251. כמה יש לנו להסתכל בדברי תורה, כמה יש לנו לעיין בכל דבר, שאין דבר בתורה, שאינו נרמז בשם הקדוש העליון. ואין דבר בתורה, שאין בו כמה סודות, כמה טעמים, כמה שורשים, כמה ענפים.
252. כל מי שעורך מלחמה בתורה, זוכה להרבות שלום בסוף דבריו. כל המלחמות שבעולם הם מריבות וחורבן, וכל המלחמות של תורה הם שלום ואהבה, כמ"ש, על כן ייאמר בספר מלחמות ה' אֶת וָהֵב בסוּפָה, כלומר, אהבה בסוֹפָהּ. שאין אהבה ושלום חוץ מזה.
("ה' איש מלחמה", בשלח)
2. אמור אל הכוהנים בני אהרון. האם לא ידוע שהם בני אהרון? אלא בני אהרון, ולא בני לוי. כי אהרון הוא התחלה לכל כוהני העולם, כי בו בחר הקב"ה מכל, כדי לעשות שלום בעולם, משום שדרכיו של אהרון העלו אותו לזה. כי כל ימיו של אהרון היה משתדל להרבות שלום בעולם. ומשום שדרכיו כך, העלה אותו הקב"ה לכהונה, שיכניס שלום בפמליה של מעלה. כי ע"י עבודתו, גורם זיווג הקב"ה ושכינתו, ונעשה שלום בכל העולמות.
("בני אהרון", אמור)
307. כתוב, והמלך שלמה ברוּך. למה נקרא כך? המלך שלמה, המלך שהשלום שלו, ז"א. כי בכמה מקומות כתוב, המלך, סתם, ולא כתוב, המלך שלמה. המלך סתם, אומר על בית דוד, מלכות. המלך שלמה, על המלך שהשלום שלו, ז"א.
308. והמלך שלמה ברוך. ברוך, כי אז נביעת הברכות אינה חדלה למעלה ולמטה. ברוך, שכל הברכות נובעות משם, שיתברכו כל העולמות, ושיאירו כל האותיות, כולם בחיבור אחד, בשלמות אחת.
("ביאור הכתובים לפי א"ב של א"ת ב"ש", שיר השירים, זוהר חדש)
183. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. דרכיה דרכי נועם, הם אורחות התורה, כי מי שהולך בדרכי התורה, הקב"ה משרה עליו נעימות השכינה, שלא תעבור ממנו לעולם. וכל נתיבותיה שלום, הם השבילים של התורה. כי כל השבילים של התורה כולם שלום. שלום לו למעלה, שלום לו למטה, שלום לו בעוה"ז, שלום לו בעוה"ב.
184. יש סוד פנימי בפסוק הזה.
("דרכים, נתיבות, נועם ושלום", וארא)
5. קורח הלך במחלוקת, שהיא הרחקה ודיחוי למעלה ולמטה. ומי שרוצה לדחות תיקון העולם, אובד מכל העולמות. מחלוקת היא הרחקה ודיחוי של השלום. ומי שחולק על השלום, חולק על שמו הקדוש, משום ששמו הקדוש נקרא שלום.
6. אין העולם עומד אלא על שלום. כשברא הקב"ה את העולם, לא היה יכול להתקיים, עד שבא והשרה עליהם שלום, שבת, שהוא שלום של העליונים והתחתונים. ואז התקיים העולם. וע"כ מי שחולק על השלום, יאבד מהעולם.
8. כתוב, שלום רב לאוהבי תורתך. התורה היא שלום, כמ"ש, וכל נתיבותיה שלום.
("וייקח קורח", קורח)
168. כה אמר ה', אם שלֵמים וכן רבּים וכן נגוזו ועבר ועיניתיךְ לא אֲעַנֵךְ עוד. כאשר העם כולו, יש בו שלום ואין בהם בעלי מחלוקת, הקב"ה מרחם עליהם והדין אינו שולט בהם. ואע"פ שכולם עובדים עבודה זרה, אם הם בשלום, אין הדין שולט עליהם. כמ"ש, חֲבוּר עֲצַבּים אפריים, הַנַח לו. שפירושו, אפילו אם עובדים עצבים, עבודה זרה, מ"מ אם הם בחיבור, הנח לו.
("וייקח מאיתם את שמעון", מקץ)
169. צדקה היא שלום, ומי שמרבה בצדקה, מרבה שלום למעלה ומרבה שלום למטה.
("וייקח מאיתם את שמעון", מקץ)
61. אשריהם הצדיקים שקִרבתם זה לזה מביאה שלום בעולם, משום שיודעים לייחד הייחוד ולעשות קירבה להרבות שלום בעולם. כי יוסף ויהודה, כל עוד שלא התקרבו זה לזה, לא היה שלום. כיוון שהתקרבו ביחד יוסף ויהודה, אז התרבה השלום בעולם. והתווספה שמחה למעלה ולמטה בעת שהתקרבו יהודה ויוסף. וכל השבטים היו נמצאים יחד עם יוסף. והקירבה ההיא הרבתה שלום בעולם.
("ואכלת ושׂבעת ובירכת", וייגש)
186. רבי אבא היה יושב בפתח שער העיר לוד. ראה אדם אחד שהיה בא ויושב על בליטה שהייתה בולטת מצד ההר, והיה עייף מהדרך, וישב וישן שם. בתוך כך ראה נחש אחד, שהיה בא אצלו, ויצא שֶׁרץ והרג את הנחש. כשהקיץ האדם, ראה את הנחש למולו, שהיה מת. קם האדם ונפלה הבליטה שהיה יושב עליה, אל העמק שמתחתיה, כי נקרעה מההר, והאדם ניצל, כי אם היה מאחר רגע מלקום, היה נופל ביחד עם הבליטה אל העמק, והיה נהרג.
187. בא אליו רבי אבא ואמר לו, אמור לי, מה מעשיך? כי הקב"ה עשה אליך שני ניסים אלו, שהציל אותו מהנחש, ומהבליטה שנפלה, לא היו בחינם.
188. אמר לו, כל ימיי לא עשה לי אדם רעה, שלא התרציתי עימו ומחלתי לו. ועוד, אם לא יכולתי להתרצות עימו, לא עליתי על מיטתי מטרם שמחלתי לו ולכל אלו שציערו לי, ולא נטרתי לו שנאה כל היום על אותו רע שעשה לי. ולא די לי זה, אלא עוד, שמאותו יום והלאה השתדלתי לעשות להם טובות.
189. גדולים מעשיו של זה מיוסף. כי ביוסף, עושי רעה היו אחיו, ודאי שהיה לו לרחם עליהם מחמת האחווה, אבל מה שעשה זה, שעשה כך עם כל בני אדם, הוא גדול מיוסף, ראוי הוא שהקב"ה יעשה לו נס על נס.
190. הולך בתום ילך בֶּטַח. זהו אדם שהולך בדרכי התורה. ילך בטח, שמזיקי העולם לא יוכלו להזיק לו. ומְעַקֵש דרכיו ייוודֵע. מיהו ייוודע? מי שנטה מדרך האמת, ומבקש לגבות מחברו, שרוצה לשלם לו רעה תחת רעה, ועובר על הכתוב, לא תיקום ולא תיטור. ייוודע, שיהיה ניכר בעיני כל בעלי הדין, שלא תאבד מהם צורת אותו אדם, כדי להביא אותו למקום שיהיו נוקמים ממנו. מידה כנגד מידה, וע"כ כתוב, ייוודע.
191. אותו ההולך בדרך האמת, הקב"ה מחפה עליו, כדי שלא ייוודע ולא יהיה ניכר לבעלי הדין. אבל מעקש דרכיו ייוודע, ויהיה ניכר להם. אשריהם האנשים, ההולכים בדרך אמת, והולכים בטח בעולם, שאינם מפחדים לא בעוה"ז ולא בעוה"ב.
("וייקח מאיתם את שמעון", מקץ)