ספר עץ החיים עם פירוש פנים מאירות

ענף ג'

דברי הרב

א) הספירות הם אור ישר ואור חוזר, והוא כי הא"ס האציל י"ס מלמעלה למטה, דהיינו מכתר עד מלכות, וחזר עוד בעת שובו אל מקורו האיר עוד והאציל י"ס אחרים מלמטה למעלה, כתר במלכות, חכמה ביסוד וכו', עד מלכות בכתר. וז"ס נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן, וז"ס יהו"ה הוה"י, וסוד תרין יודין שבא', כזה "א" ומקום האור לעולם הוא יו"ד, וכתר ה"ס קוץ יו"ד הראשונה, והאחרונה ה"ס אדני סוד הוה"י ממש, וזה סוד יאהדונה"י, בסוד אני ואין שבאדני, בסוד כתר ומלכות. וסוד כ' הוא כתר, בסוד ב' יודין ב' פעמים יו"ד ספירות מלמעלה למטה ומלמטה למעלה הנאצלים ומתיחדים בכתר.

פנים מאירות

א) הספירות הם אור ישר וכו': זה החוק מתחיל מהארת הקו ולמטה, שבזה יוצא האור מבחי' אור פשוט. ומעתה נמצא שכל אור מורכב מאור ישר ואור חוזר. 
י"ס מלמעלה למטה וכו': והתחלה זו נשארת בהם חוק קבוע, שהוכנה המלכות בזה כמו מעיין נובע שהאור ישר מתפשט אליה ומכח העיכוב שבמלכות על האו"י יוצאים מזה עוד עשר ספירות דאו"ח, שעד"ז נשאר האור בהתפשט ושוב, והאורות מתגדלים. 
בעת שובו אל מקורו: כלומר, בעת שהמלכות מעכבת על האו"י להתפשט בבחי' ד' שבה והאור שב למקורו. 
וז"ס י"ה ו"ה וכו": כי סוד שם בן ד', הוא ד' בחי' הנודעות חו"ב ז"א ומלכות, וקוצו של היו"ד ה"ס השורש והכתר. והנה האור ישר מתפשט מקוצו של יו"ד עד הי תתאה, ואז יוצא מכח הי תתאה עוד ע"ס, עד קוצו של יו"ד, שהיא מלמטה למעלה בסדר הוה''י. 
ומקום האור לעולם הוא יו"ד: פירוש, יו"ד נרמז, ברישא, גזעא, ושבילא, שהם מקום האור בסוד כח"ב, דרישא דיו"ד ה"ס כתר, וגזעא הוא חכמה, ועוקץ התחתון המתפשט מהיו"ד שנק' שבילא ה"ס בינה. 
והאחרונה ה"ס אדני: פירוש, קוץ העליון של יו"ד התחתון מן ה"א", הוא ג"כ סוד הכתר, וגזעא דהיו"ד היא חכמה, ושבילא היא בינה, דהיינו מן ע"ס דאו"ח, דאדני, שהוא שם המלכות. והואו שבאמצע ב' היודין נחלק לשנים, כזה שואו עליונה הוא ז"א דאור ישר הכולל ו' קצוות חג"ת נה"י דאו"י, והואו התחתונה, הוא ז"א דאו"ח, הכולל חג"ת נה"י דאו''ח. 
וז"ס יאהדונה"י: ששילוב ב' השמות הויה אדני, יורה על ע"ס דאו"י וע"ס דאו"ח, שהם מתחברים ומשתלבים יחד זה בזה בכל נאצל, על דרך התפשט ושוב כנ"ל. 
בסוד אני ואין שבאדני: פירוש, שנמצא בזה שהמלכות נעשית לשורש וכתר לאו"ח, ע"כ נרמז באדני כתר ומלכות, אַין הוא שם הכתר, אני הוא שם המלכות, דהיא כתר לאו"ח ומלכות לאור ישר. 
וסוד כ' הוא כתר בסוד ב' יודין וכו': פי', דיש בחי' התפשט ושוב גם בספירות שלמטה מכתר כמו שאיתא בסמוך, דהיינו שאינו מתפשט ושוב על כל ה' בחינות שבע"ס, אלא על ד' בחינות, שאז יהיה בנאצל רק אור החכמה. וכשמתפשט ושוב על ג' בחי', יהיה בו ערך בינה. וכשמתפשט ושוב על ב' בחינות יהיה בו רק ערך ז"א, ועי' בפמ"ס כאן. וכשמתפשט ושוב על כל ה' בחי' אז יהיה בו אור הכתר, דהיינו עשרים ספירות שלימות.

דברי הרב

ב) ובעניין העשר מלמטה למעלה, כן הדין בכולם. כיצד, מן הכתר עד החכמה וחוזר מחכמה לכתר, וכן מכתר לבינה ומבינה לכתר, וכן עד סוף יו"ד הספירות, וכן דין זה נוהג בכל ספירה וספירה עצמה, כנודע היות כלולה כל אחד מיו"ד, וכן עד סוף כל הפרטים. ויש הפרש כי אור ישר הוא עצם אור האצילות, כדמיון אור השמש המכה בעששית, אך אור החוזר אין דומה לזה רק אור חלש יותר, כמו אור השמש המכה בעששית ומתהפך אליו, וכן הדין בכל הי"ס, ובכל ספירה וספירה עצמה כפי התפשטותו, והבן זה.

פנים מאירות

ב) ובענין העשר מלמטה למעלה וכו': פי', דעד כאן ביאר רק ספירת הכתר, ע"ד שאור א"ס מתפשט עד המלכות וממנה שב לכתר, שנאצלו ע"י זה עשרים ספי' כנ"ל, והם נבחנים בשם ע"ס של הכתר. ואומר שכן הדין בכולם, כלומר בשאר הספי' שלמטה מכתר, שהמה מתפשטים מן ספירת הכתר ג"כ על זה הדרך דהתפשט ושוב, שנק' התלבשות כמו"ש בפמ"ס. 
כיצד מן הכתר עד החכמה וכו': כאן מבאר סדר יציאת ע"ס מן ספירת הכתר, ועי' בפמ"ס כאן שביארנו זה. 
ויש הפרש כי אור ישר הוא עצם וכו': דכללות האור המתפשט מא"ס ב"ה אל הנאצל, בא בע"ס דאור הישר. 
כדמיון אור השמש המכה וכו': פי' עד"מ כשב' דברים קשים פוגעים זה בזה, וכל אחד רוצה לעבור מעט בתוך התחום של חבירו נקרא הכאה, וישוער גודלו של ההכאה כפי גודלו של הרצון דכל אחד ואחד בהשגת הגבול של חבירו. וכן עד''ז יש בכלי המלכות מפאת הצמצום הא' בחי' מסך המעכב על אור העליון מלבוא בבחי' הד' שלה, וטבע של אור העליון להתפשט לתחתונים בכל עוז עד כמעט שנפרד ממקומו, וע"כ מדמה לאור השמש המכה בעששית, שטבע אור השמש אך להתפשט והעששית מעכבת את דרכו ונמצאים אור השמש והעששית מכים זה בזה כמו ב' דברים קשים, והבן. 
אור השמש המכה בעששית ומתהפך אליו: ואע"ג שהאור מתרבה במקום שקוי השמש חוזרים לאחוריו, עם כ"ז המה רק ענף ותולדה מאור השמש הבא על העששית ביושר. 
ובכל ספירה וספירה עצמה כפי התפשטותו והבן זה: פי', דכל חילוקי המדרגות בין ספירה לספירה ובין פרצוף לפרצוף ובין עולם לעולם נמשך מאיכות ההתפשטות ושוב דאו"י ואו"ח, שאין לך ספירה שתהיה דומה לחברתה, שיש בזה שינויים ובחי' עד אין קץ, וע"כ אומר "והבן זה"' שזה צריך להבין בכל ענין וענין מהחכמה הזאת, בטרם ההתבוננות בעצם הענין. ועי' פה בפמ"ס.

ספר פנים מסבירות

ענף ג'

א) הספירות הם אור ישר ואור חוזר וכו' עד הסוף. הנה בב' הענפים הקודמים ביארנו תוכנם של עשר ספירות דאור ישר, ומעתה נתחיל בביאור עשר ספירות דאו''ח, אשר כל ריבוי המצבים בעולמות ובפרצופין נמשכים מצדם. ומתחילה נבאר המפורסם בכמה מקומות בכהאר"י ז''ל, אשר השורשים דעשר הספירות כולם נשארין בספי' הכתר, ואך הארתם יוצאת לחוץ. שזה ענין ב' המצבים שנמצא בכל פרצוף, מצב א' שכל פרצוף כולל ה' פרצופין כח"ב זו"נ שכולם קומתם שוה זה לזה, מצב ב' שמכל אחד מתפשט ויוצא ה' פרצופין על דרך המדרגה זה למטה מזה. 
ומתחילה נבאר המובא כאן שע''ס דאור ישר הם מעילא לתתא וע"ס דאור חוזר הם מתתא לעילא וכו', דאטו במקומות המדומים לעין גשמי תליא מילתא ח"ו. וא''כ צריך להבין מי ומה נותן את העליונים למטה והתחתונים למעלה, שיהיה הכתר במלכות והחכמה ביסוד וכו'. 
והענין שמתחילה מתפשט אור א''ס ב"ה לעשות כלים וכו'. עי' בענף ד' כלומר דאור א"ס ב"ה מתפשט מטרם שיש כלים, דהא הכלים המה נמשכים ויוצאים מן האור עצמו, אשר אור המתפשט מתעבה בסופו בדרך התפשטותו, וזה האור שנתעבה הוא הכלי של האור הזה שנתפשט, שהאור קשור בו כדמיון אור הנר הקשור בפתילה. וענין העיבוי הזה נתבאר באריכות בענפים הקודמים, דהיינו בחי' הרצון לקבל המתגלה בפועל בנאצל ההוא, שזהו סוד המסך שנתהוה בכלי המלכות. ומסך יורה כח העיכוב שבה שנמשך בה מפאת צמצום א', דהיינו המעכב לאור העליון המושפע אליה שלא יבוא בבחי' הד' שלה כדי שלא יופרד ממקומו, כלומר שלא יקנה שינוי צורה מבחי' הד' כמו"ש בענפים הקודמים דכל דביקות הרוחנית תשוער בהשתוות הצורה וכל פירוד רוחני ישוער בשינוי הצורה. שבהשתנות הצורה זה מזה עד שמגיע להפכיות מקצה אל הקצה באופן שלא יהיה בכלי הקבלה שום ניצוצין של השפעה, אז נערכים כנפרדים לגמרי זה מזה כמו"ש שם. 
והנה צמצום זה ומסך זה אינו כלל מצד המאציל כמו"ש שם, אלא מצד המלכות בעצמה שבחרה בהשואת הצורה ובדביקות למאצילה וע"כ מונעת את עצמה מהשפע. אמנם אור העליון המושפע ובא לה מצד המאציל מתפשט אליה בכל עוז עד כמעט שהוא נפרד ממקומו, כלומר שאינו מבחין כלל במסך שעשתה המלכות, כי רוצה להתפשט גם מהמסך ולמטה. וע"כ נבחן זה כעין אור השמש המכה על העששית או על מראה לטושה, שהמראה הלטושה מפסיקה ירידת קוי אור השמש באמצע דרכו, וקוי האור חוזרים לאחוריהם בהארה מרובה על אותו המקום. וכן כאן כיון שהמסך מעכב אור העליון, נעשה ביניהם בחי' זווג דהכאה זה בזה, שמזה נולדו עשר הספירות דאו''ח כח"ב זו"נ מתתא לעילא, אשר המלכות דאו''י שבה להיות כתר דאו"ח וכתר דאו"י שב להיות מלכות דאו''ח, בסוד נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן המובא בספר יצירה פ"א מ"ז. 
וענין יציאתם דע''ס דאו''ח מתתא לעילא, היינו בהפכיות מערך המדרגה דע"ס דאור ישר. דערך המדרגה דע"ס דאו"י הם על פי ד' בחי' הנודעות עד שמתגלה העביות לכלי קבלה בבחי' ד', ובערך זה נמצא שכל הזך ביותר מבחי' העביות הוא במדרגה גבוהה יותר, ויהיה ז"א במדרגה חשובה ממלכות להיותו בחי' ג', ותהיה הבינה חשובה מז''א להיותה בחי' ב', ותהיה החכמה חשובה מהבינה להיותה בחי' א', והכתר חשוב מכולם שהוא השורש לכולם. וערך הפכי יהיה בע''ס דאו"ח לסבת יציאתם מהמסך שבכלי מלכות, דהיינו מדרגה הד' העבה ביותר מכולם ועתה היתה לראש פנה לכולם, דהיינו כתר לע"ס דאו''ח. ובערך זה נמצא שכל העב ביותר יהיה במדרגה יותר גבוהה, כי ז"א שהוא מדרגה ג' דאור ישר יהיה עכשיו במעלת החכמה, דהיינו מדרגה א' המקבלת מהכתר. והחכמה דאו"י שהיא בחי' א', תהיה עכשיו בערך ז"א לאו''ח, שצריך לקבל או"ח מבינה כמו ז"א דאו"י המקבל או''י מבינה. והכתר יהיה בחי' מלכות, להיותו מקבל מן ז"א דאו"ח, והבן. והנך רואה שהעליונים דאו"י נעשין תחתונים דאו"ח, ותחתונים דאו"י נעשין עליונים באו"ח. וע"כ אומר שיצאו מתתא לעילא, כלומר שהתחתונים דלפנים באו''י נעשין עכשיו עליונים במעלה וחשיבות, לסבה שכלולים ביותר מאור העב.

ב) אמנם נודע אשר ע"ס דאו''י עם ע"ס דאו"ח התחברו והשתלבו יחד זה עם זה, כמו"ש בפנים בסוד יאהדונה''י ובחיבור זה נעשין קומתם שוה זה לזה, דהמלכות דאו"י קנתה עכשיו מעלת כתר לאו''ח, ונמצא קומתה ומעלתה כקומת הכתר דאו''י. וכן החכמה קנתה מעלת הכתר דאו"י שעליה, שמעלת הכתר על החכמה דאו"י היינו משום שהכתר שורשה והיא מקבלת האור מהכתר, ועכשיו באו"ח נמצא הכתר מקבל מן החכמה ותהיה החכמה שורש והכתר נמשך הימנה. ועד"ז ז"א עם חכמה דאו''י, דכמו דמעלת חכמה דאו''י היא משום שמקבלת מהכתר, כן ז"א מקבל האו''ח מן הכתר, דהיינו כלי המלכות. וכיון שחכמה שוה עם הכתר וז"א עם חכמה נמצאת קומת ז''א עד הכתר. וכן כולם שווי הערך בקומת כתר, וע"כ נקרא אצילות הזה, אצילות כלי הכתר, להיות כל ה' הפרצופין שוים קומתם עד הכתר, אמנם נשתרשו כאן כל ה' הפרצופין בע"ס דאו''י וע''ס דאו''ח. 
והנה כדי שיתפשטו הארתם דה' פרצופי הכתר לחוץ מכלי הכתר בדרך המדרגה זה למטה מזה, אז צריך הכתר שבו אור א"ס ב"ה להזדווג עם כלי המלכות העולה ונכלל בכל בחי' ובחי' דד' בחי' הנודעות מאור ישר. 
והענין דבהגלות האו"ח מכח העיכוב שבאור העב שבכלי מלכות מתגבר בה כח הזה, והולכת ומזדככת בכל פעם יותר בערך המדרגה, והאור ישר דא"ס ב"ה מזדווג בה בכל מדרגה ומדרגה. ומתחילה מזדככת למדרגת ז"א, דהיינו לבחי' ג' שבד' בחי' הנודעות, וגם אז או''י מזדווג עמה בזווג דהכאה, ויוצא מהמסך שנתעלה לבחי' ג' ג"כ ע"ס דאו"ח. אמנם יהיה בקוטן המעלה מהתפשטות הקדום שהמלכות שבה להיות כתר, וכאן נערך שהמלכות שבה להיות חכמה. כמו"ש באות א' בענף זה שבספירות דאו''ח כל הזך ביותר הוא פחות במדרגה עש"ה. ובזה נמצא מתפשטת הארת החכמה שנשרשה בה' הפרצופין דהתפשטות הקדום שיוצאת לחוץ למטה מהכתר, כי ספירת החכמה דהתפשטות הקודמת היתה קומתה שוה לכתר, אמנם חכמה זו יהיו עה"ס שלה רק בקומת חכמה, דשיעור הקומה תלוי בכלי מלכות ובערכי האו"ח שלה. 
ואח"ז שוב מזדכך המסך ביותר, ומתעלה לבחי' ב' דד' בחי' הנודעות, ואור א"ס ב"ה שבכתר מזדווג עם המלכות ההיא שעלתה למקום בינה בבחי' ב' ומעלה ג"כ ע"ס דאו"ח מבינה לכתר. אמנם או''ח זה נערך במדרגת בינה דאו''ח, כלומר שהמלכות הזו לא שבה להיות חכמה, אלא שבה להיות בינה, כמדרגה הג' דהתפשטות הקדום, וע"כ יצאה הארת בינה מחוץ לכתר ולחכמה, ונמצאת למטה מהם. 
ואח"כ נזדכך המסך ביותר ועלה בערך בחי' א' מד' בחי' הנודעות שהיא חכמה, ואו"י דא"ס ב''ה יורד גם אז אליה מהכתר לחכמה, ומעלה ג"כ ע"ס דאו"ח מחכמה לכתר, והיינו רק בקומת ז''א שבהתפשטות הקדום, ובזה יוצאת הארת פרצוף ז''א מהכתר ולחוץ למטה מבינה, כי פרצוף ז''א דכתר קומתו שוה לכתר, אמנם הארה דעכשיו שיוצא מזווג או''י מכתר לחכמה במלכות שהיא במקום חכמה, אין המלכות שבה לבינה אלא לבחי' ז"א וא"כ קומתו למטה מבינה. ואח"כ מזדכך עוד המלכות עד לשורש שהוא הכתר ושוב אין שם עוד זווג דהכאה, כי בזה נמצא כל המסך מתבטל ומזדכך. שז"ס ואשתאיב ניצוצא. כמו"ש כל זה לקמן בענף ה' ו' באריכות. 
ונתבאר לך איך מתחילה יוצאים כל ה' הפרצופין בכלי הכתר, דהיינו בהתפשטות ראשונה שהמלכות שבה לכתר, ושם ישנם שורשים דע"ס כולם בקומת כתר. ואח"כ נעשה הזוווג הב' דכתר, בסוד עליית המסך ממדרגה למדרגה, שבזווג דהכאה הב' הזה יוצאות הספירות ומתפשטות זו למטה מזו, כסדר ערכי האו''ח העולה מהזווגים, כנ"ל. 
ונתבאר דבאור ישר אין שום חילוק מפרצוף לפרצוף, משום דאור א"ס ב"ה המתפשט בכתר עד לזווג בכלי מלכות, הנו מתפשט על ד' בחי' הנודעות. ואפי' כשהמסך דמלכות הוא במקום החכמה והאו"י בא מכתר לחכמה, מ''מ מתפשט על ד' בחי' דאו"י שהם כח"ב זו"נ. משום דאין הכוונה על החכמה ממש, דלא שייך מסך בספי' חכמה שיצוייר שם זווג דהכאה והוא פשוט, אלא הכונה על המסך דמלכות המזדכך וקיבל זיכוך דחכמה, והבן זה. 
ונתבאר בזה שגם בספירות המתפשטות בזה למטה מזה, יש בכל אחת מהם ע"ס דאור ישר, וכל המדובר הוא רק בערך שיעור הקומה הנמדד על פי מעלת האו"ח, אשר מסך היותר עב דהיינו בשיעור בחי' ד', משוה קומת הע''ס עד הכתר. ומסך היותר דק דהיינו בשיעור בחי' ג', משווה קומתם דע"ס רק עד החכמה. דכאן לא שבה המלכות להיות כתר אלא שבה להיות חכמה, ונמצא בזה שבחי' הכתר דהתפשטות זו יהיה קומתו למעלה מכל ט"ס תחתונות, דאין שני לו בקומה משאר ט' ספירות התחתונות שכולם קומתם שוה עד החכמה, דמלכות דאו"י שבה להיות חכמה וקומתה שוה לחכמה. וכן ז"א דאו"ח שוה קומתו לבינה, להיותו התפשטות מחכמה דאו"ח, והבינה כבר קומתה שוה לחכמה דאו"י, כי כל מעלת החכמה על הבינה דאו"י הוא מפני שהבינה היא נמשכת ומקבלת אורה מחכמה, ועכשיו באו"ח נמצא שהחכמה נמשכת ומקבלת אורה מהבינה, ונמצאים בזה משתווים במעלתם, וכו'. והנך רואה דהכתר הוא למעלה מכולם, ושאר ט"ס התחתונות קומתם שוה עד החכמה. ועד''ז בהתעלות המסך לבינה, שהמלכות שבה להיות בינה, נמצא שכתר וחכמה דאו''י דהתפשטות זה יהיו למעלה מכולם, ושאר שמונה ספי' תחתונות כולם קומתם שוה עד הבינה. ועד"ז בהתעלות המסך לחכמה, ששם שבה המלכות להיות ז''א, נמצא בזה שכתר וחכמה ובינה דאו"י יהיו למעלה מכולם, אמנם שאר ז' ספירות התחתונות, יהיו קומתם שוה זה לזה עד קומת ז''א. והבן זה היטב שהוא מפתח כללי בחכמה. 
ובזה תבין ג"כ מדוע לא יש בפרצוף א''א רק ט' ספירות זו למטה מזו, וחסרה לו ספירת המלכות והיא רק כלולה בנה''י שלו כנודע. שהוא תמוה, דהא איתא בספר יצירה פ"א מ"ד עשר ולא תשע. אלא בנ''ל תבין היטב, שענין התפשטות הספירות דא"א זו למטה מזו, הוא מכח התעלות המסך ממדרגה למדרגה, אשר ע"כ בעלות המלכות לערך החכמה יוצאת הארת ז"א לחוץ, אמנם בעלות המלכות לערך השורש שנזדכך המסך כולו, א"כ אין כאן עוד מסך שיוכל להיות בו זווג דהכאה להוציא הארת מלכות למטה מז"א. אמנם באמת אדרבא, כל ספירה וספירה מט' ספירות דא''א אינה יוצאת לחוץ זולת בכח המלכות, וא"כ יש עשר ספירות ממש בכל אחד, והבן היטב.