Introduction
The Creation of the World with the Quality of Mercy
Tohu and Bohu [Formlessness and Void] - 1
The Work of Creation
Tohu and Bohu [Formlessness and Void] - 2
Let Us Make Man
The Construction of Man and His Creation
The Generations of the Heaven and the Earth
Even the king is served from the field
The Creation of the First Man
The Sin of the Tree of Knowledge
And Noah, a Man of the Soil, Began
The Sin of the Generation of the Flood
The Demise of the Holy Ones
If They Merit, I Will Hasten It; If They Do Not Merit, In Due Time
Vayera
A True Matter
I Will Draw for Your Camels Also
Toldot [Generations]
Sun and Moon – Esau and Jacob
Nimrod Started and Esau Finished
Isaac Loved Esau
VaYetze
Not the Time for the Livestock to Be Gathered
The Name of That Place Mahanaim
VaYishlach [Jacob Sent]
Jacob Prepared Himself for a Gift, for Prayer, and for War
The Matter of Jacob Wanting to Reveal the End
Moses’ Basket
The Meaning of Shovavim TaT
Moses Was Herding the Flock of Jethro
Moses’ Questions in the Sight of the Bush
Rolling Land and Fixed Signs
EKYEH Sent Me to You
The Three Tokens
Corporeality and Spirituality
Bread from Heaven
And Moses’ Hands Were Heavy
And They Journeyed from Rephidim
The Commandment To-Do – I Am the Lord Your God
Go Out Free for Nothing
Shechina in the Lower Ones
On the Seventh Day He Stopped and Rested
And The Children of Israel Shall Observe the Sabbath
The King’s Honor
The Light of the Menorah [Lampstand]
Eldad and Meidad
The Man Moses Was Very Humble
The Correction of the Spies
Concerning the Tzitzit
The Meaning of Budding, Blossoming, and Almonds
Korah
Korah and His Followers
The Day of the First Fruit
The Day Follows the Night
First Born and Simple – the Night after the Day
The Purpose of Knowing
Fear the Lord Your God
Concerning Meat of Lust
You Are the Sons of the Lord Your God
The Coupling of the Creator and His Shechina
Библиотекаchevron_right
Баал Сулам/A Sage’s Fruit - about the Torah (heb)
chevron_right
The Coupling of the Creator and His Shechina
 

סוד זווג קוב"ה ושכינתיה

הר"א ז"ל מקוזניץ אמר, אשר עיקר הדעת. ואין דעת אחר, רק לדעת שכל העזר הוא מהשי"ת לבד, פירוש, שיאמר כל נעזר (תהלים קכא ב) "עזרי מאם הוי'.

ובזה נבין איך איש מישראל שב לשורשו ונכלל בשכינה הקדושה, כי אין לך שום דבר מתגלה בעולם הזה זולת על ידי זווג עליון, וכל עזר והנאה שאדם נהנה בעולם הזה, אם יודע שהשי"ת הוא הנותן לו והמשפיע, נמצא שנשמתו נקשרת בשכינה הקדושה, כי היא המקבלת מהשי"ת. ממילא גורם האדם זווג של קוב"ה ושכינתיה.

אבל אם ח"ו אינו יודע האמת בזה, אלא תולה עזרתו במקרה (או בלי הכונה הזו), אז הוא מזמן את הקליפה וכו'. שז"ס (משלי ל כג) "ושפחה כי תירש גברתה".

בזה נבין למה מכונה הזווג בשם ידיעה. עד"ה (בראשית ד כה) "וידע אדם עוד את אשתו", והיינו כנ"ל. כי הכל בידיעה תלוי, שבידיעת מזווג ומיחד אלוף, או ח"ו מפריד אלוף, כנ"ל. וז"ס, מח הדעת האמור בכל מקום, שבו תלוי כח הזווג. אבל בחכמה ובינה אין זווג, (זהר משפטים הסולם אות קסו) ד"אל אחר אסתרס" והבן.

עם האמור נבין את המאמר, (כתובות קה:) "כל המביא דורון לת"ח כאילו מקריב בכורים". שהמשכת מוח הדעת לפרצופים של קדושה לזווג קוב"ה ושכינתיה, הוא על ידי ידיעה שהשי"ת הוא העוזר והמהנהו, ואם ח"ו אינו יודע, הרי הוא ממשיך מוח הדעת לקליפות, ושפחה יורשת גבירתה. כנ"ל.

אבל לא כל מוחא סביל דא, וידיעה זו בכל בהירותה תתכן רק בכהן המשרת במקדש הוי'.

עם האמור נבין פרשת בכורים, שמתחילה אומר המביא, "הגדתי היום להוי' אלקיך" וכו', ואחר כך, "ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך וענית ואמרת לפני ה' אלקיך" וכו'.

פירוש, כי בטרם שהבכורים מגיעים לידי הכהן, עדיין אין לו אלו-ה, משום שאינו מרגיש ואינו יודע שהשי"ת הוא העוזר והנותן, על כן מוכרח לומר, "הגדתי היום להוי' אלקיך", לאלקים של הכהן.

אבל לאחר שהגיע לידי הכהן, אז, "והניחו לפני מזבח ה' אלקיך", כלומר, שמשרה שפע קודש על המביא, עד שמשיב על לבו שהשי"ת הוא העוזר לו בכל דבר. ואז, "וענית ואמרת לפני ה' אלקיך", פירוש, שתוכל להעיד על כל הישועות, הן בכלל ישראל והן בפרטיותך, שהשי"ת הוא העוזר הכל, וז"ס העדות שמעיד המביא, "ארמי אבד אבי" וכו', עד "ויתן לנו את הארץ הזאת", שהיא ישועת הכלל. ואחר כך, "ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי הוי'". כי הוא חש ומרגיש ומשיב אל לבו, שהשי"ת נותן לו כל זה. ואז מזווג קוב"ה ושכינתיה כנ"ל.

לפיכך מדייק כאן הכתוב, "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך". והוא משום שטבע בני אדם שלא להאמין בכהן שבימיו, או יחשוב שדבר גדול כזה היו יכולים הכהנים שבדורות שעברו וכו'.

ועל כן מזהיר הכתוב כנ"ל. (רש"י שם בשם ספרי) ואין לך אלא כל כהן שהוא בימיך. והשי"ת מבטיח לנו שיתן לו הכח להשפיע לנו את הדעת הזה.

וזה שאמרו חז"ל, "כל המביא דורון לת"ח" וכו', כי אחר החורבן אין לנו שיור רק התורה הזאת. ועל כן תלמידי החכמים הם במקום הכהנים, ומכיון שכן יש לנו מצות ביכורים גם בזמן הזה, לזכות ולדעת שהשי"ת הוא כל העוזר. ויאמר כל נעזר, "עזרי מעם הוי' ", עד שהמביא דורון זוכה גם כן להעיד, שישועת השי"ת לעמו ישראל בכלל ובפרט, מתחילה מן "ארמי אבד אבי" עד "הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי הוי'.