעה, במכת ברד, "וישלח פרעה ויקרא למשה, ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", ואח"כ כתוב, "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו, למען שתי אתתי אלה בקרבו".

והסדר הזה הוא נמשך עד שמתקן את הכלים שלו השייך למדרגתו, ואז מתחיל הסדר של ביאת האורות.

אולם בזמן שכבר זכה לכלים דקדושה, כנ"ל, שכל רצונו הוא להשפיע ליוצרו, אינו שייך לומר, עכשיו אני אומר שכבר נתתי לך הרבה ואני רוצה עכשיו לנוח קצת, היות שאני צריך לקבל עבור תועלת עצמי גם כן, אלא שמי שיש לו רק רצון להשפיע, לא צריכים לעשות לו הכבדת הלב, כמו בזמן שצריכים לעשות צורך בזמן שהוא עוסק בעשיית כלים דהשפעה, כנ"ל, משום שאין לו ענין זה, למי שכבר זכה לרצון להשפיע, אלא רוצה תמיד להשפיע לה'.

ובהאמור נמצא, בזמן שיש לאדם רק רצון להשפיע, ורוצה לעשות נחת רוח להבורא, אז מתחיל לחשוב, מה חסר להבורא שהוא יכול לתת להבורא מה שאין לו, לכן הוא בא לידי החלטה, שאין להבורא שום חסרון, רק בזה שברא את העולם על הכוונה דלהטיב לנבראיו, שהנבראים יקבלו ממנו את הטוב והעונג, ומשום זה הוא הולך לבקש מה', שיתן לו את הטוב והעונג, כי זה אפשר לומר, שחסר לו, זה שהתחתונים יקבלו ממנו את האורות הגדולים שהוכן עבור הנבראים, ומזה יכולים לומר, שהבורא נהנה, מה שאין כן אם אין התחתונים מוכשרים לקבל את אור התורה, המכונה, אותיות התורה, כאילו יש חסרון למעלה, וזהו ענין שאמרו חז"ל (סנהדרין מ"ו), "בזמן שאדם מצטער, שכינה מה לשון אומרת, קלני מראשי קלני מזרועי". משמע מכאן, מתי יש נחת רוח למעלה, רק בזמן שיש להנבראים טוב ועונג.

ומשום זה אין אז מקום להכבדת לב, אלא הזמן שצריכים לתת מלמעלה הכבדת לב, הוא רק לצורך עשיית כלים דהשפעה, שיוכלו לקבל טוב ועונג, וזה למען, "שתי אתתי", יש לפרש, הכוונה על אותיות, שאותיות נקראים, כלים, כלומר בכדי שיהיה לאדם צורך המכונה כלים, לזה צריכים הכבדת הלב, כמו שכתוב, "למען שתי אתתי אלה", מה שאין כן לאחר שכבר יש לו הכלים, אין עוד צורך להכבדת הלב.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו הקשר בין פסח מצה ומרור, כמו שעשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים, ואמר לקיים מה שנאמר, "על מצות ומרורים יאכלוהו".

ושאלנו, מה זה מרמז לנו בעבודת ה'.

ולפי הנ"ל יוצא, שעיקר מטרת העבודה היא להגיע לדבקות ה', היות מסיבת השינוי צורה שיש בנו, מכח הרצון לקבל שנטבע בנו, שעל ידי זה נתרחקו הנבראים מהבורא, וזהו העיקר מה שמוטל עלינו לתקן, אולם השאלה היא, איך מתקנים זה.

הלא השתוות הצורה הוא ענין להשפיע ולא לקבל, ואיך יכולים ללכת נגד הטבע, הלא הגוף יש לו טבע משלו. והתשובה היא, על ידי סגולת תורה ומצות.

אמנם אם היו הנבראים מקבלים כח השפעה בקלות, היו אז מסתפקים בזה, היות שכבר הם מרגישים שהם משפיעים, ולא היה להם שום צורך לגילוי אותיות התורה, כנ"ל, "למען שתי אתתי", שהקב"ה רוצה לגלות להם את התורה בבחינת שמותיו של הקב"ה, ומאין הם יקחו צורך לזה, היות לאחר שהתגברו על הרצון לקבל, ורוצים עכשיו להשפיע לה', וכבר יש להם דבקות, ומה חסר להם עוד, וכידוע, שאין אור בלי כלי, ואין מילוי בלי חסרון, ומה עשה הקב"ה, נתן הכבדת הלב, שלא יהא בכוחו של אדם להתגבר על הרע שלו מעצמו, אלא הוא לעזרה מה', כנ"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו בנשמתא קדישא".

וענין "נשמתא", מובא בספר "פרי חכם" (חלק ב', דף ס"ה), "שיש בנשמה ה' בחינות הנקראות נרנח"י, ונרנח"י אנו מבחינים בהם ב' בחינות, א' אורות, ב' כלים. הכלים של נרנח"י משיגים על ידי קיום תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן. והאורות דנרנח"י הם עצם התורה, והאור המלובש בתורה הוא סוד אין סוף. וזה לשונו, נמצא שהתורה והנשמה הם אחד, אבל קוב"ה, הוא סוד אין סוף המלובש באור תורה שיש בתר"ך מצות הנ"ל, שזה סוד שאמרו חז"ל, כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה, פירוש, שהקב"ה מהכולל והתר"ך שמות הם פרטים וחלקים, אשר פרטים אלו הם לפי פסיעות ומדרגות של הנשמה, אשר אינה מקבלת אורה בפעם אחת, זולת בדרך מדרגה לאט לאט, בזה אחר זה".

ומזה אנו רואים, שהבורא עשה שלא יוכל האדם בעצמו להתגבר על הרע, אלא יהא נצרך להבורא שיעזור לו, ויש מצב של בינתים, כלומר שזה גורם שהאדם טועם טעם מרור בעבודה, מסיבת שהגוף לא נותן לו לעשות מעשים דלהשפיע, וזה מביא לו, שיש לו ריב עם הבורא, מדוע ברא גוף שיהיה לו כל כך רע, עד שאין שום מקום שיוכל לצאת משליטת הרע, הנקרא, רצון לקבל לעצמו, כנ"ל, ומתי שנגמר כל הכלים שאדם צריך להשלמתו, שיהיה כלי להחזיק שם את הברכה, אז מתחיל להרגיש ישועת ה', כלומר שמרגיש בעצמו ההתקרבות ה'.

ובזה נבין את הקשר שבין, מצה מרור לקרבן פסח, היות שעל ידי מצה ומרור הוא משיג את הצורך האמיתי לאותיות התורה, כלומר, שרק על ידי מצה ומרור מתרקם באדם צורך לעזרת ה', ועזרתו יתברך הוא על ידי הנשמה הנקרא, "בחינת אורייתא וקוב"ה חד הוא", כנ"ל, כמו שכתוב בספר "פרי חכם".

וכשיש לו צורך, אז הקב"ה מקרב את האדם, וזה נקרא, קרבן פסח, שהקב"ה פוסח על כל החסרונות שלו ומקרב אותו לזכות למטרת הבריאה.

Kabala Media

Kabala Media

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

הקשר בין פסח, מצה ומרור

Kabala Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved

Kabala Media

Kabala Media

My LibrarySign in to like, save and subscribe to videos

הקשר בין פסח, מצה ומרור

Kabala MediaCopyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved

My Library
Sign in to like, save and subscribe to videos

Kabala Media
Copyright © 2003-2026 Bnei Baruch – Kabbalah L’Am Association, All rights reserved