377. הערב רב הם שׂאור שבעיסה, שהתערבו בישראל כמו שׂאור בעיסה. ואוה"ע דומות למוֹץ. הערב רב מעכבים את ישראל בגלות, יותר מהאומות עכו"ם. כמו שביארו חכמים, מי מעכב? שאור שבעיסה מעכב. כי הערב רב דבקים בישראל כשאור בעיסה. אבל אוה"ע אינם אלא כַּמוץ, אשר תידפֶנו רוח.
("טחול ומרה", פינחס)
100. וערב רב, הם כמ"ש, ויַרְא העם וינועו ויעמדו מרחוק. כך יהיו רחוקים מהגאולה, ויִראו את תלמידי החכמים והעם הקדוש בכל הכבוד הזה. והם יהיו רחוקים מהם. ואם ירצו להתחבר עימהם, כתוב, לא תיגע בו יד, כי סָקוֹל ייסקל או יָרׂה יִיָרה.
בזמן ההוא יתקיים בישראל הכתוב, ה' בדד ינחנו ואין עימו אל נכר. ואין מקבלים גֵרים לימות המשיח. וכתוב, ורשעים בחושך יידָמו. אלו הם ערב רב. ומשום זה אמר הנביא עליהם, ואל אדמת ישראל לא יבואו.
101. אמר אליהו למשה, השעה לעלות למעלה ולהביא הגאולה השלמה, אמור אתה עליי בשבועה, כלומר שתשביעני למהר הגאולה. כי בשבילך אני רוצה לעלות. כי נתן לי הקב"ה רשות, להתגלות לך בבית האסורים שלך, בקבורה שלך, ולעשות עימך טוב, כי אתה מחוֹלָל מעוונות העם. שהוא ביניהם כמו בבית האסורים, כמ"ש, והוא מחוֹלָל מפשעינו.
102. אמר לו משה, בשבועה עליך בשם הוי"ה, שלא תאחר הגאולה בכל יכולתך, כי אני נמצא בצער רב. כי עליי כתוב, וייפן כה וכה וירא כי אין איש, עוזר לי. להוציא אותי מהצער הזה, מהקבורה הזו, שכתוב עליי, וייתן את רשעים קִברוֹ. ואינם מכירים אותי, ואני נחשב בעיניהם, בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח ביניהם, כי חכמת סופרים תסרח ביניהם בכל עיר ועיר, ובכל מקום שישראל מפוזרים ביניהם בין המלוכות.
ונעשו הערב רב רועים על ישראל, שהם צאן הקב"ה, שכתוב עליהם, ואַתן צאני צאן מרעיתי, אדם אתם. ואין להם יכולת לעשות טוב עם תלמידי חכמים.
כי משה רבנו, הוא התורה והדעת הפנימית, שלא תתגלה אלא בגאולה השלמה, ועד אז כתוב עליו, והוא מחולל מפשעינו. כי התורה, משה, התחללה ונעשתה חלולה, כי נעלמה הפנימיות שבה, ולא נשארה לנו אלא רק החיצוניות.
ואני נחשב בעיניהם, בין הערב רב הרשעים, ככלב מת שסרח. כלומר, שהם מתרחקים מפנימיות התורה, כמו שמתרחקים מסירחון. שעליה נאמר, וחכמת סופרים תסרח.
103. ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו. והערב רב מחרימים אותם ביניהם. ובמקומות רבים אין נותנים להם אלא רק דבר קצוב, באופן שלא תהיה תקומה לנפילה שלהם, ואפילו חיי שעה. וכל החכמים ואנשי חיל ויראי חטא, נמצאים בצער בדוחק וביגון, ונחשבים ככלבים. כמ"ש, בני ציון היקרים המסולאים בפז, איכה נחשבו לנִבלֵי חֶרשׂ בראש כל חוצות. שאינם מוצאים אכסניה ביניהם.
104. ואלו הערב רב, הם עשירים, בשלווה, בשמחה, בלי צער, ובלי יגון כלל, גזלנים בעלי שוחד, שהם דיינים ראשי העם. כי מלאה הארץ חמס מפניהם, עליהם כתוב, היו צריהָ לראש. אמר משה לאליהו, בשבועה עליך, פעם שנייה, בחי ה' צבאות אלקי ישראל יושב הכרובים, שכל אלו הדברים לא ייפלו מפיך ובכל יכולתך תאמר אותם לפני הקב"ה, ולהראות הדוחק שלהם.
("ערב רב", נשוא)
94. ובזמן ששולט עה"ח, נכנע האילן של טו"ר, ולא יהיה לעמי הארץ, אלא מה שייתנו להם תלמידי חכמים, ונכנעים תחתיהם עמי הארץ, כמו שלא היו בעולם.
95. וכך, איסור והיתר, טומאה וטהרה, לא יעברו מעמי הארץ, כי מצידם אין בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. כי הם אינם טועמים מעה"ח, שיתגלה לימות המשיח. והם צריכים מִשנָה באיסור והיתר, בטומאה וטהרה. אלא שיהיו מבוזים לפני תלמיד חכם, כמו חושך לפני אור. כי הערב רב, הם עמי הארץ שהם חושך, ולא נקראו ישראל, אלא עבדים מכורים לישראל, משום שהם כבהמות.
96. וישראל נקראים אדם. ויש בישראל בהמה ואדם, כמ"ש, ואַתן צאני צאן מַרְעיתי, אדם אתם. ואתן צאני צאן מרעיתי, אלו הם עמי הארץ, שהם טובים מצד הטוב. אדם אתם, תלמידי חכמים.
97. לוּ עמי שומע לי ישראל. כתוב עמי וכתוב ישראל. עמִי, הם עמֵי הארץ. ישראל, הם תלמידי חכמים. ועליהם כתוב, ובני ישראל יוצאים ביד רמה.
98. כמו שחילק אותם הקב"ה בהר סיני, כך יחלק אותם בגאולה אחרונה. כי בישראל כתוב, וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים. וחמושים, פירושו מצד עה"ח, ז"א, חמישים שנה של יובֵל, בינה, שז"א מקבל אותם מבינה.
וכתוב בהם, הֵמה יעלו בהר. וכתוב, וייסע מלאך האלקים, ההולך לפני מחנה ישראל. וכתוב עליהם, ואשא אתכם על כנפי נשרים, שהם ענני כבוד, ואביא אתכם אליי. וכן, ובני ישראל יוצאים ביד רמה. כך יוציא את תלמידי החכמים בכל הכבוד הזה.
99. וכמ"ש בעמי הארץ מצד הטוב, ויתייצבו בתחתית ההר, כך יהיו בגאולה האחרונה, תחת תלמידי החכמים, כעבד שהולך לרגלי הסוס של אדונו. וכמו שנאמר להם בתחתית ההר, אם תקבלו את התורה מוטב, ואם לאו, שָׁם תהיה קבורתכם. כך ייאמר להם בגאולה האחרונה, אם תקבלו עליכם תלמיד חכם ביציאה מהגלות, כמו אדם הרוכב על סוס, ועבד המשמש לו, מוטב. ואם לא, שָׁם, בגלות, תהיה קבורתכם.
("עה"ח ועצה"ד", נשוא)
224. ה' מינים בערב רב: נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים, עמלקים. ובסיבתם נפלה ה' קטנה ממקומה, מבינה, כמ"ש, זה לעומת זה עשה האלקים. וכמו שיש חמש בחינות כח"ב תו"מ בקדושה, כן יש כנגדן בקליפות. והם חמישה מינים שבערב רב, שראשי תיבות שלהם נג"ע ר"ע, או ענ"ג ר"ע.
כי ע"י הרע מתהפך עׂנ"ג להיות נֶג"ע, והנֶגע נעשה עׂנג. ואלו חמישה מינים דערב רב, מעורבים בישראל ומחטיאים אותם. ומשום זה נופלת ה' קטנה ממקומה, ממיתוקה בבינה.
בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי אם ניקח את האותיות ע"ם מהשם בלעם, ואותיות ל"ק מהשם בלק, תישארנה האותיות בב"ל. ב"ל מבלעם, ב' מבלק. ונמצא, אשר ב' הקליפות עמלק ובבל, מרומזות בשמות בלעם ובלק. משמיענו, אשר עמלק ראש דקליפות וכתר כמו קליפת בב"ל, שכתוב עליה בדניאל, ראשה של זהב טוב. כי לולא היו שניהם מבחינות שוות, לא היו יכולים להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובבלק.
225. ואלו שנשארו במבול מאלה שכתוב עליהם, ויימַח את כל היקום, ואלו שנשארו מקליפת עמלק בגלות הרביעית, גלות אֱדום, הם ראשים בעולם בכוח רב. משום שקליפה זו היא ראש וכתר דקליפות. והם נעשים כלי חמס לישראל. ועליהם כתוב במבול, כי מָלאה הארץ חמס. אלו הם העמלקים, המין הראשון מחמשת המינים דערב רב. והם כתר דקליפות.
226. על הנפילים דערב רב כתוב, ויראו בני האלקים את בנות האדם כי טובות הֵנה. ואלו הם המין השני מהערב רב, חכמה דקליפות, והם מהנפילים של מעלה, שנמשכים מעזא ומעזאל, שהיו מלאכי מעלה, והפיל אותם הקב"ה משמיים, וע"כ נקראים נפילים. ואלו נפילים דערב רב נמשכים מהם.
כשרצה הקב"ה לעשות האדם, שאמר למלאכים, נעשה אדם בצלמנו, רצה לעשות אותו ראש על כל מלאכי מעלה, שיהיה הממונה על כל המלאכים. והם יהיו פקידים תחת שליטתו, כמ"ש ביוסף, ויַפקֵד פקידים על הארץ.
227. וע"כ רצו המלאכים לקטרג עליו, ואמרו להקב"ה, מה אֱנוֹש כי תזכרנו, הלוא הוא עתיד לחטוא לפניך, ולמה אתה משפיל אותנו תחתיו? אמר להם הקב"ה, אם אתם הייתם למטה בארץ כמו האדם, הייתם חוטאים יותר ממנו. מיד, ויראו בני האלקים את בנות האדם, כי טובות הנה, וחשקו בהן. והפיל אותם הקב"ה למטה בשלשלאות.
228. אלו בני האלקים הם עזא ועזאל, שהנשמות של הערב רב מהמין השני נמשכות מהם, שהם נפילים. משום שהפילו עצמם מקדושתם, לִזנות אחרי נשים שהן טובות. ומשום זה, גם הקב"ה הפיל אותם הערב רב מעוה"ב, שלא יהיה להם חלק שם. ונתן להם שכרם בעוה"ז, כמ"ש, ומְשלֵם לשונאיו אל פניו להאבידו, כדי לאבד אותם מהעוה"ב. וזה המין השני דערב רב, הנפילים, חכמה דקליפות.
229. הגיבורים, הם המין השלישי של הערב רב, שהתערב בישראל. עליהם כתוב, הֵמה הגיבורים אשר מעולם אנשי השֵׁם. והם נמשכים מצד אלו שכתוב עליהם, הבה נבנה לנו עיר, ונעשה לנו שֵׁם. כלומר, מצד דור הפְּלָגָה.
המין הזה דערב רב בונים בתי הכנסיות והמדרשות, ונותנים בהם ספר תורה ועטרה על ראשו. והוא כנגד הכתוב, עיר ומגדל וראשו בשמיים. בונים בתי הכנסיות והמדרשות, הוא כנגד עיר. ונותנים בהם ספר תורה, הוא כנגד מגדל. ועטרה על ראשו, כנגד ראשו בשמיים. ואינם מתכוונים לשם ה', אלא לעשות לעצמם שֵׁם, כמ"ש, ונעשה לנו שֵׁם.
ובני הס"א מתגברים על ישראל, שהתברכו להיות כעפר הארץ, וגוזלים אותם, והעבודה נשברת ונחרבת, כלומר, בתי הכנסיות והמדרשות שעשו. ועליהם נכתב, והמים גברו מאוד מאוד על הארץ. והקליפות והס"א, הנקראות מים, החריבו את הארץ בהתגברותן. וזה המין השלישי של הערב רב, שהם הגיבורים, והם כנגד בינה דקליפה.
230. הרְפאים, הם המין הרביעי של הערב רב, שהתערב בישראל. אם יראו שְׁעֵת צרה לישראל, מניחים אותם ונפרדים מהם. ואפילו יש להם כוח להציל אותם, אינם רוצים להציל אותם, והם נרפים מהתורה, ומתרחקים ממנה, ומכל אלו העוסקים בתורה. לעשות טובה לעובדי עבודה זרה. כלומר, שמתרחקים מהתורה ומישראל, בשביל טובת עובדי עבודה זרה.
עליהם נכתב, רפאים בל יקומו. כלומר, שלא יקומו לתחיית המתים. בעת שתבוא פקודה לישראל, וייוושעו מצרתם, כתוב עליהם, וַתְאבֵּד כל זֵכר לָמו. כי להיותם תולדות החושך, אובדים בהכרח עם ביאת האור לישראל. וזה המין הרביעי של הערב רב, שהם הרפאים, והם כנגד ז"א דקליפה.
231. ענקים, הם המין החמישי של הערב רב. שהם מזלזלים באלו שכתוב בהם, וענקים לגַרגְרותֶיךָ, כלומר בישראל מקיימי התורה. וכתוב, רפאים ייחשבו אף הם כענקים. כי רפאים וענקים שקולים זה כזה. אלו הם שמחזירים את העולם לתוהו ובוהו. והעניין הוא, שחָרב ביהמ"ק, וכתוב עליו, והארץ הייתה תוהו ובוהו. כי ביהמ"ק הוא עיקר העולם ויישוב העולם. וע"כ נחשב כאילו כל הארץ הייתה תוהו ובוהו.
וב' מיני ערב רב הללו, שהתערבו בישראל, גורמים חורבן ביהמ"ק. תכף כשיבוא האור לישראל, שהוא הקב"ה, יימחו מהעולם ויאבדו. אבל גאולת ישראל אינה תלויה במְחִייָתם, אלא רק במחִיית עמלק, עד שימחה אותו, שבו היא השבועה, כמ"ש, כי יד על כֵּס יה, מלחמה לה' בעמלק מִדור דור.
("ה' מינים דערב רב", בראשית-א)
39. ואלו שפחות נוכריות הן מצד סם המוות, שהן כנגד השכינה, שהן נוקבא של ס"מ, אשר השפחה הייתה למטרוניתא, כלומר שפחה יורשת את גבירתה. וס"מ והנוקבא שלו, שהוא אל אחר, עבדים היו אל הקב"ה, ואח"כ עשו עצמם אלוהות. והקב"ה עתיד להעביר אותם מהעולם ולמחות אותם.
40. אם בני אדם עושים אותם אלוהות, ולא מרצון עצמם, למה נענשו להעביר אותם מהעולם? אלא כשהיו דור המבול ודור הפְּלָגָה יודעים בהם, והיו מקטירים להם ומשתחווים להם, ובכוח ההוא שהיו מקטירים להם ומשתחווים להם, היו יורדים אליהם ועשו רצונם, והיו מדברים באלו הצורות שעשו, הרי נעשו אלוהות ועבודת כוכבים ומזלות. ומשום זה עמד הקב"ה להעביר אותם ולמחות אותם מהעולם, את הצלמים שלהם שהיו עובדים אליהם, וקלטו מהם רוחות וצלמים.
41. וכשיש ערב רב בעולם, יורדים ס"מ ונוקבא באלו הצלמים להתגשם בהם. וע"כ הקב"ה יעביר אותם מהעולם, כמ"ש, ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. האם בזמן הגלות האחרונה אין עבודה זרה, משום שבני אדם אינם יודעים בהם? אלו היודעים שם בערב רב, נמצאים מכעיסים הקב"ה ושכינתו, וישראל שביניהם. והערב רב מצליחים בהם, לקיים מה שכתוב, ומשלֵם לשונאיו אֶל פניו להאבידו.
42. קמו כל התַנָאים והאמוראים ובירכו את משה, ואמרו לו, סיני סיני, מי יכול לדבר לפניך, שאתה בצורת אדונך, שבזמן שדיבר בהר סיני, שתקו כל החיות שבמלאכים, וכל החיות שבכיסא, והעליונים והתחתונים, ולא נמצא דיבור אחר אלא שלו. ומשום שאתה בנו בצורה שלו, צריכים כל בעלי הישיבה לשמוע דברים ממך. אל תיתן שתיקה לדבריך.
("ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", כי תצא)